כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
קהילת יהודי פקיעין בגליל העליון היא אחת הקהילות היהודיות הקדומות בארץ ישראל שלה רצף התיישבות - לפחות מתחילת המאה ה-16. בתחילת המאה ה-19 מנו יהודי פקיעין כ- 300 נפש. הם חיו בשלום עם שאר תושבי הכפר: דרוזים, נוצרים ומעט מוסלמים. קהילת היהודים הייתה דתית ועסקה בעבודת אדמה. מרביתם היו לבושים כפלאחים ערבים ודיברו בשפה הערבית. בימי השלטון העות'מאני נאלצו רבים מיהודי המקום למכור את אדמתם, בגלל עול מיסים כבד. ב- 16 בינואר1922, בעקבות בקשת סיוע של יהודי פקיעין, ביקרו יצחק בן- צבי ורעייתו רחל ינאית בכפר בראש משלחת מטעם הוועד הלאומי. במשלחת השתתפו גם נחום סוקולוב והאגרונום ד''ר אלימלך זגורודסקי (נציג קרן קימת לישראל). בזמן ביקור המשלחת נותרו בכפר 16 משפחות יהודיות בלבד. תמונות מהביקור תוכלו למצוא באלבום זה. מיד לאחר ביקורו פתח יצחק בן-צבי במחקר מעמיק על תולדותיה של קהילת יהודי פקיעין. את תוצאות המחקר פירסם בספרו "שאר ישוב", שיצא ב-1922 ועודכן במהדורות עוקבות. הוא ראה בשימור הקהילה ערך רעיוני וסמלי למפעל ההתיישבות הציוני בארץ ישראל - שריד חי אחרון המעיד על הקשר בין עם ישראל לארצו. בן-צבי נרתם לגייס כסף לרכישת אדמות עבור יהודי פקיעין, והפך לכתובת לכל בקשותיהם. הוא סייע בהקמת בית ספר ודאג למורה שילמד בבית ספר זה (משה לוי). בשנת 1925 בן-צבי הקים את ה"ועד למען פקיעין". בשנת 1926 כינס את יהודי פקיעין בבית הכנסת העתיק לשם חקר שורשיהם. ב-1931 גרו בפקיעין 52 יהודים (מתוך כ-800 תושבים, מחציתם דרוזים). רחל ינאית סייעה אף היא בשימור מורשת יהודי פקיעין, ואף ביקשה מהסופרת רבקה אלפר - שהתגוררה תקופה קצרה בכפר - לכתוב על בני משפחת זינאתי. לימים פרסמה אלפר את הספר "אנשי פקיעין" (תל אביב, תשכ"א), בו שילבה בין המציאות ההיסטורית לדרמה המשפחתית של בני זינאתי. בשלהי שנות ה-20 גילה יצחק בן-צבי שתי אבנים שהיו שקועות בקירות בית הכנסת: על האחת היה תבליט של מנורה, אתרוגים, שופר ולולב; על השנייה היה תבליט של דלת היכל, שלהערכתו שימשה ארון הקודש של בית הכנסת. בתגלית זו ראה ערך רב המחזקת את סברתו בדבר קדמוניות ישיבתם של יהודי פקיעין בכפר. בן-צבי סבר שהאבנים היו שייכות לבית כנסת קדום, שהוקם לכל המאוחר בימי המשנה והתלמוד (בתקופה הרומית המאוחרת). תבנית גבס של האבן עם המנורה הוצגה בצריף הנשיא בירושלים. בימי "המרד הערבי", בליל 10 ביולי 1938 פשטו מורדים ערבים על הכפר, והיהודים ניצלו בזכות ההגנה של שכניהם הדרוזים. בהמשך, עקב בידודם, הבריטים פינו שבע משפחות של יהודי פקיעין מהמקום. חלקן עברו להתגורר בחיפה, בחדרה ובמושבה מגדל. לאחר עזיבתם בתיהם נבזזו והם נותרו בחוסר כל. ביוני 1940 חזרו לפקיעין יוסף זינאתי, אשתו מזל סעדה וילדיהם שאול ומרגלית (שהיו אז בני 10 ו- 13, בהתאם). עמם שבו לכפר כמה בני משפחה, שבסופו של דבר עזבו. יצחק בן-צבי טיפל במשפחת זינאתי באופן אישי ודאג להם לעבודה ולכספים לקיומם. בסוף קיץ 1941 נותרה רק משפחתו של יוסף זינאתי. הילדים שאול ומרגלית נשלחו ללמוד בבתי ספר בירושלים. יצחק בן-צבי כינה את יוסף זינאתי "שומר החומות האחרון בכפר העברי הראשון". הוא שמר על קשר רצוף עם זינאתי ואף דאג שיקבל קצבה חודשית. בן-צבי שמר גם על קשר עם חכם יוסף תומא, יוצא פקיעין שהתגורר בחדרה. בינואר 1948, עם החרפת המצב הביטחוני באזור בגלל מלחמת העצמאות, משפחת זינאתי עזבה את פקיעין. המשפחה חזרה שוב לכפר בנובמבר 1948, חודש אחרי שהכפר שוחרר בידי כוחות צה"ל. תושבי הכפר הדרוזים שמרו על בית הכנסת ועל ספרי התורה מפני חייליו של קאוקג'י. יצחק בן-צבי ויוסף נחמני, ראש "משרד הגליל" של קרן קימת לישראל, פעלו להחזיר את יהודי פקיעין לכפרם. הם נתקלו בקשיים רבים ולכן הוכנה תוכנית חלופית להקמת ישוב יהודי סמוך לפקיעין, שייצור רצף אל הכפר. בחודש אפריל 1953 יצחק בן-צבי ורחל ינאית הגיעו למקום, יחד עם יוסף נחמני ומלווים נוספים, ונדרו להעמיד אבן פינה לפקיעין המחודשת. תמונות מביקורם זה תוכלו למצוא באלבום. בן-צבי דאג לכך שמשרד הדתות ישפץ את בית הכנסת וירחיב את שטחו על ידי רכישת הבית הסמוך, וכן יטפל בכל האתרים היהודיים בכפר. את שיפוץ בית הכנסת ערך האדריכל מאיר בן-אורי. ב-15 בפברואר 1953 עלה על הקרקע מושב פקיעין החדשה. מבין 40 המשפחות שהתיישבו במקום, הייתה רק משפחה אחת מתושבי פקיעין המקורית. משפחת יוסף זינאתי נשארה בכפר פקיעין עצמו. יצחק בן-צבי המשיך להתעניין בכפר פקיעין עד יום מותו. לאחר מותו של יצחק בן-צבי ניסתה רעייתו רחל ינאית להמשיך לפעול לחידוש היישוב היהודי בכפר, ללא הצלחה. בשנות ה-70 היא אף קנתה מכספה בית סמוך לבית משפחת זינאתי, לשימוש המשפחה. מדינת ישראל הנציחה את הקשר של יצחק בן-צבי לפקיעין על שטר הכסף שערכו 100 ₪ (השטר הוחלף ב-2017). בשטר, הנושא את תמונתו של יצחק בן צבי, שולבו תמונות של פקיעין ובית הכנסת בכפר.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
