לא תחזיקי כאן חצי שנה

"כמה חודשים לפני שנסיבות חיי שלחו אותי הלאה, הוא שלח לי פתק תלוש ממחברת. הדף היה מקומט, הכתב מדובלל ולא אחיד אך בין שורות הנייר היה חרוט היטב: צביה, רציתי להגיד לך תודה גדולה על שלוש שנים הכי טובות בחיים שלי ... נתת לי הזדמנות לשנות ולא תמיד עמדתי בזה. אבל התודה הכי גדולה בעולם זה שאת גרמת לי לשינוי ענק בחיים שלי, אולי לא רואים את זה אבל אני מרגיש את זה אצלי, דודו ... הספר הזה מספר את האמת של כולנו. אוסף סיפורים אנושיים הפורטים על המקום העמוק ביותר שלנו ששם זה קורה ..." -- מן המעטפת האחורית.