בטרם לכתי

"בגיל 36, סמוך להשלמת עשר שנות התמחות בנוירוכירורגיה, אובחן אצל פול קלניתי סרטן ריאות שלב 4. יום אחד הוא היה רופא שטיפל בנוטים למות, ולמחרת - חולה שנאבק על חייו. וכך באחת, העתיד שהוא ואשתו ראו בדמיונם התאדה. הספר "בטרם לכתי" מתעד את המעברים של קלניתי מסטודנט לרפואה נאיבי ה"מוטרף", כפי שהוא כתב, "מהשאלה מה מקנה לחיים מוסריות ומשמעות, אם כל האורגניזמים מתים", לנוירוכירורג בסטנפורד שהתמחה בתחום המוח - המקום המכריע ביותר בזהותו של האדם, ולבסוף למטופל ואב טרי שמתמודד עם מותו הקרוב. מה הופך את החיים לראויים לנוכח המוות הקרב? מה אנחנו עושים כאשר העתיד אינו עוד סולם אל יעדינו, אלא הוא מישור של הווה תמידי? מה פירוש הדבר להביא ילד לעולם, לטפח חיים חדשים שעה שחיים אחרים דועכים? אלה הן כמה מהשאלות שקלנית נאבק בהן בספר בדרך הנוגעת לעומקי הלב ומשופעת בתובנות בהירות" -- מן המעטפת האחורית. ; פול קלניתי מת במארס 2015, בעת שעבד על ספר זה, אך דבריו ממשיכים לחיות כמורי דרך וכמתנה לכולנו. "התחלתי להבין שהתייצבות פנים אל פנים מול היותי בן תמותה שינתה במובן מסוים הכול ולא-כלום," הוא כתב. "שש מילים מתוך טקסט של סמואל בקט החלו להדהד שוב ושוב בראשי: 'אני לא יכול להמשיך. אני אמשיך.'" ב"בטרם לכתי" תמצאו הרהורים בלתי נשכחים, מצווי חיים על האתגר שבהתייצבות מול המוות ועל היחסים בין רופא למטופל, מפרי עטו של סופר מזהיר שלרוע מזלו היה בשני התפקידים. - כריכה אחורית