מקלעת השמש

"למעלה משלושה עשורים מלווה אותנו קולה השירי של רחל חלפי - קול ייחודי, נוגע לפעמים בקולות אחרים, אך נותר תמיד בלתי דומה, ניפלה. אולי משום כך קול זה קונה לעצמו את הקשב שהוא ראויי לו בהדרגה. לאט, אבל בהתמדה, גוברת נוכחותו בחלל האקוסטי הדחוס של השירה הישראלית. ייחודה של המשוררת מסתמן בשתי מגמות המכוונות שירתה מראשיתה. האחת היא מגמת התנגדות לשירה של "אימפוזיציה", הכופה על המציאות החמקמקת קבעונות של "מצב", "דמות", "משמעות", "פשר" - כל אותו "כובד ישבן הרצון" הממשמע ומעיק על קליטתה של אמת של "מאסות מגששות", של "דגיגי רגע" חופזים - נעלמים. המשוררת "חושבת במהירות החושך", לומדת את טבע המציאות ה"מסוכסכת" מעצמה,מגופה. היא זיקית משנה צבעיה;שולט בה "עקרון אי הוודאות". אמנם החקירה השירית שלה אינה מנסה בדרך כלל להרחיק חדור אל תוך מחוזות הלא - מודע, או להעמיד את המבע לרשותו של ה"סתם" הליבידיאני. בכך נבדלת שירת רחל חלפי בבירור מזו של יונה וולך, אשר יש המשווים אותה אליה. תחת זאת, חוקרת רחל חלפי ללא לאות את המודע ה"זניח", את המוחש הזורם - חומק מן התודעה בגין הסלקציה התרבותית השיגרתית שזו מקבלת על עצמה. היא מחפשת את "החיים בשולי החיים", את "האויר הכבד המחלחל באויר הצלול". -- מן הכריכה האחורית.