• זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק – על פי ויקרא כו, מב. המשורר מבקש מן האל שיזכור את חסדי האבות כדי לגמול חסד עם צאצאיהם. • וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ – על פי ירמיה ל, יח. זוהי בקשה לקיבוץ הגלויות ולישועה "למען שמו" של האל, כלומר לא בזכות אלא למען האל. טיעון זה מופיע בצורות שונות בתפילות רבות, החל מן המקרא ועד לפיוטים וסליחות. • גּוֹאֵל חָזָק לְמַעַנְךָ פְדֵֽנוּ – גואל חזק הוא כינוי לאל, על פי משלי כג, יא. למענך פדנו – כמו בפיזמון, הבקשה לגאולה, לפדוּת, אינה בזכות אלא למען האל. (בבית זה נחתם שם המחבר "גרשום") • רְאֵה כִּי־אָזְלַת יָדֵֽנוּ – כי אין לנו כח, אין לנו יכולת. לפי דברים לב, לו. אולי המשורר מתכוון כאן לחוסר היכולת לטעון או להתפלל. • שׁוּר כִּי־אָבְדוּ חֲסִידֵֽינוּ – ראה כי אבדו החסידים, אולי מתקשר לאזלת היד מן השורה הקודמת. לפי מיכה ז, ב. • וּמַפְגִּֽיעַ אֵין בַּעֲדֵֽנוּ – ואין מי שיתפלל בעדנו. • וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל – על-פי זכריה א, טז. • הָעִיר הַקֹּֽדֶשׁ וְהַמְּחוֹזוֹת – העיר, הקודש והמחוזות. (בית זה מסודר על סדר א"ב כפול – ה"ה ו"ו) • הָיוּ לְחֶרְפָּה וּלְבִזּוֹת – הפכו לחרפה ולמקור לבוז (ואולי – 'נבזזו'). • וְאֵין שִׁיּוּר רַק הַתּוֹרָה הַזֹּאת – מכל המקדש וירושלים וחיי היהודים בארץ ישראל נשארה רק התורה. על פי ספרא בחוקותי פרשה ב, פרק ח אות יא: "וכי מה נשתייר להם שלא נגעלו ושלא נמאסו, והלא כל מתנות טובות שנתנו להם נטלו מהם, ואילולי ספר תורה שנשתייר להם לא היו משנים מאומות העולם כלום". • אֶנְקַת מְסַלְּדֶֽיךָ. תַּֽעַל לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ. – המשורר מבקש שאנחת המתפללים תעלה אל כסאו של האל. ראו יומא פו, א: "אמר רבי לוי: גדולה תשובה, שמגעת עד כסא הכבוד". • עַם מְיַחֲדֶֽיךָ – כינוי לישראל, המייחדים את שם האל. • שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלּוֹת בָּאֵי עָדֶֽיךָ – השומע את תפילת הבאים אליו. לפי תהלים סה, ג: "שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל-בָּשָׂר יָבֹאוּ." • יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָֹה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים – ישעיהו מה, יז. תשועת עולמים – תשועה נצחית, קבועה. • גַּם־הַיּוֹם – ביום הכיפורים.כִּי־אַתָּה רַב־סְלִיחוֹת וּבַֽעַל הָרַחֲמִים – על פי ישעיה נה, ז "וְיָשֹׁב אֶל-יְהוָה וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל-אֱלֹהֵינוּ כִּי-יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ" ועוד. • יַחְבִּיאֵֽנוּ צֵל יָדוֹ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה – לפי ישעיהו מט, ב. תחת כנפי השכינה – כינוי רווח בספרות המדרש להתקרבות אל האל. • חֹן יָחֹן כִּי־יִבְחֹן לֵב עָקֹב לְהָכִינָה. – האל יחנון אותנו המתפללים לאחר שיבחן את ליבנו העקוב, שאינו ישר (ראו ירמיהו יז, ט). • עֻזָּה עֻזִּי נָא – מקביל לצלע הפותחת, התחזק , התמלא בעוז. "עזי" משמש כאן ככינוי לאל. • יְהוָֹה לְשַׁוְעָתֵֽנוּ הַאֲזִֽינָה – הקשב וקבל את תפילתנו ותחינתנו (בדומה לתהלים לט, יג). • בִּימִין יֶֽשַׁע לְהִוָּשַׁע עַם־עָנִי וְאֶבְיוֹן. – להושיע ביד ימין, שהיא היד המושיעה, את עם ישראל הנקרא עם עני ואביון (בדומה לשמואל ב' כב, כח, וצפניה ג, יב). • בְּשַׁוְּעֵֽנוּ אֵלֶֽיךָ – כאשר אנו מתפללים ומתחננים אליך, אל האל. • נוֹרָאוֹת בְּצֶֽדֶק תַּעֲנֵֽנוּ. – תהלים סה, ו. השמע לנו ועשה לנו, בשבילנו, "נוראות" – דברים גדולים ועצומים. • יְהוָֹה הֱיֵה עוֹזֵר לָֽנוּ – לפי תהלים ל, יא בשינוי ללשון רבים כדי להתאים לתפילת ציבור.
|