משטרת הגטו היהודית בוויליאמפולה

"יהודים דוחפים אלה את אלה לעבודת פרך. עשרות קבוצות עבודה יוצאות מהשער. קבוצה אחר קבוצה צועדת תחת משמר של חיילים ולהם רובים, כאילו היינו הפושעים הגרועים ביותר. כך נגררים היהודים והטלאי הצהוב על גבם, עייפים, רדופי צרות, פניהם חשוכות. הם הולכים ברחובות הרחבים שטופי האור. מעבר לגדר - החופש. כמו להתגרות מובילים אותנו בשיירה ברחובות שבהם התגוררנו וחיינו לפני כן. אנו העוברים כאן עכשיו כאסירים, כפושעים. הגויים מסביב, הגזלנים ששפכו את דמנו לרוב, הולכים להם חופשיים ברחובות, גרים בבתינו ובדירותינו, לובשים את בגדינו השדודים, נהנים ממה שאנו יצרנו במשך דורות. סיפורה של המשטרה היהודית בגטו קובנה הוא גם סיפורו של גטו קובנה כולו, כך נפתח החיבור משטרת הגטו היהודית בוויליאמפולה ובו 253 עמודים מודפסים ביידיש שנכתבו בגטו קובנה והוטמנו בו באביב 1944. ואכן, בדפי החיבור מגוללים מחברי המסמך, שוטרים יהודים בגטו, את קורות המשטרה היהודית מהקמתה ועד סתיו 1942, סוקרים אירועים מרכזיים בתולדות הגטו, תושביו ומוסדותיו העוסקים בנושאים מרכזיים מחיי היום-יום, ובכללם בעיות עבודת הכפייה ומקומות העבודה השונים, המצב הכלכלי, בעיות הדיור, היחסים הבין-אישיים והפערים המעמדיים והחברתיים בקרב אוכלוסיית הגטו. ; הפרקים הראשונים של הספר מתארים תיאור כרונולוגי את השבועות הראשונים לכיבוש הגרמני, הפוגרומים והרציחות ההמוניות, את התארגנות המשטרה היהודית ואת קורות גטו קובנה על לאחר הגירוש הגדול ואת רציחתם של יהודי גרמניה שגורשו לקובנה בדצמבר 1941. המשך החיבור משמר את הציר הכרונולוגי, שופך אור על אירועים מרכזיים בתולדותיהם של יהודי הגטו, ובכללם הגירושים למחנה העבודה בריגה או תלייתו של תושב הגטו, ודן בנתפתחות המנגנון המשטרתי והמבנה ההיררכי שלו, ביחסים בין משטרת הגטו למועצת הזקנים ולמשרד העבודה, בקשרים עם הגרמנים ועם הליטאים ועוד". -- מעטפת אחורית.