מסע הציפורים הכבדות

"לפעמים אשה היא חיה אבודה, אומרת סמדר אימור בשיר הפותח שח מסע הציפורים הכבדות, ופונה לעסוק בטירוף וביופיו ... ברוח הזו לאורך הספר כולו הקונפרמיות היא מן השירים והלאה הן מצד התוכן והן מצד האופן: שפתה של אימור היא חושנים ופורמת גבולות, ולא פעם רצופה בחזרות של ספק אובססיה ספק השבעה, או שוברת באקספרסיביות עזה גם את התחביר של דיבורה. שיריה חושפים דרמה יצרית, רוויים תשוקה, אך לעתים - כמו בשירים המספרים על עזיבתה את חייה הקודמים למען האהבה - גם כאב ... גם בשיריה המטפיסיים שפתה פורעת את הדיבור, ואף שהם נושאים אופי של תפילה או של שיחת נפש בין אדם לאלוהיו, אותו זרם רגשי-תשוקתי עובר בהם לא פחות מאשר בשיריה הארוטיים. הדיבור עבורה הוא כורח או דרך, אבל לא פתרון. בסופו של דבר אומרת אימור, יש אולי הבעה במלים אך לא גאולה ... מסע הציפורים הכבדות מוסיף למדף השירה הישראלית קול בשל ושונה של שירה אינטנסיבית, המחברת בדרך רעננה ולא צפויה בין הארוטי לנשגב." -- כריכה אחורית.