audio items
snunit
Back to search results

תהלים קו: הללויה הודו לה' כי טוב

Enlarge text Shrink text
  • Cantillation
playerSongImg
Title תהלים קו: הללויה הודו לה' כי טוב
Cycle of the Year לכל עת
Language עברית

תנאי השימוש:

This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.

Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.

Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]

MARC RECORDS
Piyut Interpretation
  • (א) הַלְלוּיָהּ,

    הוֹדוּ לַה' כִּי הוא טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, (ב) מִי יְמַלֵּל, יספר את גְּבוּרוֹת ה'?! מי יַשְׁמִיעַ את כָּל תְּהִלָּתוֹ?! (ג) אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט, ואשרי מי שעֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת. שומרי המשפט ועושי הצדקה הם הראויים למלל את גבורות ה' ותהילתו.

    (ד) זָכְרֵנִי, זכור גם אותי, ה', בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, כאשר תרצה את עמך. פָּקְדֵנִי, זכור אותי בזמן ישׁוּעָתֶךָ, (ה) כדי שאף אני אזכה לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ, לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ, עמך ולְהִתְהַלֵּל עִם נַחֲלָתֶךָ, עמך, או: ארצך.

    תמצית הווידוי - בפתיחתו: (ו) חָטָאנוּ אנחנו יחד עִם אֲבוֹתֵינוּ החוטאים, הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ.

    ומכאן מתוארות תולדות ישראל: (ז) כבר אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ, התבוננו בנִפְלְאוֹתֶיךָ, בנסים שחוללת למענם, ולֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ, וַיַּמְרוּ את פי ה' עַל יָם בְּיַם סוּף, בשעה שפרעה רדף אחריהם.

    (ח) ובכל זאת - וַיּוֹשִׁיעֵם ה' לְמַעַן שְׁמוֹ, ולא למענם אלא כדי לְהוֹדִיעַ לכול אֶת גְּבוּרָתוֹ. (ט) וַיִּגְעַר כביכול בְּיַם סוּף, ולכן הים נסוג בבושה וַיֶּחֱרָב, הפך ליבשה. וַיּוֹלִיכֵם - את בני ישראל בַּתְּהֹמוֹת של הים כּאילו הם במִּדְבָּר. (י) וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא, חיל מצרים שרדף אחריהם, וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב. (יא) וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם. הים לא רק מנע מהמצרים לתפוס את ישראל, אלא גם הטביע אותם עד שאפילו אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר. (יב) ולאחר שיצאו מן הים - וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו, יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ, שירת הים.

    אולם התקופה המפויסת הזו לא ארכה זמן רב: (יג) מִהֲרוּ ישראל שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו, והתלוננו נוכח כל בעיה, בלי לסמוך על כך שאלוקים משגיח עליהם, יודע את בעיותיהם ויפתור אותן, וְלֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ, (יד) אלא וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר, וגם - וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן, בשממה, שהרי לא כל בקשותיהם נבעו ממחסור אמתי. היו פעמים שישראל ביקשו דברים רק כדי לנסות את ה' ולבדוק אם יוכל להיענות לבקשותיהם. (טו) ובכל זאת - וַיִּתֵּן לָהֶם ה' את שֶׁאֱלָתָם, למשל: כאשר הביא להם את השליו למאכל, אבל מיד - וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם, שכן בסופו של דבר מתו רבים מן האוכלים ממנו בקברות התאווה.[1]

    (טז) וַיְקַנְאוּ ישראל לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה, חשדו בו ודיברו עליו רעות, במיוחד במחלוקת קֹרח ועדתו, וקינאו גם לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה', כאשר פקפקו בזכות הכהונה שלו. (יז) תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע את דָּתָן, וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם. (יח) וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם של כל מקטירי הקטורת, לֶהָבָה תְּלַהֵט, שרפה את הרְשָׁעִים שחטאו בחטא זה.

    וחטאים חמורים יותר: (יט) יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה, דבר יצוק, אליל. (כ) וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם, כבוד ה',[2] בְּתַבְנִית זהב של שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב. (כא) שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם, עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם, (כב) המחולל נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם, במצרים ונוֹרָאוֹת, נסים מעוררי יראה עַל יַם סוּף. (כג) על כן - וַיֹּאמֶר ה' לְהַשְׁמִידָם אחרי חטא העגל לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ אשר עָמַד בַּפֶּרֶץ, הגן על ישראל לְפָנָיו, לְהָשִׁיב, לעצור את חֲמָתוֹ, כעסו של ה' מֵהַשְׁחִית.

