Lettre du commissaire des guerres Parian au général Destaing.:

חזרה לתוצאות החיפוש

ארכיון

1 p.; in-folio, handwritten in French; ; Letter signed Parian, chargé du service de Kathiéh, 14 Pluviôse, an 8 [3.2.1800], to Destaing, commandant of troops in Kathiéh; sending him two letters back (not included here) to be dispatched by safer ways, following the murder of three french men near the place. ; [Parian, Joseph Marie]

כותר	Lettre du commissaire des guerres Parian au général Destaing.:
שנה	1800
הערות	File Record
מתוך	Napoleon and his Time
שפה	צרפתית
מספר מדף/סרט/תיק	ARC. Ms. Var. Yah. 2 2 451
מספר מערכת	990038074900205171
קישורים	קישור לפריט דיגיטאלי בספרייה הלאומית

תנאי השימוש:

הנך רשאי/ת להשתמש בפריט באופן חופשי לכל מטרה וללא מגבלות כלשהן. פריט זה שייך לנחלת הכלל (Public Domain) ואינו כפוף לזכויות יוצרים במדינת ישראל.

נבקשך לציין כי הפריט הוא מאוסף הספרייה הלאומית וכן את שם בעל האוסף הרשום במידע המפורט על הפריט בקטלוג הספרייה.

שים לב כי כללי זכויות יוצרים עשויים להשתנות ממדינה למדינה ולכן אם ברצונך לעשות שימוש בפריט מחוץ למדינת ישראל עליך לברר מהם כללי זכויות יוצרים על פי הדין החל באותה מדינה.

למידע נוסף על שירות בירור מצב זכויות היוצרים ותנאי השימוש בפריטים מאוספי הספרייה לחץ כאן.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: copyright@nli.org.il

תצוגת MARC

Lettre du commissaire des guerres Parian au général Destaing.: – הספרייה הלאומית

פריטים קשורים

Part of/רשומת האב: Series 2: The Egypt Campaign.

יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?

