אלף לילה ויום

"ימים ספורים לפני האירוע, יום הפרהוד, סומנו בתי היהודים באדום בטביעת כף יד על שעריהם. בבית ניכרה פעילות לא שגרתית מלווה בשיחות רבות של אבא עם אמא ביחידות. לאחר כמה ימים, הובאה הביתה, כל תכולת החנות והמחסן של אבא ומילאה עד התקרה את חדר האורחים הגדול, שבקומה הראשונה. בערב יום השבועות, לקחו אותי לבית מכרים וחזרנו במונית שירות. באמצע הדרך, התקהל המון זועם ונלהב, שחסם את הרחוב למעבר מכוניות. המונית שלפנינו נעצרה בידי האספסוף השוצף. רוב האנשים קראו קריאות זעם נגד הבריטים והיהודים כשהם נושאים פגיונות, גרזנים וסכיני מטבח. כמה מפגינים עלו על המונית שלפנינו, הורידו בכוח את הנוסעים היהודים ושחטו אותם לנגד עינינו. כך מתחיל סיפורו של אדי מור על ילדותו בבגדד. הוא מספר על חייו, על משפחתו, על הציונות ואהבת ישראל. הוא גדל במשפחה מרובת ילדים, בימים של פרעות ושנאה כלפי יהודים. תלאות רבות עברה המשפחה, עד שקיבלה את ההיתר המיוחל לעלות לישראל, לאחר קום המדינה. למרות הסביבה העויינת והסבל הרב שעברה המשפחה, תמיד ידעה אחווה, ליכוד ויד מכוונת של הורים אוהבים. סיפורו האישי של אדי מור, הוא גם סיפורה של יהדות עירק. סיפור של ציונות ואהבת ישראל. פרק הירואי בתולדות היישוב ומדינת ישראל" -- מן הכריכה האחורית.