    ומחטא העגל - לחטא המרגלים: (כד) וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה, הארץ הטובה שהובטחה להם, לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ של ה', שהבטיח שיוכלו לכבשָׁהּ. (כה) וַיֵּרָגְנוּ, התלוננו ובכו בְאָהֳלֵיהֶם, לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'. (כו) לפיכך - וַיִּשָּׂא יָדוֹ, ה' נשבע לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר, שכולם ימותו במדבר, (כז) וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם, וּלְזָרוֹתָם, לפזרם בָּאֲרָצוֹת.

    (כח) וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים, כינוי גנאי לזבחי עבודה זרה. (כט) וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם, בכל שאר החטאים שחטאו שם, וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה. (ל) וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, עשה דין לעצמו, הרג את זמרי, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה. (לא) וַתֵּחָשֶׁב לוֹ - לפינחס לִצְדָקָה, לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם. ואכן מפינחס יצא עיקר שושלת הכהונה הגדולה.

    (לב) וַיַּקְצִיפוּ, ישראל הכעיסו את ה' עַל מֵי מְרִיבָה, וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה, ה' העניש את משה בַּעֲבוּרָם, בגללם, (לג) כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ של משה, הרגיזו אותו, וַיְבַטֵּא משה בִּשְׂפָתָיו. משה לא נענש על מעשיו שלו, אלא על הדברים שאמר שם עקב מריים של ישראל.[3]

    החטאים הבאים אירעו לאחר כניסתם לארץ: (לד) לֹא הִשְׁמִידוּ אֶת הָעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם להשמיד ולגרש. (לה) וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם. (לו) וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם, אליליהם, וַיִּהְיוּ לָהֶם האלילים הללו לְמוֹקֵשׁ, למכשול. (לז) וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים, פולחן המרומז בתורה - זבחים לשעירים.[4] (לח) וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי, דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן בפולחן המולך וכיוצא בו, וַתֶּחֱנַף, הזדהמה והושחתה הָאָרֶץ בַּדָּמִים. (לט) וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם שחיקו, וַיִּזְנוּ מה' בְּמַעַלְלֵיהֶם, במעשיהם.

    עוונות אלה, שהם מעין סיכום של מעשיהם של ישראל בתקופת השופטים, לא עברו בלא עונש: (מ) וַיִּחַר אַף ה' בְּעַמּוֹ, וַיְתָעֵב אֶת נַחֲלָתוֹ. (מא) וַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם שפלשו מפעם לפעם לארץ, וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שׂנְאֵיהֶם. (מב) וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם, וַיִּכָּנְעוּ ישראל תַּחַת יָדָם. (מג) פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם ה' על ידי השופטים שהושיעו את ישראל, ובכל זאת הֵמָּה, הם יַמְרוּ, סירבו לציית לה' בַעֲצָתָם, לפי מחשבותיהם ותכניותיהם, וַיָּמֹכּוּ, נעשו נמוכים בַּעֲוֹנָם, בחטאם.

    (מד) ואז, מפעם לפעם - וַיַּרְא ה' בַּצַּר לָהֶם, בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם, תפילתם שהתפללו אליו ממצוקתם. (מה) וַיִּזְכֹּר לָהֶם את בְּרִיתוֹ וַיִּנָּחֵם, התחרט על העונשים שהיו ראויים להם, כְּרֹב חֲסָדָו. (מו) וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם במקומות שונים בעולם.

    המזמור מסתיים בבקשה ותפילה: (מז) הוֹשִׁיעֵנוּ, ה' אֱלֹהֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם שחלקֵנו חיים ביניהם, כדי שנוכל לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ.

    הפסוק האחרון מורה על סיומו של עוד ספר בתהלים: (מח) בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, וְאָמַר כָּל הָעָם: "אָמֵן".

    הַלְלוּיָהּ.

     

    [1] ראו במדבר יא.

    [2] ראו ראב"ע ומצודת דוד כאן.

    [3] ראו במדבר כ,ט-יג ורמב"ן שם ובדברים לג,ח.

    [4] ויקרא יז,ז.

     

    פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.



Have more information? Found a mistake?