תוספות הרא"ש : ולקט ראשונים על מסכת סוטה; יוצא לאור בפעם הראשונה מתוך כתב יד עם הגהות מקורות וביאורים מאת יעקב הלוי ליפשיץ / מאת יעקב הלוי ליפשיץ.
אשר בן יחיאל, 1250-1327
ספר| כותר |
ספר נתן פריו : חידושים וביאורים על שלחן ערוך הלכות נדה ... / נתן ... געשטעטנער. |
|---|---|
| כותרים נוספים |
נתן פריו - הלכות נדה |
| מקום קשור |
Bene Brak (Israel)-place of publication |
| מוציא לאור |
בני ברק : נ' געשטעטנער |
| שנה |
תשנ"ב |
| הערת תוכן ותקציר |
התוכן: חלק א. סימנים קפג-קפט. |
| תיאור |
1 כר' (חלק א) 34 ס"מ. |
| שפה |
עברית |
| מספר מערכת |
990012045280205171 |
| קישורים |
לספר האלקטרוני באתר היברובוקס הקש כאן |
לפריט בקטלוג הספריה
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
אולי יעניין אותך גם
ניצחון המכבים: גבורתה של מכבי ברלין
חובבי הספורט בארץ לא יעברו יום מבלי שיקראו או ישמעו את המילה "מכבי". זהו שמן של עשרות קבוצות פעילות בישראל ברוב ענפי הספורט שמשוחקים בארץ. מה שלא רבים מהם יודעים, הוא שברחבי העולם קיימות עדיין קבוצות פעילות הנושאות בגאון את השם, ועל גלגוליה של אחת מהן, קבוצת כדורגל קטנה מהעיר ברלין נספר כאן. כן, גם בשנת 2019 משחקת בליגה האזורית של ברלין, גרמניה, קבוצת הכדורגל מכבי ברלין. נכון, זוהי קבוצת חובבים שאינה מאיימת על ענקיות הכדורגל המקומי, אך שורשיה עמוקים ומתפרשים על פני יותר מ-120 שנים. סיפורה של הקבוצה מתחיל באותה נקודה בה מתחיל סיפורם של רבים ממועדוני הספורט וההתעמלות היהודיים. בסוף אוגוסט 1898 קרא מקס נורדאו מעל במת הקונגרס הציוני לקידום "יהדות השרירים", הרעיון שיסודו בפיתוח "יהודי חדש", בעל עוצמה גופנית, שנדרש לדעתו על מנת לממש את אידאל התחייה הלאומית היהודית. קצת אחר כך, בסוף אוקטובר של אותה שנה, התכנסו בברלין ארבעים ושמונה צעירים ציונים שהקימו בעיר מועדון התעמלות שיגשים הלכה למעשה את רעיונותיו של נורדאו. למועדון קראו בשם "בר־כוכבא". השם המיתולוגי היה אך הולם. באותן שנים החלו לצוץ מועדונים יהודיים דומים כפטריות אחר הגשם, ורובם בחרו בשמות עבריים עוצמתיים כמו "הכח", "הגיבור", או בשמות של גיבורים מיתולוגיים כמו "גדעון" וכמובן – "מכבי". בראש ובראשונה הוקם המועדון כמועדון התעמלות, כפי שהיה נהוג באותה עת בגרמניה. הוא היה הראשון מסוגו – כלומר מועדון ההתעמלות היהודי הראשון בגרמניה. זו הייתה מעין תגובה – או הצטרפות – לטרנד דומה של תרבות ההתעמלות הגרמנית שהתפתחה גם היא באותן שנים. זהו גם הרקע לדבריו של נורדאו, שלא דמיין בהכרח 22 אנשים רודפים אחרי כדור כשנאם בקונגרס. רק לאחר מכן התרחב המועדון והוקמו מחלקות ספורט נוספות: אתלטיקה קלה, אגרוף, שחייה, טניס – וגם כדורגל. מתוך ארכיון קהילת המבורג, הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, הספרייה הלאומית עיקר הצלחותיה של אגודת בר־כוכבא הגיעו מענפי האתלטיקה, ואילו קבוצת הכדורגל מאז ומתמיד היתה משנית לענפי הספורט היחידניים שבהם כיכבו יוצאי האגודה. ההישגים המרשימים באתלטיקה ובאגרוף סייעו לתחושת הגאווה היהודית ולהוכחה שהיהודים אינם נחותים משכניהם הגרמנים – והצופים היהודים נהנו במיוחד גם מהצפייה בספורטאים שנשאו בגאון מגן דוד תכול על