אוסף מאיר ירושלמי (קודסי)

מאיר ירושלמי (קודסי) נולד בשנת 1920 בירושלים כילד שביעי במשפחה בת שמונה ילדים. הוריו, רחמים ושרה עלו ארצה ברגל, בשלהי המאה התשע עשרה מטהרן, פרס, והתיישבו ליד הכותל המערבי בירושלים. את ילדותו בילה בירושלים, שם רכש שליטה מוחלטת בשפה הערבית ובאורח החיים של שכניו המוסלמיים. מאיר סיים את לימודיו בבית הספר הממלכתי -דתי 'תחכמוני' בירושלים, יחד עם בני כיתתו, הנשיא יצחק נבון והשופט אליהו נאווי. בגיל שלוש עשרה יצא לעבוד כשוליה לחשמלאי בבניין. בהיותו בן 19, בשנת 1938, הצטרף לגרעין שהקים את רביבים (40 ק"מ דרומית לבאר שבע) שהיה אחד משלושת המצפים בנגב. יחד עם שני חברים נוספים הוא יצא למדבר לחרוש תלמים. בשנותיו ברביבים התמנה ל'מוכתר' ולאחראי על הביטחון. בתקופה זו רכש חברים רבים מקרב שכניו הבדויים. לימים היה לאחד המומחים לנושא הבדואיים בישראל. בספרם, "אדמה ללא צל", מתארים יונת ואלכסנדר סנד את שנותיו הראשונות של הקיבוץ, דמותו של מאיר שימשה למחברים השראה לתיאור דמותו של אחד מגיבורי הספר. במהלך שנותיו הקדיש מאיר ירושלמי (קודסי) זמן רב לחקר ארץ ישראל ועתיקותיה, בהיותו בן 22 הצטרף למשלחת הארכיאולוגית הראשונה שחפרה במצדה תחת ניהולו של פרופסור שמריה גוטמן, שנה אח"כ הצטרף למשלחת שנשלחה ע"י דוד בן גוריון לחקור את הנגב הדרומי. בהגיעם לים האדום, נאסרו חברי המשלחת על ידי המשטרה הבריטית ונדונו למאסר על הפרת הוראות "הספר הלבן" שאסר על יהודים להימצא בנגב הדרומי. בהיותו בן 23 גוייס מאיר על ידי יגאל אלון לפלמ"ח, יצא עם המחלקה הערבית לדמשק במסגרת הסיוע של המוסדות הלאומיים לצבא הבריטי במלחמתו באויב הגרמני. קודסי עזב לדמשק והשאיר מאחוריו את רעייתו ההרה בארץ. לימים נולדה בתו. קודסי וחבריו גוייסו תחת כיסוי של פועלים פלשתינאים שברחו בגלל סכסוך עם הנאששיבים. קודסי, ידע קרוא וכתוב בערבית, נתמנה למנהל המחסן. כך הפך ליוסוף תאדר עבדאללה. בזהות זו הכיר אותו מנהל העבודה היהודי חוואג'ה מאקס. כל אותו הזמן היה נדרש להסתיר את העובדה שהוא דובר עברית. לאחר תקופה בה שימש פועל הפך לבעל חנןת קטנה לתיקון פרימוסים. שוב כהסוואה לשליחותו. בתום שנתיים הוא ביקש לשוב ארצה אל ביתו. מסע שובו מדמשק דרך קונטריה לאזור הדרדרה (עמק החולה) לווה בשרשרת של התחמקויות מזהותו האמיתית. הוא נחשד תחילה עם בואו לדרדרה כמרגל 'רוסי', אולם למזלו הוא זיהה את אחד מתופסיו כמי שהיה חניכו מימי תנועת הנוער בירושלים, וזה הושיע אותו. בשנת 1948 במלחמת השחרור, התמנה מאיר למפקדה הראשון של היחידה הדרוזית בצה"ל ונלחם בקרבות עקובי הדם של הגלילעם סיום מלחמת השחרור מצויד בהמלצות של יצחק שדה (הזקן) ויגאל אלון הצטרף לקואופרטיב "דרום יהודה". בשנת 1950 השתקע בחיפה והצטרף לקואופרטיב "שחר" לימים "אגד"בחיפה הוסמך כמורה דרך והחל לבנות עם חברים נוספים את מחלקת התיירות של "אגד", לימים מונה כמרכז קורסים למורי דרך של "אגד" ושל משרד התיירות והעמיד דור של מורי דרך. בשנת 1956 הושאל מאיר מ"אגד" לתקופה של שנה ללמודים בבית הספר הגבוה למודיעין בירושלים. בשנת 1962 הושאל שוב, הפעם לפי בקשה של מאיר עמית ויצא עם רעייתו מרים לשליחות חשובה בחו"ל . עם שובו ארצה, לאחר מלחמת ששת הימים הצטרף מאיר לחוג התלמידים של אוניברסיטת חיפה, שם רכש תואר אקדמי. בשנת 1980 פרש מ"אגד" לגמלאות אך המשיך לתרום מניסיונו הרב בתחומי התמחותו הן למשרד התיירות ו"אגד", והן במסגרת חברה משפחתית שפעלה בתחומי התיירות הנכנסת לישראל. קראו עוד