אולי יעניין אותך גם

בית הספר העברי הראשון של יהודי קווקז

בשנת 1904 התפרסמה בעיתון "הצפירה", אחד מהעיתונים העבריים הנפוצים באותה העת באימפריה הרוסית, ידיעה בדבר פתיחת בית ספר עברי ראשון ליהודי ההררים בקווקז. הקמתו של בית הספר העברי הראשון בעיר דרבנט בקווקז היה אירוע דרמטי עבור כל היהודים ההררים (יהודי צפון הקווקז ומזרחו) מפני שסביב הקמתו התנהל אחד מן הפולמוסים המפורסמים באותם ימים בין מחנה השמרנים של הרב יעקב יצחקי למחנה של קבוצת האינטליגנציה הראשונה שהתהוותה בעיר. עד אותה העת החינוך היחיד של הילדים היה במסגרת הקהילתית, אשר התבססה על מצוות תלמוד תורה לבנים על פי המסורת היהודית. הבנים ביקרו בבתי "תלמיד כונה" (בית התלמיד) שהיו ממוקמים בדרך כלל בבתי כנסת או בבתי הרבנים. במחצית השנייה של המאה התשע עשרה החלו להירקם קשרים בין היהודים ההרריים לבין יהודי רוסיה ומזרח אירופה שהיגרו לקווקז עם הכיבוש הרוסי. הניסיונות הראשונים להקמת בית ספר מודרני עבור היהודים ההררים נעשו על ידי משכילים רוסים ובאמצעות "חברת מפיצי השכלה" ברוסיה שמטרתה הייתה לקדם את ההשכלה בקרב יהודי האימפריה הרוסית. ניסיונות אלה החלו כבר בשנת 1865, אך נתקלו בהתנגדות עזה מצד רבני העדה שבראשם עמד הרב יעקב יצחקי, הרב הראשי של פלח דאגסטן. הרב יצחקי היה בעל הסמכות הרחבה ביותר בקרב כל ריכוזי היהודים ההררים בקווקז. לא רק בעיני עדתו היה חשוב ונכבד אלא גם בעיני האדמיניסטרציה הרוסית בקווקז שהכירה בסמכותו כרב ממשלתי ראשי שהמשיך את התפקיד לאחר אביו הרב יצחק יצחקי. הרב יעקב יצחקי התכתב עם גדולי הרבנים באירופה, פרס וארץ ישראל. ניהל קשרים גם עם משכילי אירופה, עסק בכתיבה מחקרית על מוצאם ותרבותם של בני עדתו ופרסם את מאמריו בכתבי העת המשכילים דאז. על אף זאת התנגד לכל יוזמה להקמת בית ספר ממשלתי עבור בני קהילתו ובמשך 40 שנות כהונתו כרב ראשי שימש כחומת ברזל כנגד חדירת מערכת החינוך המודרנית. בהעדר מערכת חינוך מודרנית קהילתית, היהודים ההררים ששאפו להקנות השכלה כללית לילדיהם שלחו אותם לבתי ספר של אשכנזים באזור. מגמה זו החלה במספרים מועטים ביותר. אך מיעוט זה הספיק להיווצרותה של שכבת אינטליגנציה ראשונה בקרב העדה. שכבת אינטליגנציה זו היא שהובילה והכריעה את המאבק להקמת בתי ספר. התפשטות התנועה הציוניות לשטחי הקווקז הביאו לחתירה נמרצת לשינוי המצב החינוכי והוראת השפה העברית. בראשית המאה התשע עשרה הסכסוך סביב הנושא בעיר דרבנט החריף וכמעט הגיע לשפיכות דמים. הציבור בדרבנט התחלק לשני מחנות, המחנה של הרב יעקב יצחקי ומחנה המשכילים של הרב ישעיה רבינוביץ' (הרב יש"ר), רב יהודי ההררי ציוני שנודע בפעילותו לקידום החינוך העברי של העדה. בסופו של דבר המאבק הוכרע במאי 1904 כאשר הרב יש"ר הגיש בקשה למושל האזורי למתן רישיון לפתיחת בית ספר ובקשה זו נענתה בחיוב. מייסדי בית הספר לכבוד הפתיחה נערכה חגיגה המונית. האירוע נפתח עם עלייתו של הרב יש"ר אל דוכן הנואמים. אך לפני שפתח בנאום הניצחון שלו כולם ציפו הזמין את הרב יעקב יצחקי, רב העדה, לשאת דרשה בפני הציבור. הרב יצחקי עלה לדרוש בנושא מאמר משנת חכמים "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", ורק לאחר מכן עלה הרב יש"ר חזרה אל הבימה לנאום. האירוע נחתם ברוב רושם והדר "והתלמידים והתלמידות שרו שירים עברים לאומים" עם פתיחת בית הספר בדרבנט נפרצה הגדר ונפתחו בתי ספר עבריים גם בריכוזים הגדולים הנוספים של היהודים ההררים. אורך החיים של בתי ספר אלו בקווקז היה קצר מפני שלאחר המהפכה הקומוניסטית ומלחמת האזרחים הוקם שלטון סובייטי בקווקז. הפעילות הציונית כמו גם הדתית דוכאה ומנהיגיה נרדפו, נכלאו והוצאו להורג. הרב יעקב יצחקי הספיק לעלות לארץ ישראל עוד בשנת 1906 עם קבוצה מכובדת מבני העדה. הרב יש"ר נפטר בשנת 1920 אחרי שנעצר פעמים רבות ועונה בעינויים פיזיים על ידי הצ'קה, המשטרה החשאית הסובייטית.

לכתבה בבלוג הספרייה

עבור מי נכתב "זמר שלוש התשובות"?