מדיהם. אגודת בר־כוכבא הפכה מהר מאוד ליותר מעוד אגודת ספורט. הפעילות הציונית שלה התרחבה, ומטעמה פורסם עלון קבוע ואפילו ספר שירים ציוניים. חברי האגודה הצעירים היו בסיס לכח מגן יהודי שסייע להגן על הרובע היהודי בברלין מפני התנכלויות בשנות מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. במקביל, וקצת אחרי בר־כוכבא, הוקם בברלין גם מועדון "הכח", בדומה למועדונים בשם זה בוינה ובערים אירופיות אחרות. ב"הכח" ברלין התמקדו בעיקר בכדורגל, ותחת השם הזה שיחקו בארץ גם כמה מפליטי גרמניה שעלו לארץ לאחר עליית הנאצים לשלטון. שני המועדונים התאחדו למועדון משותף בשנת 1929 ומאז פעלו בעיקר תחת השם "בר־כוכבא־הכח". בתחום הכדורגל התחרו הקבוצות במשך רוב שנותיהן בליגות האזוריות של ברלין, עד 1933. המשטר הנאצי שעלה לשלטון בתחילת אותה שנה פנה מהר מאוד לפגוע בהשתתפות היהודים בספורט. שחקנים יהודיים מקבוצות כלל גרמניות סולקו מהן, ובלית ברירה עברו לשחק בקבוצות היהודיות, ביניהן בר־כוכבא. על קבוצות הכדורגל היהודיות נאסר להשתתף בתחרויות הארציות, ועל כן הוקמו ליגות כדורגל של "מכבי", בהן התחרו הקבוצות היהודיות הרבות מרחבי גרמניה. בליגה הזו זכתה בר־כוכבא־הכח להצלחה לא מבוטלת. כבר בשנה הראשונה זכתה באליפות, וחזרה על ההישג עוד שלוש פעמים לאחר מכן. בשנת 1937, בשיא הבידוד של הקבוצות היהודיות בגרמניה, הגיעה קבוצת הכדורגל של בר־כוכבא־הכח למסע משחקים בארץ ישראל. הביקור כמעט ולא סוקר בעיתונות העברית המקומית, ובעיתונות היהודית הגרמנית נרשמו רק דיווחים יבשושיים. עם זאת, חברי הקבוצה נאלצו לשחק כארבעה משחקים תוך שישה ימים, ולשלב בין לבין שורה ארוכה של קבלות פנים וטקסים שנערכו לכבודם. התוצאות היו בינוניות: בר־כוכבא רשמה שני נצחונות בלבד, שתי תוצאות תיקו ושלושה הפסדים. הניתוק מתחרות עם שאר הקבוצות בגרמניה גבה מחיר ספורטיבי. כשנה וחצי לאחר מכן, לאחר ליל הבדולח, נסגרו סופית כל מועדוני הספורט היהודיים בגרמניה, ובכללם בר־כוכבא ברלין. שחקני בר־כוכבא־הכח ברלין במהלך ביקורם בארץ ישראל, 1937 אך בכך לא הגיע לסופו סיפורה של אגודת הספורט היהודית הראשונה בגרמניה. עולים גרמניים ושורדים חידשו את קהילת בר־כוכבא־הכח כאן בישראל, חגגו ימי שנה והוציאו עיתון מטעם האגודה. במקביל גם יהודים שחזרו לגרמניה ניסו לחדש את ימיה של האגודה כקדם, עד שב-1970 הוקמה האגודה המרכזית שטוענת לירושת הכתר של שתי קודמותיה: מכבי ברלין. הקבוצה הוקמה כאיחוד של כמה מחלקות ספורט שנשאו את השמות ההיסטוריים: בר־כוכבא ברלין שעסקה באתלטיקה, הכח ברלין שעסקה בכדורגל, ומכבי ברלין שעסקה באגרוף. אחד ממאמני הקבוצה המחודשת היה לא אחר מעמנואל שפר, מאמן נבחרת ישראל האגדית שהצליחה להעפיל לגביע העולם בכדורגל. וכך, גם היום, על מגרשי דשא בברלין משחקים ומשחקות קבוצות גברים, נשים, ילדים וילדות, עם מגן דוד על החזה ומדים כחולים. קבוצת הגברים של מכבי ברלין מדורגת בשיפולי צמרת הליגה האזורית של ברלין, נכון לכתיבת שורות אלו. יחד איתה מופיעות קבוצות מכבי ברלין גם בכדורסל, כדורעף, התעמלות אמנותית, שחייה – אפילו בשחמט. האגודה מתגאה בכ-500 חברים פעילים, יותר מ-120 שנים אחרי שקבוצת צעירים יהודים ייסדה באותה העיר את אגודת ההתעמלות היהודית