ינואר בגן עדן

"ינואר בגן עדן" נע על ציר נסתר שבין אלימות לחסד, הניכרים במערכות היחסים השונות בחיינו: בין גבר לאשה, בין הורה לילדו, בין שבט לפרט המשתייך אליו, בין אדם לאלוהיו, בין אדם לבין עצמו. באמצעות התבוננות קרה במציאות ותוך שימוש במגוון רבדי לשון ובסמלים דתיים, הספר מסיר את המסכה מעל פני חיי היומיום הבורגניים ומבקש לחשוף בפני הקורא את אותו ציר של אלימות וחסד, של ייאוש ובקשת גאולה. "בין דפי ספרו המצוין של מיכאל אבשטיין ניצבים שירים שנדמים כצירופי מילים ומשפטים על דפים אבל למעשה הם מעקה ועוד מעקה שמאפשרים להתקרב אל הנורא והמענג, להיבהל מפניהם, להתפעל מכוחם, ולשוב בשלום. לרבים יש מעקה כזה בנפש, אך מעטים מסוגלים לייצר אותו במילים, לתת לו את מלוא הנפח של מה שעומד ממש על סף הנפילה מגבוה, ומסמן את הסכנה ואת אפשרות ההצלה גם יחד. מיכאל אבשטיין, כבר בספרו הראשון מצליח בכך באופן מופתי. מעקה מפני מה מפני התנודות הקיצוניות שהנפש האנושית מסוגלת להן: חשיבות עצמית וסלידה עזה מהעצמי, משיכה ארוטית נלהבת ודחייה גופנית קשה, אמונה באל ובאדם וספק חד-שיניים שנוגס בכל בתאווה. כל אלה הם לכאורה הנושאים שבהם השירים עוסקים, אבל כאמור אלה לא שירים ש'עוסקים' בדבר מה או 'מתארים' דבר מה..."