הוּא אָמַר: "אִם תֵּלְכִי אַחֲרַי לֹא קְטִיפָה תִּלְבְּשִׁי וְלֹא מֶשִׁי יִהְיֶה מַר עַד בְּלִי כֹּחַ אוּלַי" אָז אָמְרָה הִיא: "לְאַט, כֹּחַ יֵשׁ לִי אִם צָרִיךְ אֶתְהַלֵּךְ בִּסְחָבוֹת כְּלוֹבֶשֶׁת קְטִיפָה מַבְרִיקָה אִם צָרִיךְ אֲקַרְצֵף רְצָפוֹת וְאֶהְיֶה בְּעֵינַי כְּמַלְכָּה. כָּל אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ וְתִשְׁאַל אֶעֱשֶׂה וְאוֹסִיף לִשְׂמֹחַ יִהְיֶה טוֹב, אֲהוּבִי, יִהְיֶה קַל לְעוֹלָם לֹא יֶחְסַר לִי כֹּחַ". אָז אָמַר: "מַה יִּהְיֶה אִם אֶבְגֹּד וְאוֹתָךְ אֶעֱזֹב מְיֻתֶּרֶת בְּלֵילוֹת אֲרֻכִּים לְחַכּוֹת עַד שׁוּבִי מִזְּרוֹעוֹת הָאַחֶרֶת?" "אִם צָרִיךְ לְחַכּוֹת אֲחַכֶּה" כָּךְ אָמְרָה וּפָנֶיהָ בָּאוֹר. "אִם צָרִיךְ לֹא לִבְכּוֹת לֹא אֶבְכֶּה הָעִקָּר שֶׁאֵדַע כִּי תַּחְזֹר כָּל אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ וְתִשְׁאַל אֶעֱשֶׂה וְאוֹסִיף לִשְׂמֹחַ יִּהְיֶה טוֹב אֲהוּבִי יִּהְיֶה קַל לְעוֹלָם לֹא יֶחְסַר לִי כֹּחַ". אָז אָמַר: "מַה יִּהְיֶה אִם אַגִּיד כִּי עָלַיִךְ לָקוּם וְלָלֶכֶת וְלִשְׁכֹּחַ אוֹתִי וְשֵׁנִית לֹא לָשׁוּב כִּי לָרְחוֹב אַתְּ מֻשְׁלֶכֶת?" הִיא רַק רֶגַע שָׁתְקָה וּתְחַיֵּךְ/וַתְּחַיֵּךְ אָז דִּבְּרָה וּפָנֶיהָ כַּכְּפוֹר "אִם תֹּאמַר לִי לָלֶכֶת, אֵלֵךְ, אִם תֹּאמַר לֹא לַחְזֹר, לֹא אֶחְזֹר. אַךְ דָּבָר רַק אֶחָד אַל תִּשְׁאַל אַל תֹּאמַר לִי אוֹתְךָ לִשְׁכֹּחַ כִּי אֶת זֹאת אֲהוּבִי לֹא אוּכַל בִּשְׁבִיל זֶה לֹא יִהְיֶה לִי כֹּחַ.   בסיום לימודיו באוניברסיטת נאנסי, שב נתן אלתרמן בן ה-22 לארץ בקיץ 1932 ובליבו ההחלטה – אגרונום הוא כבר לא יהיה. במקום זאת, חיפש ואף מצא תעסוקה בכתיבה, בעיקר עיתונאית בתחילה. סוף 1933 והמשורר מטעם עצמו כבר מוזמן לכתוב פזמונים לתאטרון הסאטירי "המטאטא". תאטרון המטאטא, 1946, הצלמניה   שלושת אפיקי הכתיבה העיקריים של אלתרמן הונחו באותה תקופה מעצבת: הכתיבה הרצינית – השירה; הכתיבה הפובליציסטית – מה שכינה שירי העת והעיתון; והכתיבה המשוחררת – הכתיבה הפזמונאית, בעיקר לתאטראות הבידור. רק בסוף שנות החמישים יתנסה בכתיבה מסוג אחר, זו שתזכה אותו בביקורת החריפה ביותר שיספוג במהלך הקריירה המפוארת שלו, כתיבת מחזות. המחזה הראשון שכתב