הראשונה שקמה בגרמניה. בהכנת כתבה זו סייעו: יובל רובוביץ', פרופ' משה צימרמן ורונן דורפן לקריאה נוספת: טלבר עדין, "'בר כוכבא' ברלין, מאה שנה – סיפור אישי", מאמר מתוך הספר "בין המולדות – היקים במחוזותיהם", בעריכת משה צימרמן ויותם חותם, מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל, תשס"ו צימרמן משה: עורך, "דת השרירים – ספורט, לאומיות ויהדות", הוצאת כרמל, ירושלים 2017. כתבות נוספות לשחק כדורגל בעברית תיעוד נדיר של המכביה הראשונה הדרך של אגנס קלטי לצמרת האולימפית אל תתעסקו עם זישה ברייטבארט
לכתבה בבלוג הספרייה
הפרזנטורים של התנועה הציונית
כל דור חושב שהדור שהגיע אחריו מצטיין בשטחיות וברדידות שאין שום סיכוי שאפיינה את הדור שקדם לו, שלא לדבר על זה שהגיע לפניו. זו דרכו של עולם, ובכתיבת כתבה זו בחרנו שלא לסטות מהתנשאות מבישה זו – זה פשוט מהנה מדי. בתחילת המאה העשרים, בתקופה שבה הייתה התרבות העברית המתחדשת תרבות ספר, היו מחברי הספרים לגיבוריה. ומה עושים לגיבורי תרבות? מדביקים את פניהם על מוצרים כדי להיטיב למכור אותם. להלן כמה דוגמאות: המשורר הלאומי מוכר את המשקה הלאומי מעט מאוד אנשים יכולים להתגאות בהישג כמו זה של ביאליק. אנחנו לא מדברים על שירתו האדירה, על מפעלי ההצלה שכונן כדי לדאוג למסורת היהודית ההולכת ונשכחת, על תרגומיו הנפלאים שבראשם דון קיחוטה, על שהמציא את הילדות בעברית, ואפילו לא על שגר עוד בחייו ברחוב שנקרא על שמו (בזה גם אחד העם יכול להתגאות) – אנחנו כן מדברים על הפרסומת הזו, שנדפסה ללא ידיעת המשורר. אחרי הכול, הוא כבר לא היה בחיים באותה תקופה. משורר לאומי של איזו אומה יכול להתגאות בכך שהוא הפרזנטור של המשקה הלאומי של עמו? לחצו על התמונה לפתיחת הקישור ללעוס את טשרניחובסקי ובן-יהודה אם היה משורר שהדיר שינה מעיני ביאליק, היה זה שאול טשרניחובסקי. בתקופת הפעילות של השניים הם בדרך כלל הוצמדו יחדיו, בבחינת "שני הגדולים". לכן, מפתיע לגלות את פרצופו של טשרניחובסקי מתנוסס מעל עטיפות מסטיק עם אליעזר בן-יהודה, חיים ויצמן, אלברט איינשטיין, וביאליק שלנו איננו. ובחזרה למי שהתחיל את הכול יש רק אשם אמיתי אחד בהכול, האשם האמיתי של כל הסאגה הנוכחית שהיא הציונות: בנימין זאב הרצל. לקח לנו קצת זמן להכיר בזה, בעיקר כיוון שלכל ברכות השנה טובה המשתמשות בדיוקן פניו של חוזה המדינה לא התייחסנו בהתחלה כאל מוצרים. אבל למה לא בעצם? הן הרי נמכרות בחנויות. אז הינה הוא, חוזה מדינתנו, מעטר שורה ארוכה של שנות טובות. התחלנו בזלזול ונסיים בהסתייגות. פעם שימשו סופרינו ומשוררינו תפקיד טוטאלי בהרבה מהיום. רצינו לשמוע את דעותיהם על כל עניין, ציפינו שיסייעו בהקמת כל מוסד והתעקשנו להשתמש בפרצופם כדי למכור כל מוצר. משהתחלנו אנחנו – כמשאלת מגילת העצמאות – להיות ככל עם ועם, ויש לנו תרבות עברית-ישראלית חיה ובועטת, זכינו במקצוע חדש המאפשר לסופרינו הנערצים להישאר בתחומם הם: הכתיבה. למקצוע החדש שהקמנו קוראים מקצוע הסלב, ובעברית: ידוען או (מילה שאנחנו מעדיפים בהרבה:) כוכבן. כתבות נוספות האם אתם חיים חיים של משורר עברי מתחילת המאה הקודמת? חמדה בן-יהודה, סופרת הילדים הראשונה בעברית הווידוי של אלכסנדר פן קָהָל נִכְבָּד, בְּרֶגַע זֶה מַתְחִיל סִפּוּר-הַמַּחֲזֶה
