כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
שלמה ישראל שיריזלי (שי"ש) נולד בירושלים בשנת 1878 (ט"ז אדר ב' התרל"ח), להוריו רפאל אליהו, ורבקה לונה בת הרב יוסף מרדכי מיוחס, שד"ר כוללות ירושלים להודו, ונכדת הר המקובל רב יוסף בכור ויטאל. לשלמה ישראל הייתה גם אחות, רחל - שנישאה לחיים סורנגה. רפאל אליהו שיריזלי (1853-1925) היה הבן הצעיר מבין שלושת בניו של חיים משה שריזלי ואשתו השנייה זינובל. חיים משה שריזלי (1803- 1863) עלה עם הוריו מהעיר Serres שביוון בשנת 1807 לירושלים ועל כן שם המשפחה הנוסף לשם המשפחה המקורי ישראל, שריזלי. בירושלים נישא פעמיים. רעייתו הראשונה - סולטנה, ילדה לו ארבעה ילדים, ורעייתו השנייה, זינבול ילדה לו שני ילדים. רפאל אליהו היה ממייסדי בית החולים "משגב לדך" ושימש בו כגבאי במשך ארבעים שנה. כמו כן היה מראשוני מתיישבי שכונת אוהל משה. הוא נפטר בכ"ח כסלו תרפ"ו ונקבר בהר הזיתים. משפחת שיריזלי בירושלים הייתה משפחה פעילה בתחומים רבים: רבנות ספרדית, חינוך כללי פרנקופילי, פעילות ציבורית וקהילתית והחייאת השפה העברית. תחילה התגוררו בני המשפחה בעיר העתיקה ולימים עברו להתגורר בשכונת אוהל משה לאחר שהתערערו יסודות ביתם. שם הם גרו בחמישה בתים ב"חצר שריזלי". שלמה ישראל שיריזלי התחתן עם רחל בכורה, בתו של הרב חזקיה שבתי. היא נפטרה בעת לידת בנם השלישי: "הגברת בכורה שריזילי הייתה אחת מאותן הבנות העדינות והיקרות של ציון העברייה. אחת מאחיותינו הספרדיות שהבינו את גדלה וערכה של לשוננו לדור הבא אחרינו...שדיברו עם ילדיהן עברית מיום הולדתם" (גרייבסקי, בנות ציון וירושלים). אשתו השנייה, חנה הייתה בת הזקונים של הרב אברהם מורסיאנו, נצר למשפחה מהעיר מורסיה שבספרד, שגורשה למרוקו בזמן גירוש קנא (1391) ולאמה מזל לבית ירחי. חנה נולדה בירושלים העתיקה בשנת 1890. היא למדה בבית ספר אוולינה רוטשילד, וידעה קרוא וכתוב בשפה העברית. היא ילדה 13 ילדים, שרק חלקם הגיעו לבגרות. לכל בניו קרא בשמות שמתחילים ב"אחי" בכדי להרבות אחווה ביניהם. בזמן מלחמת העולם הראשונה, כשבעלה נעדר, הייתה היא זו שחילקה את המים מבור המים שבחצרם, ואף חילקה מזון שהגיעה לשכונה מהג'וינט. חנה הייתה ידועה באופטימיות ובגישתה החיובית לכל מצב. חנה נפטרה בשנת 1994 בגיל 104. שלמה ישראל שיריזלי (שי"ש( נודע בעיקר בעבודתו הספרותית. בשנת 1898 התחיל לעבוד במעמד ומדפיס, משגיח ומגיה, בבית הדפוס של אליעזר בן יהודה. באותה עת כתב ופרסם מילון לאדינו-צרפתי. לאחר שבן יהודה נאלץ למכור את בית הדפס שלו, קנה אותו שריזלי, יחד עם בן ציון טאראגן. שם הוא הדפיס את עיתוניו של בן יהודה "הצבי", "האור" ו"השקפה". בשנים 1902-1905 ערך יחד עם טאראגן ירחון ספרותי בעברית ובלדינו בשם "גוארטה די ירושלם" (גן ירושלים), שמטרתו הייתה קידום הנוער