אלתרמן היה פונדק הרוחות. הראשון שהוצג – כנרת, כנרת. מפגש חברים בקפה כסית (אלתרמן השמאלי ביותר), שנות ה-60 של המאה הקודמת, אוספי ביתמונה   בשנת 1969, שנה לפני מותו, כתב אלתרמן את המחזה הקומי "צץ וצצה". המחזה שחיבר אלתרמן לא הוצג מעולם ולא פורסם במלואו עד היום. חוקרת התאטרון דבורה גילולה מציינת ש"דפים מעטים בלבד שרדו ממנו בעזבונו של אלתרמן, ומן הפזמונים הכלולים בו התפרסם רק חלק". הקטעים שכן פורסמו מבהירים את כוונת המשורר: מחזה קומי-מוזיקלי, הבנוי כמערכון אחד ארוך המשלב כ-20 פזמונים מתקופות שונות ביצירת אלתרמן. עלילת המחזה מתרחשת בספרייה, שבה מוצא עצמו צץ – סטודנט צעיר שנמנם בספרייה במקום ללמוד – כלוא עם הספרן (דפדפת שמו) ושכנה שגרה מעל הספרייה (צצה). הדמויות במחזה פושטות צורה ולובשת צורה אחרת – צץ הוא לעיתים סטודנט, לעיתים עסקן פוליטי, ובמקרה אחד גם מהפכן במהפכה הצרפתית. בסוף ההצגה מצליחים צץ וצצה להימלט מהספרייה, ומגיעים למועדון לילה בשם 'אוריאנה'. ההצגה כאמור לא הועלתה מעולם על הבמות ומן הדפים הספורים שנותרו ממנה אפשר לשער שאלתרמן לא סיים אותה. הבמאי שהזמין את ההצגה, שמואל בונים, החליט להעלות תחתיה ערב פזמונים מסורתי יותר לכבודו של אלתרמן. הקונספט של ערב פזמונים לא היה זר לקהל הישראלי, ואחת ממטרותיו הייתה הכנסת פזמונים חדשים בין הישנים והמוכרים יותר, כך שהקהל ייטיב לקלוט את החדשים. תחילה חשב הבמאי בונים לשלב קטעי קישור חדשים פרי עטו של אלתרמן, אבל גם תכנון זה נזנח בשלב מסוים. השם הראשוני היה "ערב פזמוני אלתרמן", ששונה לבסוף ל"צץ וצצה" המקורי. ארבעה יוצאי להקות צבאיות השתתפו במופע: רבקה זוהר (להקת חיל הים), טליה שפירא (להקת גיסות השריון), עזרא דגן (גם מגיסות השריון) ומנחם זילברמן (להקת הנח"ל). שחקן מנוסה יותר, בומבה צור, נכתב אף הוא לתוך ההצגה בדמות פועל במה החולם להיות שחקן. ארבעת הקריקטורות הן פרי עטו של במאי ההצגה, שמואל בונים, מתוך הכתבה של טלילה בן-זכאי בעיתון מעריב, 14 באוגוסט 1969 ארבעת הקריקטורות הן פרי עטו של במאי ההצגה, שמואל בונים, מתוך הכתבה של טלילה בן-זכאי בעיתון מעריב, 14 באוגוסט 1969   הפקת המופע הוטלה על אברהם דשא פשנל, שבחר לפנות לא למלחין יחיד, אלא לשורה של מלחינים עבור הפזמונים החדשים והישנים של אלתרמן (אלו