Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
לַמְנַצֵּחַ עַל־שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד׃ הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד־נָפֶשׁ׃ טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי־מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי׃ יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי׃ רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא־גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב׃ אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא־נִכְחָדוּ׃ אַל־יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת אַל־יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ כִּי־עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי׃ מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי׃ כִּי־קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי׃ וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי׃ וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל׃ יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר׃ וַאֲנִי תְפִלָּתִי־לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב־חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ׃ הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל־אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי־מָיִם׃ אַל־תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל־תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַי בְּאֵר פִּיהָ׃ עֲנֵנִי ה' כִּי־טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי׃ וְאַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי־צַר־לִי מַהֵר עֲנֵנִי׃ קָרְבָה אֶל־נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי׃ אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כָּל־צוֹרְרָי׃ חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי׃ וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ׃ יְהִי־שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ׃ תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד׃ שְׁפָךְ־עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם׃ תְּהִי־טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל־יְהִי יֹשֵׁב׃ כִּי־אַתָּה אֲשֶׁר־הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל־מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ׃ תְּנָה־עָוֺן עַל־עֲוֺנָם וְאַל־יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ׃ יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל־יִכָּתֵבוּ׃ וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי׃ אֲהַלְלָה שֵׁם־אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה׃ וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס׃ רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם׃ כִּי־שֹׁמֵעַ אֶל־אֶבְיוֹנִים ה' וְאֶת־אֲסִירָיו לֹא בָזָה׃ יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְכָל־רֹמֵשׂ בָּם׃ כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ׃ וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ־בָהּ׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
זעקה של אדם השרוי בסכנה גדולה ובבדידות מעיקה. המזמור מסתיים בדברי תקווה, שאולי הם הטוב המיוחל, ואולי הם תוספת שנכתבה לאחר שנושע.
קטע האודות לפרק לקוח מתוך פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לתהלים, מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
|
