|
עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חַָק אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק עָנָהּ יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵח עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. שַׁחַר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר עָמַד וְהִתְבּוֹנֵָן לְהִמָּשֵׁחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. יָדְעוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר אוֹר הֲרְאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמֹּר וַיֹּאמְרוּ לֹא נֶחֱזֶה רַק מַהְמוֹר עָנָה שְׁבוּ פֹה עַם מְשׁוּלִים לַחְֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה וְיַעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה אַיֵּה אֲדֹנִי שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּתְךָ שׁוֹכֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. וְיַעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה דַּע כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה נִבְנֶה בְנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. דָּפְקוּ בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ קֹוִים לְָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ וְקֹוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ דָּרְשׁוּ בְּנַחֲלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאֲסָרִי חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפָרִי וְאְמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. וַיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹפֶר הָבָה אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחֲנַיִם יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה (כשראש השנה חל בשבת: וּשְׁמַע תְּפִלָּה זָכְרָה לִתְרועָה) וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ. |
|
פיוט העקדה "עת שערי רצון" הוא הפיוט המרכזי של תפילות ראש השנה במנהגים הספרדיים, והוא מושר לפני תקיעות השופר שבין שחרית למוסף. בשנים האחרונות נוהגים במניינים מתחדשים וביישובים דתיים לשלב את הפיוט גם בתפילות נוסח אשכנז. קיים מנהג ספרדי לשיר אותו גם לפני תפילת נעילה ביום כיפור. |
|
• עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ - זמן התקיעות הוא עת רצון - כאשר הקב"ה שומע קול שופר הוא "עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים" (מדרש ויקרא רבה כט, ג). |
| Title |
עת שערי רצון / אלג'יריה-אורן / יהודה אשכנזי |
|---|---|
| Tradition |
אלג'יריה - אורן |
| Melodic tradition |
עת שערי רצון / אלג'יריה-אורן |
| מאפייני הקלטה -eng |
הקלטת שדה |
| Scale |
כללי |
| Cycle of the Year |
יום כיפור |
| Prayer Time |
שחרית |
| Composer |
ללא מלחין ידוע |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
• עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ - זמן התקיעות הוא עת רצון - כאשר הקב"ה שומע קול שופר הוא "עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים" (מדרש ויקרא רבה כט, ג).
• כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ - בתפילה.
• בְּיוֹם הוֹכֵחַ - ביום הדין והתוכחה, הוא ראש השנה.
• עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ - הפייטן מתמקד ב"שלושת הגיבורים" של סיפור העקידה: אברהם אבינו (העוקד), יצחק אבינו (הנעקד) והמזבח, שהוא כעין דמות רקע פסיבית, אך משמעותית ביותר.
• בָּאַחֲרִית הַעֲשָׂרָה - בסוף עשרת הנסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו. העקידה הינה הנסיון העשירי (ראו משנה אבות ג, ה).
• אִם נַפְשְׁךָ בוֹ ... - גם אם.
• לְעוֹלָה בָרָה - עולה טהורה ותמימה.
• עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ - בציווי העקידה לא נאמר לאברהם במפורש מיקומו של ההר, אלא רק "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ". עפ"י המדרש העקידה התרחשה בהר המוריה, ואברהם זיהה את המקום על פי הענן שהיה קשור להר.
• עֲבוֹדַת שַׁחַק - עבודת האל השוכן בשחקים.
• וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק - אלמד אותו את חוקי האל ומצוותיו. כפי שמובא במדרש (תנחומא וירא כב): "אמר לה, את יודעת כשאני בן שלוש שנים הכרתי את בוראי והנער הוא גדול ולא נתחנך. ויש מקום אחד רחוק ממנו מעט ששם מחנכין את הנערים. אקחנו ואחנכנו שם".
• שַׁחַר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר - השכים עם שחר בזריזות למלא את ציווי בוראו, כפי שמתואר בסיפור העקידה (בראשית כב, ג): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר.
• וּשְׁנֵי נְעָרָיו - כפי שמתואר בסיפור העקידה (בראשית כב, ג): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ.
• מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר - אנשי השקר, כינוי לגויים, שאינם בעלי אמונה בקב"ה. עפ"י מדרש רבה (קהלת, ט), שני הנערים שנתלוו אל אברהם היו ישמעאל ואליעזר.
• יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר - ביום השלישי הגיעו אל מחוז חפצם, כמתואר (בראשית כב, ד): בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק.
• וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר - ראו את כבוד השכינה שורה על המקום, על פי המדרש (בראשית רבה, פרשה נו): "'וירא את המקום מרחוק', מה ראה - ראה ענן קשור בהר. אמר דומה שאותו מקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם".
• לְהִמָּשֵׁחַ - להתעלות ולהתרומם, באמצעות מעשה העקידה.
• יָדְעוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר - שאל את נעריו. הבית הבא מבוסס כולו על מדרש רבה, (קהלת, פרשה ט): "'וירא את המקום מרחוק'... אמר לו, יצחק בני, רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו, הן. אמר לו, מה אתה רואה? אמר לו, ענן קשור על ההר. אמר לאליעזר ולישמעאל נעריו, רואים אתם כלום? אמרו, לאו. אמר, הואיל ואין אתם רואים כלום והחמור אינו רואה כלום שבו לכם פה עם החמור עַם דומין לחמור".
• אוֹר הַרְאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמֹּר - האם אתם רואים את אור השכינה מעל הר המוריה.
• לֹא נֶחֱזֶה - לא נראה. השימוש בלשון של חזיון מרמז שמדובר כאן לא במראה רגיל, אלא בחזיון נבואי.
• מַהְמוֹר- מהמורה, שוחה. הננו רואים רק את ההר ולא את ענן הכבוד שמעליו.
• אַיֵּה אֲדֹנִי שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה - יצחק שואל את אביו כיצד אפשר להעלות עולה ללא שה, כמסופר בבראשית כב, ז: וַיּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה.
• בְּאֵל חַי מַחְסֶה - אברהם משיב ליצחק כי הוא בוטח באל שימציא לו את השה.
• כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה - ע"פ תשובת אברהם ליצחק: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי (בראשית כב, ח).
• נִבְנֶה בְנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא - נבנה את המזבח.
• אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵח - בזכות המעשה הנורא יתגדלו ויתרוממו אברהם (הַזּוֹבֵח) ויצחק (זֶבַח) - העוקד והנעקד.
• הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ- עפ"י המדרש בפסיקתא רבתי, פרשה מ': "'וילכו שניהם יחדיו'. מהו יחדיו, שלא היצר [=הצטער] [במה] שאמר לו אביו אלא כשם שזה היה שמח לקרב כך זה היה שמח ליקרב".
• וְקֹוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ - הבוטחים בה' ומקווים לישועתו מתחזקים ומתגברים. שיבוץ מישעיהו (מ, לא): וְקוֵֹי ה' יַחֲלִיפוּ כחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ.
• דָּרְשׁוּ בְּנַחֲלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ - מבקשים את קרבת האל.
• הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְאוֹן וָחַיִל - בכוח ובגבורה.
• וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל - רמז לאיל שהחליף את יצחק בעקידה, כמתואר בבראשית (כג, יג): וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.
• וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל - היום נדמה בעיניהם ללילה, דימוי לסערת הנפש שהיו שרויים בה.
• וַהֲמוֹן דְּמָעוֹת נוֹזְלִים בְּחַיִל- דמעות אברהם ויצחק ועפ"י המדרש גם דמעות המלאכים: "שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת הה"ד (ישעיה לג) 'הן אראלם צעקו חוצה' וגו' ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו והיו רשומות בתוך עיניו" (מדרש רבה בראשית, סה).
• עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ - כאן מדגיש המשורר את הרגשות הסותרים של אברהם ויצחק - מצד אחד, הלב שמח לעשות רצון בוראו, ומצד שני כאב וצער על עצם המעשה.
