קלאודיוס האל ואשתו מסלינה

"קראתי למנסטר. "תקשיב, יווני קטן", אמרתי. "זוהי אשתי, הגבירה ולריה מסלינה. הסנאט של רומא רוחש לה הערכה לא פחות ממני: הוא העניק לה תוארי כבוד נעלים. בהיעדרי היא לוקחת על עצמה כמה מהמשימות שלי, והיא מבצעת אותן לשביעות רצוני המלאה. כעת היא מתלוננת שאתה חצוף ולא משתף פעולה. תבין: אם הגבירה מסלינה אומרת לך לעשות כל דבר שהוא, ולא משנה עד כמה הציות לה בעניין זה פוגע בגאוותך המקצועית, עליך לציית לה. כל דבר שהוא, שים לב, יווני קטן, וגם בלי ויכוחים. כל דבר שלא יהיה". "אעשה ואשמע, הקיסר", השיב מנסטר והשתחווה אפיים ארצה בכניעות מופרזת, "ואני מבקש את סליחתך על טיפשותי. לא הבנתי כי היה עלי לציית לגבירה מֶסָלינה בכל דבר". "ובכן, עכשיו אתה מבין". ומה שקלאודיוס עצמו - שעדיין מגמגם - לא מבין, או לא רוצה להבין, הוא באיזה עניין בדיוק צריך לציית למסלינה השחקן מנסטר, וכמה רבים הם הגברים האחרים ברומא שרעיית הקיסר דורשת מהם "ציות ; הרומן קלאודיוס האל, המשכו של אני, קלאודיוס הנפלא, מגולל את שלל האירועים הפוליטיים והאנושיים הסוערים של תקופת שלטונו: מסעי המלחמה, מפעלי הבנייה, רפורמות החקיקה, ולצידם אינספור התככים והמזימות, האהבות והשנאות, הבריתות והבגידות, בתוך האימפריה ומחוצה לה. משתאות הפאר, הסביאה וההוללות, הסקס הפרוע והניוון המוסרי, שקלאודיוס כמו עוצם את העיניים כדי לא לראות אותם, לא נעלמו מרומא" -- מן המעטפת האחורית.