לאחר פסוקי דזמרה מגיע זמנה של קריאת שמע, המלווה בברכות ובקטעי פיוט חגיגיים. יש הבדל יחיד בין קריאת שמע ביום הכיפורים לזו הרגילה: המשפט "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", נאמר בקול רם. נימוק למנהג הקדום נמצא במדרש: "כשעלה משה לרקיע, שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', והורידו לישראל. למה הדבר דומה? לאדם שגנב הורמין [חפץ נאה] מתוך פלטרין של מלך ונתנו לאשתו, ואמר לה: 'אל תתקשטי בו אלא בצנעה בתוך ביתך'. לכן כל השנה אומרים אותו בלחש, וביום הכיפורים אומרים אותו בפרהסיא, לפי שאנו כמלאכים" (מובא בטור או"ח סימן תריט). בתפילת העמידה שבע ברכות, כרגיל בשבת ומועד, ויש בה כמה הוספות ושינויים: התוספות של עשרת ימי תשובה (בברכות השבח וההודאה) ובהן בקשה מהאל שיזכרנו ויכתבנו בספר חיים; התאמות תוכניות של ברכת קדושת השם ("אתה קדוש"), העוסקת בבקשה להתגלוּת מלכותו של האל בעולם, וגם בברכת קדושת היום, הצבועה כולה בגוון של היום הקדוש, נאמר שהאל הוא "מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו ישראל ". לאחר ברכת "שים שלום" ולפני חיתום התפילה מגיע שלב הווידוי. בווידוי מפרט המתפלל את חטאיו בסדר אלפביתי, כחלק מתהליך התשובה, ומבקש עליהם מחילה; לאחריו מגיע וידוי שני ("על חטא") ובו פירוט נוסף של חטאים ועונשיהם. בווידוי זה יש הבדל מעניין בין הספרדים לאשכנזים: מרבית הספרדים מזכירים את אמונת הגלגול, ככל הנראה בהשפעת נוסחי התפילה של האר"י, והאשכנזים – לא. אצל הספרדים, טרם החזרה נהוג שהש"ץ אומר כמה פסוקים מלוקטים העוסקים בעוצמת האל והיראה מפניו, וכן פיוטים שנועדו להכניע את הלבבות, ובהם "אתאנו לחלות פניך", המושר בנעימת תחנון ושברון לב, שחלקו הראשון מושר לעתים מפי הש"ץ ולעתים מפי אחד מן הקהל, וחלקו השני מושר מפי הקהל כמענה. יש שאינם אומרים קטעים אלו מחשש להפסק בתפילה. לפי כל המנהגים הש"ץ פותח את החזרה באמירת "אבוא כעני שואל על פתח", משפט המתאר את כניעתו לפני האל וציפייתו למענה של מחילה וכפרה. במנהג האשכנזים, את פיוטי החג משבצים בברכות הראשונות של חזרת הש"ץ. הפיוט הקצר "מסוד חכמים ונבונים" הוא ראשון הפיוטים ומשובץ באמצע ברכת "אבות"; בפיוט זה נוטל הש"ץ רשות להפסיק את הברכה בפיוט מעניין היום, ומציין כי דבריו אינם בדויים מלבו, אלא מבוססים על דרשות חז"ל. שלא כרגיל בתפילות השנה, במהלך חזרת הש"ץ בחג פותחים את ארון הקודש לפני אמירת פיוטים אחדים וסוגרים אותו לאחר אמירתם. חלק מהפיוטים נאמרים מפי הש"ץ בלבד, וחלק – מפי הש"ץ והקהל לסירוגין. לבה של חזרת שליח הציבור הוא הקדושה, מהארוכות שבקדושות שבסידור. זאת בשל התוספות השונות לקדושה עצמה המכונות "קדושָתות", שהן מערכות פיוטים מורכבות שנועדו להשתלב בתפילת החזרה ולהטרים ולרומם את אמירת הקדושה. במנהג הספרדים מקובל שאומר אותן הסומך, שהוא עוזרו של הש"ץ. קדושתות מקובלות לפי מנהג אשכנז וספרד הן "אמרו לאלוהים", המתארת בהרחבה את מעלותיו של האל, "מעשה אלוהינו" המנגידה בין גדולת מעשיו לשפלות מעשה האדם, והקדושתא הקדומה "לאל עורך דין", ששורותיה נחתמות במלים "בדין" ו"ביום דין" לסירוגין, אמצעי רטורי שמזכיר לקהל השומעים את עצמו של יום הדין. לאחר סיום תפילת העמידה אומרים "אבינו מלכנו", קדיש ולאחר מכן עוברים מיד לסליחות.
|