• יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת – כינוי לקב"ה, המכונה בתהלים (כב, ד) "יושב תהילות ישראל", שישראל מהללים ומשבחים אותו. • רוֹכֵב עֲרָבוֹת – כינוי לקב"ה, השוכן בשמיים (על פי תהלים סח, ה). • עֲרָבוֹת – כינוי לשמיים, ובפרט לרקיע העליון. • קָדוֹשׁ וּבָרוּךְ – בסדר הקדושה מצוטטים שני פסוקים עיקריים שעוסקים בהקדשה של המלאכים את הקב"ה: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו, ג) ו"ברוך כבוד ה' ממקומו" (יחזקאל ג, יב). אם כי נראית ההשערה שכאן במילה 'ברוך' הכוונה היא ל"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שנאמר בקריאת שמע. • אֲפוּדֵי שֵׁשׁ – כינוי למלאכים, החגורים בשש כנפיים. על פי ישעיה ו, ב: "שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים שש כנפיים לאחד"). • לָאֵל שׂוֹנֵא שֵׁשׁ – כינוי לקב"ה על פי ספר משלי (ו, טז): "שש הנה שנא ה'". • אוֹמְרִים קָדוֹשׁ – אומרים לפני הקב"ה "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו"; ע"פ ישעיה ו ג. • אֲצִילֵי אֶרֶץ – כינוי לעם ישראל, שנבחרו והוגבהו מכל העמים שעל הארץ. • בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ – כינוי מקראי לקב"ה, שברא את העולם כולו. על פי ישעיה (מ, כח): "...בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע, אין חקר לתבונתו". • אוֹמְרִים בָּרוּךְ – מברכים את הקב"ה, והכוונה ככל הנראה לאמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקריאת שמע. • בְּהוּקִים – טהורים, מאירים, מזהירים. • לְיוֹצְרָם מֵאֵשׁ – אומרים קדוש לפני הקב"ה, שיצר אותם מאש. המלאכים עשויים מאש, כביכול, כמו שכתוב בתהלים (קד, ד): "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט". • בְּחוּנִים בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם – כינוי לעם ישראל, שעומד בזמן גלותו בנסיונות קשים ובצרות מסוגים שונים. על פי הכתוב בתהלים (סו, יב): "הרכבת אנוש לראשנו, באנו באש ובמים ותוציאנו לרוויה". יוצר אנלוגיה עם "בהוקים באש", המלאכים. • מְיַחֲדִים פַּעֲמַיִם – עם ישראל מייחד את הקב"ה פעמיים ביום, ומצהיר על אחדותו בקריאת שמע: "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד". • גלגלים – אופנים; כינוי למלאכים. • גַּלְגַּלֵּי טָהֳרָה – המלאכים הטהורים. • גְּאוּלִים בְּלִי כֶסֶף – כינוי לעם ישראל, על יסוד הפסוק בישעיה (נב, ג): "חינם נמכרתם ולא בכסף תיגאלו". • בְּיִחוּד – בצוותא, ביחד. • וּבְכֹסֶף – בכיסופים, בהשתוקקות, בערגה. • דְּהוּרִים בְּרֶגַע – רצים במהירות. • דְּהוּרִים... וְשָׁבִים – ע"פ: "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" (יחזקאל א, יד). • בְּפֶגַע – בתפילה. • דּוֹרְשֵׁי דָתוֹ – לומדי תורתו. כינוי לישראל. • הֲמוֹן – קהל רב. • אֶרְאֶלִּים – מלאכים. • לְנֶאְדָּר בָּאֵלִים – לקב"ה, האדיר והמרומם. ע"פ שירת הים (שמות טו, יא): "מי כמכה באלים ה', מי כמכה נאדר בקודש". • מְשַׁנְּנִים – אומרים שוב ושוב. • בְּנֵי הָאֵיתָנִים – כינוי לישראל: בני האבות, המכונים איתנים. • חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים – מדי בוקר. עפ איכה (ג, כג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך". • וְכוֹרְעִים וּבוֹרְכִים – משתחווים, בהכפפת ראש וכריעת ברכיים. • זִיוָם כְּעֵין קָלָל – נוצצים ומבריקים כמו נחושת מזוקקת. על פי תיאור יחזקאל (א, ז) את מעשה המרכבה: "ורגליהם רגל ישרה, וכף רגליהם ככף רגל עגל, ונוצצים כעין נחושת קלל". • פְּנֵי מֶלֶךְ מְהֻלָּל – לפני המלך ה'. • זֶרַע נְבָרִים – כינוי לעם ישראל, צאצאיהם של האבות, שהיו נקיים, כלומר: טהורים וצדיקים. • לְאַדִּיר אַדִּירִים – אדיר מעל כל האדירים. אולי על פי "מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה'" (תהלים צג, ד). • חֲצוּבֵי גֶחָלִים – המלאכים, העשויים כביכול מאש, ככתוב בתהלים (קד, ד): "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט". • חֲפוּשִׁים – משוחררים, בני חורין. • חֲפוּשִׁים מִכֶּבֶל – כינוי לעם ישראל, שיצאו מעבדות לחרות ביציאת מצרים. • קְרוּאִים נַחֲלַת חֶבֶל – ישראל, שנקראו בתורה בשירת 'האזינו' נחלת חבלו של הקב"ה: "כי חלק ה' – עמו, יעקב חבל נחלתו" (דברים לב, ט). • כֶּבֶל, חֶבֶל – צימוד שונה אות. • טְבוּלִים בְּנָהָר – המלאכים הטהורים, הטובלים בנהר של אש (נהר דינור), "נהר די נור נגד ונפיק מן קדמוהי" (דניאל ז, י). • כְּזֹהַר – כאור. • טְבוּעִים בְּבוֹר – משל לגלות, שבה שרויים בני ישראל. • טְבוּעִים, טְבוּלִים – צימוד שונה אות. • פְּלֵיטַת הַשְּׁאֵרִית – כינוי לעם ישראל; השריד שנשאר מן הגלויות. • יְקָרִים מְעוֹפְפִים – כינוי למלאכים. • וְהֶגֶה מְצַפְצְפִים – משמיעים קול. על פי ישעיה (לח, יד): "כן אצפצף אהגה כיונה". • יְחִידָה מֵאֻמּוֹת – כינוי לעם ישראל, שנבחר יחידי מכל העמים. • בְּחִירָה מֵעֲלָמוֹת – כינוי לעם ישראל. • עֲלָמוֹת – נערות, וכאן כנראה הכוונה היא לשאר העמים. על פי שיר השירים (ו, ח-ט): "שישים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר – אחת היא יונתי תמתי". • כַּבִּירֵי רוּמָה – כינוי למלאכים. • רוּמָה – שמיים. • לְיוֹשֵׁב שָׁמַיְמָה – כינוי לקב"ה, שמקום מושבו הוא בשמיים, כביכול. כלשון הכתוב בתהלים (קכג, א): "אליך נשאתי את עיניי היושבי בשמיים". • כּוֹלְלֵי תְהִלּוֹת – המהללים את הקב"ה; כינוי לישראל. • נוֹרָא עֲלִילוֹת – כינוי לקב"ה. עפ תהלים (סו, ה): "לכו וראו מפעלות אלוהים, נורא עלילה על בני אדם". • לְנוֹרָא עֲלֵיהֶם – למי שהם יראים מפניו: הקב"ה. על פי תהלים (פט, ח): "אל נערץ בסוד קדשים רבה ונורא על כל סביביו". • בְּמַעֲנֵיהֶם – בשעה שעונים קדושה. • לְהוּקִים בְּגֶשֶׁת – ניגשים יחדיו לומר קדושה. • מַקְדִּישִׁים בַּאֲרֶשֶׁת – אומרים קדושה בשפתותיהם.
|