פיסוק של נעלמים

"לנסות ולדמיין את הימים שלאחר אחרית הימים – לרוב המאמץ הזה מסתכם באיורים של הרס וחורבן של ההווה. אבל לא ההווה הוא שנחרב. היצור שאמור היה לדמיין אותו הוא שעבר ממנו. ראשית העניק הבורא צלם או ניצוץ לאדם, כלומר, העניק לו את אופן ההסתכלות שלו עצמו בבריאה. מעילתו של האדם, הסירוב להביט בה כפי שהיה עליו להביט, יצרו עולם שהאדם אינו חיוני לו, ובאותה מידה יכול להיכחד. יורשיו של האדם, בעלי החיים השקועים במעגלים של הזנה ומין, בחוקים של הבשר, יכולים רק לתהות על הסדר הגדול, לבקש אחר ההתכוונות בבסיס הבריאה. יש להם יתרונות – הזמן לטובתם, הם מבינים את הזמן טוב יותר מבני האדם. אבל חסרונם הגדול הוא שאינם יכולים להכיר את הסדר וההתכוונות כפי שנועדו להיות מוכרים מלכתחילה. וכך, הרצון להסביר את הקיים, את הבריאה, לאחר שהאמצעי הדרוש לכך, הניצוץ האלוהי, נגוז, מסתכם באוסף דימויים המוגבלים על ידי אותם חוקים של בשר ..." -- מן הכריכה האחורית.