שטרם הולחנו). למרות ההתחלה המקרטעת, זכתה ההצגה להצלחה בקרב הקהל והוצגה ברחבי הארץ. פשנל דאג אף להפיק שני תקליטים שהוקלטו בנוכחות קהל, ובהם עשרים פזמונים ושני המערכונים היחידים במופע. ההחלטה להעניק לרבקה זוהר מקום מרכזי במופע הייתה של המפיק פשנל. הוא פנה לאלתרמן וביקש ממנו שירים נוספים עבורה. השיר "זמר שלוש התשובות", המציג דמות אישה כנועה הרוחשת אהבה לבן זוגה הגחמני, שלא היה אמור להיכלל בהצגה, מצא את דרכו אליה והפך ללהיט אדיר. לא ברור האם חיבר אלתרמן את "זמר שלוש התשובות" במיוחד עבור זוהר או האם חיבר את השיר קודם ופשוט העניק אותו עתה לפשנל – זוהר טוענת שהמקרה הראשון הוא שקרה, בביוגרפיות ומונוגרפיות אודות אלתרמן לא נזכר פרט זה. בכל מקרה, בחלק השני של המופע הושמעו שמונה פזמונים, בהם "זמר שלוש התשובות", שאותו שרה זוהר. בשנת חייו האחרונה שמר אלתרמן על סדר יום עמוס. הוא מצא זמן לצפות בהצגה ואף קרא את רשימות הביקורת שהתפרסמו בעקבותיה. עד כמה שימחה הצלחת המופע את המשורר המזדקן שביקש להוריד את שמו מרשימת הכותבים של ההצגה? בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז חודש השיר בידי זהבה בן בשנת 1998 במסגרת הפרויקט "עבודה עברית", ספג השיר ביקורת חריפה על המסרים השוביניסטיים שבו. בכך הוא מזכיר שיר אחר, שזכה לביקורת דומה, השיר "וידוי" שחיבר חברו של אלתרמן, המשורר אלכסנדר פן לאשתו השנייה. לא נתיימר לקבוע איזה שיר מתאים לאיזו תקופה, בדיעבד מילות השיר נשמעות צורמות גם לרבקה זוהר, שכתבה באוטוביוגרפיה שלה (עץ הזית, 2007) כך: "לאחת החזרות, בבית המורה בתל-אביב, מגיע נתן אלתרמן. מתרשם. קורא לי אליו. אינני זוכרת מה אמר לי ומחליט לכתוב שיר במיוחד לזמרת והוא כותב את השיר "זמר שלוש התשובות". בכותבי שורות אלו עדיין יהיה השיר האומלל הזה אהוב ואני לא יכולה לשאת מילותיו". רבקה זהר קאלו, עץ הזית, הוצאת דע"ת, 2007   באלבום הבכורה של רבקה זוהר הופיע השיר יחד עם "אוריאנה" מהמופע "צץ וצצה".   לקריאה נוספת דבורה גילולה, מול תגמול מחיאות כפיים: נתן אלתרמן והבמה העברית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008 דן לאור, אלתרמן, הוצאת עם עובד, 2013   כתבות נוספות הווידוי של אלכסנדר פן "דצמבר" – מה עושה הגשם לנתן אלתרמן? גלגוליו של מעיל