הירושלמי בתחומים שונים, בעיקר בספרות ובתולדות הישוב היהודי בארץ. בשנת תרס"ט הדפיס עיתון "הפרדס" בלדינו, עברית ויידיש. המטרה הייתה להיות עיתון שכל אחד יוכל לקרוא, בשפתו, בקלות. כדבריו: "לכן אמרנו לייצר עיתון שלא יהא תלוי בדעת מפלגה ואשר לא יהיה נוטה לצדדים, כי אם יהלך באמצע ומלבד זה ייתן לקהל פרקים מהתורה והחיים. קראנו את שם עתוננו "הפרדס" כי כ"פרדס" מחזיק ברכה כן יהיה לישראל...." באותה עת שי"ש שימש גם כתב של העיתון "העתיד" שיצא בסלוניקי בלדינו, וכתב גם לעיתונים אחרים. הוא הוציא לאור 52 ספרים בעברית ו-63 ספרם בלדינו, ספרי מקור וספרים מתורגמים. הוא גם תרגם חלק מהם. הוא ליקט כששת אלפים פתגמים בלדינו אותם התכוון להוציא כאנציקלופדיה בג'ודיאו אספניול, אך לא הספיק לעשות כן. הם נמצאים כיום בארכיון בן צבי בירושלים. ראשית פעילותו הציבורית הייתה בימי מלחמת העולם הראשונה. הג'וינט שלח אנייה עם מצרכים, כמו חיטה, סוכר, אורז, גבינה, ריבה וכו' בשנת 1915 לחלוקה ודרש עריכת סקר מבית לבית בכדי לחלק את החיטה באופן צודק. שי"ש היה חבר ב"ועד החיטה היהודי שעל יד הסנדיקט ברשיון הממשלה ירום הודו". הם חילקו פנקסי תלושים לכל משפחה עם שם אבי המשפחה, ומספר בניה, ולפי זה חולקו המצרכים שהגיעו. הוא גויס לצבא התורכי בה שרת כחובש (באדנה, בצפון סוריה). עם שובו לירושלים יסד, בשנת 1926, יחד אם ד"ר נחום קורקידי, רפאל חיים הכהן, שלום צארום, והרוקח אופלטקה, את "המרפא", חברה לעזרה הדדית במרפאות ובבית החולה. מטרת האגודה היתה לשחרר חולים יהודיים - עניים - מתלות ברופאי המיסיון או במוסדות יהודיים שלא הספיקו לטפל בהם היטב. עם שובו מהמלחמה לא הייתה לו מכונת דפוס (נלקחה ממנו על ידי התורכים) ולא הייתה פרנסה. שלמה ישראל שיריזלי פתח בית מסחר לספרים וספריה בשנת תרנ"ט, קרוב לרחוב יפו - היום רחוב אגריפס 81. היו באים אליו אנשים קבועים גם כן, לעיין בספריו ועיתוניו. ביניהם משה דוד גאון, משה אטיאס ונסים קורקידי. כללי יסוד של שי"ש בהוצאת ספריו היו: הפצת כל ספר בכל תפוצות ישראל. הקפדה על איכות התוכן ונקיות הלשון. להביא ספר לכל בית בישראל בערב שבת. הוזלת ספרים ופרסומים ככל האפשר. שלמה אלבוחר, חתנו, סיכם את תפישת עולמו של שי"ש כך: "לא להפקיר את מורשת העבר, לא להפקיר את תורת ישראל, לקבל את החדש אך לא להזניח את הישן". באוהל משה יש רחוב על שמו, והמשפחה מונצחת ב"תמונה באבן" . הוא נפטר בן 60, כ"ג אדר ב' תרצ"ח (26.3.1938) בהיותו בעבודה בחברת "מרפא". הוא נקבר בהר הזיתים. יצחק ישראל בן אליהו (1750- עד) עלה עם שני בניו: אליהו הבכור וחיים משה.. בעוד חיים משה היה אבי המשפחה בישראל, שימש אליהו כשד"ר בארצות שונות ולבסוף שימש כרב הראשי בקהיר. צאצאיו התפזרו בארצות רבות.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
