מאיר ניסה לעזוב את איראן כבר לאחר המהפכה, ואף רכש כרטיסי טיסה לו ולמשפחתו לפרנקפורט שבגרמניה, כיעד ביניים בדרך לישראל, אך בשנת 1980 איראן נכנסה למלחמה עקובה מדם עם שכנתה עיראק בהנהגת סדאם חוסיין, בעקבות המלחמה הגבולות במדינה נסגרו, ומשפחתו של מאיר נותרה תקועה באיראן. הגבולות נפתחו מחדש בשנת 1983, אך על יהודים נאסר לעזוב את המדינה, והם היו נעצרים בגבול. משפחתו של מאיר הצליחה לאחר מאמצים רבים וכספים רבים לרכוש פספורט מזויף שיציג אותם כמוסלמים, והם יצאו מהמדינה מחופשים כמוסלמים לאיסטנבול. שם הם הלכו לסוכנות היהודית שהעלתה אותם לארץ בשנת 1987. לאחר עלייתם הסוכנות שיכנה אותם במרכז קליטה בבאר שבע, אך אם המשפחה, נאהיד (נורית), לא רצתה להישאר בסביבה הזרה לה והשונה כל כך מחיי העיר הגדולה שהיא הכירה בטהרן, היא ביקשה לעבור למרכז קליטה באזור המרכז או הצפון, ולאחר שבקשתה לא נענתה, החליטה לעזוב עצמאית ביום למחרת את באר שבע ונסעה לבני משפחתה בתל אביב. בסופו של דבר משפחתו של מאיר קיבלה מקום במרכז קליטה בכרמיאל, ולאחר כשנה השתכנו בעיר בת-ים. שם נולדו להם עוד שני ילדים, דורון (1989) ומורן (1991).
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