לכתבה בבלוג הספרייה

חנוכה

חג החנוכה מציין את ניצחון החשמונאים במרד נגד היוונים בתקופת בית המקדש השני. חנוכה נחגג במשך שמונה ימים החל מכ"ה בכסלו. בניגוד לרוב החגים ביהדות, חנוכה לא נזכר בתורה אלא נוסף בידי חכמים בימי בית המקדש השני. ניצחון החשמונאים (המכונים גם מכבים) סיפק שלוש סיבות עיקריות לחגיגות החנוכה: סיום הגזירות שגזרו היוונים נגד קיום מצוות וטיהור מחדש של בית המקדש, שאפשרו ליהודים לשוב ולשמור בחופשיות על אורח החיים היהודי; סיום השלטון היווני והחלפתו בשלטון יהודי, אף שזה נמשך 200 שנים בלבד עד לחורבן בית המקדש השני; נס פך השמן הוא הסיבה לכך שהחג נחגג שמונה ימים. בכניסתם לבית המקדש מצאו החשמונאים רק פך (ולא פח, כי פך הוא כד קטן לנוזלים) אחד של שמן טהור שאמור היה להספיק ללילה אחד, אבל באורח נס הספיק לשמונה לילות. מתי מדליקים נר ראשון? מתקשים לזכור מתי מדליקים נר ראשון של חנוכה? חלקו את שם החג לשתי מילים: חנו ו-כ"ה וזכרו את הסיומת. המשמעות היא כי החשמונאים חנו – כלומר סיימו את המלחמה - בכ"ה כסלו, ולכן חל נר ראשון באותו תאריך. זהו אחד מההסברים למקור שמו של החג, המכונה גם חג האורים. מתי הדלקת נר ראשון של חנוכה 2019? השנה יחול הים הראשון של חנוכה ביום שני, 23 בדצמבר 2019. אולם את הנר הראשון מדליקים ערב קודם, כלומר ביום ראשון, 22 בדצמבר 2019, עם שקיעת החמה (משום שביהדות היממה מתחילה בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים). את הנר השמיני והאחרון מדליקים השנה ביום ראשון בערב, 29 בדצמבר 2019. סדר הדלקת נר ראשון של חנוכה הדלקת שמונת נרות חנוכה היא המצווה המרכזית בחג, מטרתה לפרסם את הנס ברבים ולכן מציבים את החנוכייה בפתח הבית או בחלון. הדלקת נר אחד בלבד מדי ערב מוציאה ידי חובה, אבל נהוג להדליק בכל יום נר אחד נוסף לנרות הקודמים. כלומר בערב הראשון מדליקים נר אחד, בערב השני - שני נרות, וכן הלאה עד שבערב האחרון מדליקים שמונה נרות. בשל קדושת נרות החנוכה אסור להשתמש בהם, למשל למאור או להעברת אש, "אלא לראותם בלבד". לכן נהוג להדליק נר נוסף (השַמָש) למקרה של שימוש באור החנוכייה. מקומו של השמש בחנוכייה שונה משל שמונת הנרות. ברכה להדלקת נר ראשון של חנוכה בלילה הראשון מברכים לפני הדלקת הנר שלוש ברכות: "בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה"."בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה"."בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה". את ברכת שהחיינו מברכים בלילה הראשון בלבד, בעוד ששתי הברכות הראשונות נאמרות בכל ימי החנוכה. לאחר הדלקת הנרות נהוג לומר את המזמור "הנרות הללו" ולאחריו שרים את הפיוט "מעוז צור". הלכות ומנהגי חנוכה מלבד הדלקת החנוכייה מצווה חשובה נוספת היא אמירת תפילת הלל שלם בכל ימי החנוכה אחרי תפילת העמידה של תפילת שחרית. גם בברכת המזון מוסיפים את ברכת "על הניסים" הייחודית לחנוכה. בימי החנוכה אסור לומר הספדים ולנהוג בתענית, מכיוון שמדובר בימי חג, אף שחכמים קבעו אותם. מנהג נוסף (וחביב במיוחד על הציבור) לזכר נס פך השמן הוא אכילת מאכלים מטוגנים בשמן עמוק ובהם סופגניות, לביבות וספינג'. מנהגים שאהובים בעיקר על ילדים הם משחק בסביבונים שעל פאותיהם כתובות האותיות נ', ג', ה', פ' ("נס גדול היה פה", או ש' לציון המילה "שם" בחו"ל) והענקת דמי חנוכה. על פי אחד ההסברים מקורם של דמי חנוכה בסמיכות לחג המולד וברצון לתת לילדים מתנות כמו שמקבלים הילדים הנוצרים בחג המולד.

לכל התכנים בנושא

פרטים

אפשרויות שימוש