• א) לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים, אולי זהו שמו של כלי נגינה בעל שישה מיתרים, לְדָוִד. (ב) הוֹשִׁיעֵנִי, אֱלֹֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ, עד צוואר; עד מקום הנשימה; או: עד שהנפש איננה יכולה להישאר עוד בגוף. אני עומד לטבוע. (ג) טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה, טיט עמוק, וְהבוץ עמוק כל כך עד שאֵין לרגלי מָעֳמָד, מקום עמידה, קרקע מוצקה. בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם, אני טובע וְאיני יכול לשחות כי שִׁבֹּלֶת, זרם עז, מערבולת שְׁטָפָתְנִי. (ד) יָגַעְתִּי בְקָרְאִי להצלה; נִחַר, יבש גְּרוֹנִי מרוב צעקות שאין להן מענה; כָּלוּ עֵינַי בזמן הממושך שאני מְיַחֵל לֵאלֹֹהָי ומחפש פתח הצלה. (ה) רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שׂנְאַי חִנָּם. אני מוקף באויבים רבים השונאים אותי בלי סיבה. עָצְמוּ, גברו ורבו מַצְמִיתַי, הרוצים לאבדני, אֹיְבַי שהם אנשי שֶׁקֶר, הטופלים עלי תואנות שווא, ובגללן את אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב, אאלץ 'להשיב'. וכאן מתחנן המשורר, המודע לחסרונותיו: (ו) אֱלֹֹהִים, אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי, את חטאי שנבעו מרוח שטות, וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ, נסתרו. איני יכול, ואף איני רוצה, להעלים אותן ממך. (ז) ובכל זאת, כיוון שאני מסמל בעיני אחרים את עבד ה' - אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ, אֲדֹנָי אלוהים צְבָאוֹת. אַל יִכָּלְמוּ, יתביישו בִי מְבַקְשֶׁיךָ, אלה המחפשים אותך, אֱלֹֹהֵי יִשְׂרָאֵל, (ח) כִּי אני קשור אליך בכל חיי - עָלֶיךָ, בגללך, כיוון שאני קשור אליך, נָשָׂאתִי חֶרְפָּה, כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי. הדרך שהלכתי בה לא הייתה מקובלת, והיא הפרידה ביני לבין אנשים אחרים - (ט) מוּזָר הָיִיתִי אפילו לְאֶחָי, וְנחשבתי נָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי. ומכיוון שאפילו בני משפחתי ראו בי זר ומוזר, הייתי בודד לחלוטין. (י) כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי, קינאתי למקדשך, ובשל כך חֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ, הקללות של מקלליך נָפְלוּ עָלָי. מחמת עיסוקי ודברי נעשיתי מזוהה אתך. וכיוון שכך, כאשר הם יצאו נגדך, הייתי המטרה לקללותיהם - (יא) וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם, נַפְשִׁי, נפשי בוכה וצמה, או: בכיתי על נפשי. וַתְּהִי בכייתי לַחֲרָפוֹת לִי. (יב) וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק לאות סיגוף וצער, וָאֱהִי, נעשיתי לָהֶם - לשונאי לְמָשָׁל, דוגמה ללעג. (יג) יָשִׂיחוּ בִי, עלי יֹשְׁבֵי שָׁעַר, הנכבדים היושבים בשער העיר. ירננו על חריגותי ומוזרותי, והפכתי לנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר. גם בפי פשוטי העם אהפוך נושא לבדיחות ולשירים כטוב לבם בשכר. (יד) וַאֲנִי, תְפִלָּתִי לְךָ, ה', שתהיה זו עֵת רָצוֹן. אֱלֹֹהִים, בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, במידת נאמנותך להושיע, או: הושיעני בישועתך הקיימת לעד. (טו) הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה בו, אִנָּצְלָה מִשֹּנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם. (טז) אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת, זרם עז של מַיִם ותשליכני למרחוק, וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר, תסגור עָלַי בְּאֵר שטבעתי בה את פִּיהָ, עד שלא אוכל להיחלץ ממנה. (יז) עֲנֵנִי, ה', כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי להצילני. (יח) וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ, ממני, כִּי צַר לִי, אני סובל. מַהֵר עֲנֵנִי, כי לא אוכל להחזיק מעמד זמן רב. (יט) קָרְבָה, התקרב נא אֶל נַפְשִׁי וגְאָלָהּ; לְמַעַן, בגלל אֹיְבַי, שאתה יודע שאינם רק אויבי, אלא הם גם אויביך, פְּדֵנִי, הצל אותי מן הצרה. (כ) אַתָּה יָדַעְתָּ את חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי שאויבי שופכים עלי, שהרי נֶגְדְּךָ, ידועים לך כָּל צוֹרְרָי, שונאי והמעשים שהם מעוללים לי. (כא) חֶרְפָּה שָׁבְרָה את לִבִּי - וָאָנוּשָׁה, ובעטיה נעשיתי חולה אנוש. וָאֲקַוֶּה לָנוּד, שלפחות יהיה מי שינוד בראשו וישתתף בצערי - וָאַיִן, ואקווה לַמְנַחֲמִים - וְלֹא מָצָאתִי. (כב) במקום לגלות כלפי חמלה או לנחם אותי - וַיִּתְּנוּ האנשים שסביבי בְּבָרוּתִי, במאכלי רֹאשׁ, עשב מר ורעיל, וְלִצְמָאִי, כשאני צמא יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ, כדי להגביר את תחושת הצימאון