לכתבה בבלוג הספרייה
אדריכלות בישראל
אדריכלות ישראלית נתפסת לעיתים קרובות כנטולת ההילה האמנותית שאופפת את מקבילותיה בעולם הגדול. נכון, כאן לא נמצא קתדרלות, ארמונות ומקדשים (לפחות לא בצורתם השלמה והמפוארת כבבירות אירופה) - לאורך רוב שנות פעילות הבנייה האנושית נחשבו אלו לאדריכלות בה' הידיעה, אך למעשה הבנייה והתכנון בארץ ישראל מהווים מקרה בוחן ייחודי וכמעט חסר תקדים למקום המרכזי שפילסה לה האדריכלות וכל מקצועות התכנון (אדריכלות נוף, תכנון עירוני, עיצוב פנים ועוד) בעת המודרנית. עם השינויים התרבותיים העמוקים שעבר העולם המערבי במהלך המאה ה-19, התעוררות הלאומיות, המהפכה התעשייתית והגילויים המדעיים, עברה המחשבה האדריכלית מעיסוק כמעט בלעדי בתכנון מבני דת וטקס לחיי היומיום של אזרחי המדינה. ההיסטוריה של ארץ ישראל המודרנית, החל מסוף ימיה של האימפריה העות'מנית, ובעיקר במסגרת פעילות התנועה הציונית בה, היא שיעור מאלף בכוחו של התכנון וחשיבותו של המעשה האדריכלי בקוממיות של עם מודרני מחד ובפעולות של מחיקה והשכחה מאידך. באופן מנוגד לדעה הרווחת הרואה בארץ כאוסף מקרי, לעיתים מאולתר של החלטות אדריכליות ותכנוניות, למעשה היא מהווה פרויקט תכנוני מדוקדק שכלל לא אחת שימוש בתאוריות אוונגרדיות ומבעים חדשניים. את נוכחותה המרכזית של האדריכלות במחשבה הציונית ניתן לזהות כבר בכתביו של הרצל, בתיאוריו את החזון למדינה מודרנית המשולבת בנופה של הארץ העתיקה ובמעמד שהוא מייעד לאדריכל והמהנדס בכינונה. באופן מפתיע ובניגוד לאופן מימוש חזונו ע"י מוסדות התכנון של התנועה הציונית בארץ לא ראו הרצל ושותפיו את מורשת הבנייה הערבית שהתקיימה במרחב כמושא להתעלמות והבדלה אלא כבסיס תרבותי אזורי משותף. עם התגברות פעילותה של התנועה בשנות ה-20 וכיבוש הארץ בידי האימפריה הבריטית נעשו מאמצים כבירים לגייס אנשי מקצוע שיובילו את פרויקט ההתיישבות. אלו הגיעו ארצה מבתי הספר המתקדמים באירופה ומצאו בארץ קרקע פוריה ליישום חסר תקדים בהיקפו של פרדיגמות תכנון מתקדמות (כמו עיר הגנים של אבנעזר הווארד האנגלי ותאוריית המקומות המרכזיים של וולטר קריסטלר) וסגנון אדריכלי אוונגרדי (הסגנון הבינלאומי על גווניו השונים אשר לא פעם מכונה בטעות 'באוהאוס' על שם אחד מאותם בתי ספר בהם הוכשרו אדריכלי הארץ). האוסף הלאומי הדיגיטלי של ארכיוני אדריכלות הינו המקור הנגיש והחופשי הגדול ביותר לתיעוד של אותם תהליכי עומק אשר עיצבו את צורתה הפיזית של הארץ לאורך המאה ה-20. האוסף, הכולל את הארכיונים האישיים והמקצועיים של כמה מדמויות המפתח באדריכלות והתכנון הישראלים, הינו פריזמה ייחודית להבנת המגמות, הניסיונות, האופנות ולעיתים הגחמות במסגרתם תוכננה ונבנתה הארץ. יחד עם התיעוד המונוגרפי של פעילותם של אישים ומוסדות מרכזיים בנוף התכנון המקומי אוצר האוסף גם תיעוד תמתי ונושאי של פעילות התכנון והבנייה - מהסגנון הבינלאומי כפי שהוא משתקף במרחב העירוני (העיר הלבנה) והכפרי, פרויקט השיכון האדיר של שנות החמישים, השיח האדריכלי המקצועי השוכן בכתבי העת שפורסמו לאורך השנים, האדריכלות הקומונלית של הקיבוץ על מאפייניה הייחודיים, הבטון החשוף של אדריכלי דור המדינה ועוד כולם מיוצגים במקוריותם ובאמצעי התקשור הייחודיים להם.
לכל התכנים בנושא