שירה | כמו אדם לעוּף
. צוריאל אסף * נֹאמַר אֱמֶת – הַדְּבָרִים שׁוֹתְתִים מֵעָמְקָם כָּעֵת. בַּל נַפְרִיז בְּאַשְׁמַת הָאָבָק הַמְּכַסֶּה עֵצִים, דְּרָכִים, לְבָבוֹת. בַּל נִתְנַעֵר מֵחֲלוֹמוֹת הַמּוֹשְׁכִים בְּשַׁרְווּלֵנוּ לְבַקֵּשׁ מְעַט אֹמֶץ. נִהְיֶה כֵּנִים, הַסִּילוֹנִים הַחוֹרְשִׁים בִּשְׁמֵי הָעֶרֶב תְּלָמִים ב
לכתבה בבלוג הספרייה