שלי. במצוקתו וצערו מבקש המשורר לקלל את אויביו: (כג) כיוון שהם ביקשו להרעיל אותי באכילתי, יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח, מלכודת. וְלִשְׁלוֹמִים, הדברים שהם עושים לשלום ושלווה; השולחן שהם עורכים לשלום; או: הדברים השלמים שלהם, ייהפכו לְמוֹקֵשׁ, תקלה, מחמת שמחתם לאידי. (כד) תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת, וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד, ערער כדי שייכשלו ולא יהיה להם מעמד. (כה) שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ, כעסך יַשִֹּיגֵם ויענישם. (כו) תְּהִי טִירָתָם, מבצרם נְשַׁמָּה, שממה; בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב. שוב הוא מסביר מדוע הוא אומר דברים קשים אלה: (כז) כִּי אַתָּה יודע שאת האיש אֲשֶׁר הִכִּיתָ - אותי, המיוסר רָדָפוּ, וְאֶל, על מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ, פגועיך הם יְסַפֵּרוּ כעניין שיש להתענג עליו. אני ומכותי שלך, ועל מעשיך שלך הם לועגים. (כח) לכן כשאתה שופט אותם תְּנָה, הוסף להם עָוֹן עַל עֲוֹנָם. צרף גם את עוון הנאתם מפגיעתם בי על שאר עוונותיהם, וְאַל יָבֹאוּ, ייכנסו בְּצִדְקָתֶךָ, שהרי אתה מרחם על הכול. (כט) כאשר אתה כותב את גזר דינם של בני אדם, יִמָּחוּ אויבי מִסֵּפֶר חַיִּים, וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ, אלא ייכתבו בספרם של רשעים. (ל) וַאֲנִי, לעומת זאת, עָנִי וְכוֹאֵב כעת. יְשׁוּעָתְךָ, אֱלֹֹהִים, היא תְּשַׂגְּבֵנִי, תיתן לי כוח והצלחה. (לא) ואז - אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹֹהִים בְּשִׁיר, וַאֲגַדְּלֶנּוּ, אפאר את שמו בְתוֹדָה. (לב) וְתִיטַב שירתי, או: מנחתי הדלה לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן, בעל קרניים מַפְרִיס, בעל פרסות גדולות. אף שאני יכול לתת רק מתנה קטנה, היא תיחשב בעיניך יותר משור גדול ומושלם. (לג) באותה עת רָאוּ עֲנָוִים את ישועתי ויִשְׂמָחוּ, כי אני להם דוגמה ומופת. אף דֹּרְשֵׁי אֱלֹֹהִים, רְאו וִיחִי לְבַבְכֶם. ישועתי באלוקים מעוררת תקווה ונחמה לכל דורשיו - (לד) כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים, עניים ה', אף שאין בידם לנדור או להקדיש לו מתנות, וְאֶת אֲסִירָיו, שאפילו חופש אין להם, לֹא בָזָה, והוא גואל ומושיע אותם. ולסיום, תהילה של כל הברואים: (לה) יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, יַמִּים וְכָל רֹמֵשׂ, המתנועע, כל החי בָּם, (לו) כִּי אֱלֹֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה שנחרבו, וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ, (לז) וְזֶרַע עֲבָדָיו, ישראל יִנְחָלוּהָ - ינחלו את ציון, וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ הם אלה שיִשְׁכְּנוּ בָהּ.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| Title |
תהלים סט: למנצח על שושנים לדוד |
|---|---|
| Cycle of the Year |
לכל עת |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
א) לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים, אולי זהו שמו של כלי נגינה בעל שישה מיתרים, לְדָוִד.
(ב) הוֹשִׁיעֵנִי, אֱלֹֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ, עד צוואר; עד מקום הנשימה; או: עד שהנפש איננה יכולה להישאר עוד בגוף. אני עומד לטבוע. (ג) טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה, טיט עמוק, וְהבוץ עמוק כל כך עד שאֵין לרגלי מָעֳמָד, מקום עמידה, קרקע מוצקה. בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם, אני טובע וְאיני יכול לשחות כי שִׁבֹּלֶת, זרם עז, מערבולת שְׁטָפָתְנִי. (ד) יָגַעְתִּי בְקָרְאִי להצלה; נִחַר, יבש גְּרוֹנִי מרוב צעקות שאין להן מענה; כָּלוּ עֵינַי בזמן הממושך שאני מְיַחֵל לֵאלֹֹהָי ומחפש פתח הצלה. (ה) רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שׂנְאַי חִנָּם. אני מוקף באויבים רבים השונאים אותי בלי סיבה. עָצְמוּ, גברו ורבו מַצְמִיתַי, הרוצים לאבדני, אֹיְבַי שהם אנשי שֶׁקֶר, הטופלים עלי תואנות שווא, ובגללן את אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב, אאלץ 'להשיב'.