• שִׂיחוּ לְאִמִּי - שני הבתים הבאים מבוססים על כמה מדרשים, בהם מתואר כיצד מודיע השטן לשרה כי אברהם הולך לשחוט את יצחק ובטרם היא מספיקה לשמוע שהוא חי, כבר יוצאת נשמתה מרב צער, כך למשל במדרש תנחומא וירא, סימן כג: "...באותה שעה הלך השטן אצל שרה ונזדמן לה כדמות יצחק. כיון שראתה אותו אמרה לו: בני, מה עשה לך אביך, אמר לה: נטלני אבי והעלני הרים והורידני בקעות והעלני לראש הר אחד ובנה מזבח וסידר המערכה והעריך את העצים ועקד אותי על גבי המזבח ולקח את הסכין לשחטני ואילולי שאמר לו הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער כבר הייתי נשחט. לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתה...".
• שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה - תם זמן שמחתה על בנה שנולד לה לעת זקנתה.
• הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה - גם כאן מביא המשורר ברמז את דבריו של השטן ליצחק (פסיקתה רבתי פרשה מ): "עִם שיצחק מהלך עם אביו מה עשה השטן, בא ועמד לו לימינו של יצחק אמר לו: הא עלוב, בנה של עלובה, כמה תעניות נתענית אמך וכמה תפילות [נתפללה] עד שלא באת לה, והזקן הזה נשתטה מזקנותו והולך לשוחטך".
• הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה - הוקרב על גבי המזבח.
• אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם - היכן יימצאו לה מנחמים וניחומים לאסון כזה.
• מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי - כשאני רואה את הסכין אני נרעד ומזדעזע בדברי.
• נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי חַזֵּק - יצחק מבקש מאביו שיחדד את הסכין ויחזק את החבלים העוקדים אותו לבל יזדעזע מהמאכלת ויזוז ובכך יפסול את עצמו לקרבן, כיון שיהיה בעל מום. מבוסס על המדרש (תנחומא וירא, סימן כג): "כשבא לשחוט, אמר לו: אבא, אוסרני ידי ורגלי מפני שהנפש חצופה היא וכשאראה את המאכלת שמא אזדעזע וייפסל הקרבן, בבקשה ממך אל תעש בי מום".
• וְעֵת יֵקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי - כאשר האש תאחז בי.
• קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפָרִי - יצחק מבקש מאביו שאת הנותר מאפרו יתן לשרה אמו.
• וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה - המלאכים בשמים חרדו ורגשו. הבית כולו מבוסס על המסופר בפסיקתה רבתי, פרשה מ: "כיון שבא ליתן את המאכלת על צוארו באו המלאכים והיו בוכים ומצווחים לפני הקב"ה שנאמר, 'הן אראלים צעקו חוצה' (ישעיה לג ז) ... מיד אמר הקב"ה למיכאל, מה אתה עומד, אל תניחנו. התחיל מיכאל קורא אותו, ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם...".
• אוֹפַן וְשָׂרָף - כינוי למלאכים (עפ"י יחזקאל, י, ט).
• שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה - מבקשים בתחנונים.
• שַׂר צָבָא - כינוי ליצחק.
• אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹן וּכֹפֶר הָבָה- מצא תחליף אחר תמורתו.
• יָרֵחַ - כינוי ליצחק, מאורו של עולם.
• שְׁלִישׁ אוּרַיִם - שליש משלושת האבות, שנמשלו שלושתם למאורות.
• שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחֲנַיִם - הקב"ה מרגיע את המלאכים הבוכים.
• יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם - מעשה העקידה עומד לזכות עם ישראל ובזכותו ה' יסלח ויכפר לעמו בכל שנה ושנה.
• לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה זָכְרָה - בקשה מהקב"ה לזכור את הברית והשבועה עם עמו. זבול הוא שמו של אחד משבעת הרקיעים.
• לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה - עם ישראל הסובל ומתייסר, עפ"י ישעיהו נד, יא: עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים.
• תְּקִיעָה תוֹקְעָה וּתְרוּעָה - תקיעות השופר, העשוי מקרן של איל, זכר לאילו של יצחק.
• וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה - אנא בשר לעמך את הגאולה.
• יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ - בשר להם כי אתה שולח את המשיח ואת אליהו הנביא, שיקדים העתיד להקדים ולבשר את בואו של המשיח, עפ"י מלאכי ג, כג: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.
Have more information? Found a mistake?
