ברכה מפויטת הנאמרת בשבתות ובימים טובים לאחר "פסוקי דזמרא" [=חטיבת פרקי התהלים והפסוקים העוסקים בשבח הקדוש ברוך הוא ונאמרים בתפילת שחרית לפני קריאת שמע וברכותיה], וכן בהגדה של פסח. מכונה גם 'ברכת השיר', בעקבות שיטת האמורא ר' יוחנן בביאור משנה ממסכת פסחים, המתארת את הכוס הרביעית שבליל הסדר (פ"י, מ"ז): "רביעי [=כוס רביעי] גומר עליו את ההלל, ואומר עליו "ברכת השיר". בשאלת זיהויה של 'ברכת השיר' נחלקו חכמים בגמרא (בבלי פסחים, קיח ע"א): "מאי [=מה היא] ברכת השיר? רב יהודה אמר: 'יהללוך ה' אלהינו' [=ברכת 'יהללוך', הנאמרת כיום בחתימת 'הלל'], ורבי יוחנן אמר: 'נשמת כל חי' [=ברכת 'נשמת כל חי']". סוגייה קצרה זו הולידה סבך הלכתי יוצא דופן במנהגי ליל הסדר: יש מן הפוסקים שהכריעו כדעת רב יהודה, ש'ברכת השיר' האמורה ללוות את הכוס הרביעית היא ברכת 'יהללוך', יש שהכריעו כדעת ר' יוחנן, שברכת 'נשמת כל חי' היא זו. יש שביקשו להכריע כר' יוחנן אלא שחששו מלבטל את דעת רב יהודה, ויש שסברו שר' יוחנן עצמו רק הוסיף על דברי רב יהודה ברכה שנייה, ולא בא להחליף את ברכת 'יהללוך'; הפתרון לסבך זה, וכך הוא המנהג הרווח בימינו ומודפס ברוב ההגדות, יוצא ידי חובת כל הדעות: בימינו אנו נוהגים לומר את שתי הברכות – ברכת 'יהללוך' לאחר אמירת 'הלל', בלא חתימה במטבע ברכה ('ברוך אתה ה'), וברכת 'נשמת כל חי' לאחר אמירת 'הלל הגדול', הלא הוא מזמור קלו בתהלים ("הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ...") – הפעם, בברכה ("בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת..."). ואף לדעת הסוברים כרב יהודה, אין ספק כי השם 'ברכת השיר' יפה לתפילתנו, שכולה שבח, ברכה והלל חובקים-כל לקדוש ברוך הוא, אל ההודאות. ברכת 'נשמת כל חי' היא מן הברכות הקדומות ביותר; בצורתה הנוכחית התגבשה כנראה תוך כמה דורות, ולא בבת אחת. יש מן החוקרים הסבורים כי היא מורכבת מכמה ברכות קצרות שצורפו זו לזו, ויש מהם הסבורים כי יסודה בברכה אחת שהלכה והתעבתה עם השנים. פרשה מעניינת ביותר קשורה בשאלת מחברה של התפילה: בימי הביניים רווחה בקרב יהודים אגדה לפיה מחבר 'נשמת כל חי' – ככל שהדבר נשמע מפתיע – אינו אלא פטרוס, מהחשובים שבשליחיו של ישו הנוצרי; מסורת אחרת טענה כי שם המחבר הוא 'יצחק', המשוקע כביכול באקרוסטיכון במילה השנייה בכל צלע בטור "בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְהַלָּל / וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ / וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְרוֹמָם / וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְקַדָּשׁ"; אולם לשתי המסורות אין כנראה בסיס היסטורי מוצק לסמוך עליו, וממילא נותר מחברה הראשוני של תפילתנו עלום ואפוף סוד.
|