וכאן מתחנן המשורר, המודע לחסרונותיו: (ו) אֱלֹֹהִים, אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי, את חטאי שנבעו מרוח שטות, וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ, נסתרו. איני יכול, ואף איני רוצה, להעלים אותן ממך. (ז) ובכל זאת, כיוון שאני מסמל בעיני אחרים את עבד ה' - אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ, אֲדֹנָי אלוהים צְבָאוֹת. אַל יִכָּלְמוּ, יתביישו בִי מְבַקְשֶׁיךָ, אלה המחפשים אותך, אֱלֹֹהֵי יִשְׂרָאֵל, (ח) כִּי אני קשור אליך בכל חיי - עָלֶיךָ, בגללך, כיוון שאני קשור אליך, נָשָׂאתִי חֶרְפָּה, כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי. הדרך שהלכתי בה לא הייתה מקובלת, והיא הפרידה ביני לבין אנשים אחרים - (ט) מוּזָר הָיִיתִי אפילו לְאֶחָי, וְנחשבתי נָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי. ומכיוון שאפילו בני משפחתי ראו בי זר ומוזר, הייתי בודד לחלוטין. (י) כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי, קינאתי למקדשך, ובשל כך חֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ, הקללות של מקלליך נָפְלוּ עָלָי. מחמת עיסוקי ודברי נעשיתי מזוהה אתך. וכיוון שכך, כאשר הם יצאו נגדך, הייתי המטרה לקללותיהם - (יא) וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם, נַפְשִׁי, נפשי בוכה וצמה, או: בכיתי על נפשי. וַתְּהִי בכייתי לַחֲרָפוֹת לִי. (יב) וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק לאות סיגוף וצער, וָאֱהִי, נעשיתי לָהֶם - לשונאי לְמָשָׁל, דוגמה ללעג. (יג) יָשִׂיחוּ בִי, עלי יֹשְׁבֵי שָׁעַר, הנכבדים היושבים בשער העיר. ירננו על חריגותי ומוזרותי, והפכתי לנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר. גם בפי פשוטי העם אהפוך נושא לבדיחות ולשירים כטוב לבם בשכר.
(יד) וַאֲנִי, תְפִלָּתִי לְךָ, ה', שתהיה זו עֵת רָצוֹן. אֱלֹֹהִים, בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, במידת נאמנותך להושיע, או: הושיעני בישועתך הקיימת לעד. (טו) הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה בו, אִנָּצְלָה מִשֹּנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם. (טז) אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת, זרם עז של מַיִם ותשליכני למרחוק, וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר, תסגור עָלַי בְּאֵר שטבעתי בה את פִּיהָ, עד שלא אוכל להיחלץ ממנה. (יז) עֲנֵנִי, ה', כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי להצילני. (יח) וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ, ממני, כִּי צַר לִי, אני סובל. מַהֵר עֲנֵנִי, כי לא אוכל להחזיק מעמד זמן רב. (יט) קָרְבָה, התקרב נא אֶל נַפְשִׁי וגְאָלָהּ; לְמַעַן, בגלל אֹיְבַי, שאתה יודע שאינם רק אויבי, אלא הם גם אויביך, פְּדֵנִי, הצל אותי מן הצרה. (כ) אַתָּה יָדַעְתָּ את חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי שאויבי שופכים עלי, שהרי נֶגְדְּךָ, ידועים לך כָּל צוֹרְרָי, שונאי והמעשים שהם מעוללים לי. (כא) חֶרְפָּה שָׁבְרָה את לִבִּי - וָאָנוּשָׁה, ובעטיה נעשיתי חולה אנוש. וָאֲקַוֶּה לָנוּד, שלפחות יהיה מי שינוד בראשו וישתתף בצערי - וָאַיִן, ואקווה לַמְנַחֲמִים - וְלֹא מָצָאתִי. (כב) במקום לגלות כלפי חמלה או לנחם אותי - וַיִּתְּנוּ האנשים שסביבי בְּבָרוּתִי, במאכלי רֹאשׁ, עשב מר ורעיל, וְלִצְמָאִי, כשאני צמא יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ, כדי להגביר את תחושת הצימאון שלי.
במצוקתו וצערו מבקש המשורר לקלל את אויביו: (כג) כיוון שהם ביקשו להרעיל אותי באכילתי, יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח, מלכודת. וְלִשְׁלוֹמִים, הדברים שהם עושים לשלום ושלווה; השולחן שהם עורכים לשלום; או: הדברים השלמים שלהם, ייהפכו לְמוֹקֵשׁ, תקלה, מחמת שמחתם לאידי. (כד) תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת, וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד, ערער כדי שייכשלו ולא יהיה להם מעמד. (כה) שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ, כעסך יַשִֹּיגֵם ויענישם. (כו) תְּהִי טִירָתָם, מבצרם נְשַׁמָּה, שממה; בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב.
שוב הוא מסביר מדוע הוא אומר דברים קשים אלה: (כז) כִּי אַתָּה יודע שאת האיש אֲשֶׁר הִכִּיתָ - אותי, המיוסר רָדָפוּ, וְאֶל, על מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ, פגועיך הם יְסַפֵּרוּ כעניין שיש להתענג עליו. אני ומכותי שלך, ועל מעשיך שלך הם לועגים. (כח) לכן כשאתה שופט אותם תְּנָה, הוסף להם עָוֹן עַל עֲוֹנָם. צרף גם את עוון הנאתם מפגיעתם בי על שאר עוונותיהם, וְאַל יָבֹאוּ, ייכנסו בְּצִדְקָתֶךָ, שהרי אתה מרחם על הכול. (כט) כאשר אתה כותב את גזר דינם של בני אדם, יִמָּחוּ אויבי מִסֵּפֶר חַיִּים, וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ, אלא ייכתבו בספרם של רשעים.
(ל) וַאֲנִי, לעומת זאת, עָנִי וְכוֹאֵב כעת. יְשׁוּעָתְךָ, אֱלֹֹהִים, היא תְּשַׂגְּבֵנִי, תיתן לי כוח והצלחה. (לא) ואז - אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹֹהִים בְּשִׁיר, וַאֲגַדְּלֶנּוּ, אפאר את שמו בְתוֹדָה. (לב) וְתִיטַב שירתי, או: מנחתי הדלה לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן, בעל קרניים מַפְרִיס, בעל פרסות גדולות. אף שאני יכול לתת רק מתנה קטנה, היא תיחשב בעיניך יותר משור גדול ומושלם. (לג) באותה עת רָאוּ עֲנָוִים את ישועתי ויִשְׂמָחוּ, כי אני להם דוגמה ומופת. אף דֹּרְשֵׁי אֱלֹֹהִים, רְאו וִיחִי לְבַבְכֶם. ישועתי באלוקים מעוררת תקווה ונחמה לכל דורשיו - (לד) כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים, עניים ה', אף שאין בידם לנדור או להקדיש לו מתנות, וְאֶת אֲסִירָיו, שאפילו חופש אין להם, לֹא בָזָה, והוא גואל ומושיע אותם.
ולסיום, תהילה של כל הברואים: (לה) יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, יַמִּים וְכָל רֹמֵשׂ, המתנועע, כל החי בָּם, (לו) כִּי אֱלֹֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה שנחרבו, וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ, (לז) וְזֶרַע עֲבָדָיו, ישראל יִנְחָלוּהָ - ינחלו את ציון, וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ הם אלה שיִשְׁכְּנוּ בָהּ.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
