Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
גרושים מבית תענוגיהם / ר' יצחק אבן-גיאת (?) גְּרוּשִׁים מִבֵּית תַּעֲנוּגֵיהֶם עָיְפָה נַפְשִׁי מוּל הוֹרְגֵיהֶם לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם מֵעַי מֵעַי עַל הֲרוּגֵיהֶם יוֹם צֵאת בְּתוּלוֹת מֵהֵיכְלֵיהֶן וְאִמוֹת שְׁכוּלוֹת מֵעוֹלֲלֵיהֶן עֲרֻמוֹת שְׁלוּלוֹת בְּיַד שׁוֹלֲלֵיהֶן יוֹם הַצְּוָחָה רַבָּה עֲלֵיהֶן יוֹם עֹל נָשְׂאוּ בִמְקוֹם חֲלִיהֶן שְׁבוּיוֹת חֶרֶב בְּיַד נוֹהֲגֵיהֶן אֹזֶן תִּצַּל לְנַאֲקַת חָלָל וְצַעֲקַת יוֹנֵק וּבִכְיַת עוֹלָל יוֹם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ דָּמָם כַּגָּלָל וּבֵית הַתְּפִלָּה לָאָרֶץ חֻלַּל וְסֵפֶר תּוֹרָה בְּדָם הִתְגּוֹלָל וְהָיוּ לְשַׁמָּה פְּנֵי לוֹעֲגֵיהֶן יוֹם עוֹלָלַי לַסֶּלַע נֻפְּצוּ וְנִפְזְרוּ שְׂרִידַי וְלֹא נִתְקַבְּצוּ וְעַם אֲשֶׁר שֵׁם אֱלֹהַי נִאֲצוּ הֲרָרַי חִלְלוּ וְקָדָשַׁי שִׁקְּצוּ יוֹם אֲשֶׁר כְּפִירִים אַחֲרַי רוֹצֲצוּ וְנָמֵס לִבִּי לְקוֹל שׁוֹאֲגֵיהֶם יְלָדִים אֲשֶׁר עַל תּוֹלָע אֱמוּנִים לְבוּשֵׁי שָׁנִים עִם כֹּל עֲדָנִים אֵיךְ נִדְחֲפוּ בֵין מוֹכְרִים וְקוֹנִים בֵּין אֲדוֹנִים לֹא רַחֲמָנִים יוֹם בּוֹא עֲלֵיהֶם הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים וְקַלוּ כַנֶּשֶׁר מַשִּׂיגֵיהֶם קָהָל הוּבַר כְּכוֹכְבֵי שָׁמַיְמָה אֵיכָה נִפְזַר כְּחַרְשֵׂי אֲדָמָה יָצְאוּ בַגּוֹלָה קֵדְמָה וְיָמָּה אֵיכָה עָבְרָה בָם חֶרֶב נְקָמָה אֵיךְ הוּשָׂמָה גַפְנָם לְשַׁמָּה וְהִלְבִּינוּ שָׂרִיגֵיהֶם |
|
קינה לתשעה באב במסורת הקהילות הספרדיות. בעבר נטו חוקרים לייחס את הקינה לר' יצחק אבן-גיאת (ספרד, המאה ה-11), פייטן פורה שכתב מאות שירי קודש; כיום רווחת יותר ההנחה שהקינה אינה משלו, אלא של מחבר אחר ממשוררי ספרד או מן המשוררים שהושפעו מהם. הפייטן בוחר למקד את כל עניינו בתיאור מה שעבר על ישראל ביום החורבן, וכלל לא מפנה ליבו וקולמוסו לנחמה; אין בו, ולו לרגע, הבעה גלויה של תקוות גאולה או נקמה, תקווה שתפיח אולי חיים חדשים בשומעי הפיוט ובקוראיו. החורבן עומד בו לעצמו, במלוא עוצמתו וחריפותו, תוך שהוא מדגיש את חוויות ההיעדר, הסבל והמצוקה כחוויות שאין מהן מוצא. שאלות הפייטן מוטחות כלפי שמיים, ואינן נענות, אינן נותנות מנוח – אף לא על ידו עצמו. |
| • גְּרוּשִׁים מִבֵּית תַּעֲנוּגֵיהֶם – ישראל, המגורשים מציון ארצם; לשון הטור מיוסדת על הכתוב בנבואת מיכה (ב, ט): נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ מֵעַל עֹלָלֶיהָ תִּקְחוּ הֲדָרִי לְעוֹלָם. • עָיְפָה נַפְשִׁי מוּל הוֹרְגֵיהֶם – איני יכול לסבול עוד את הקמים על ישראל להרגם. הלשון על פי ירמיהו (ד, לא): כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים. • לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם מֵעַי מֵעַי עַל הֲרוּגֵיהֶם – לבי וגופי כואבים עד מאוד את סבלם של הרוגי ישראל. החזרות 'לִבִּי לִבִּי' ו'מֵעַי מֵעַי' מעצימות את נימת האבל שבדברים. מיוסד על ירמיהו (ד, יט): מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ כִּי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי תְּרוּעַת מִלְחָמָה. • יוֹם צֵאת בְּתוּלוֹת מֵהֵיכְלֵיהֶן וְאִמוֹת שְׁכוּלוֹת מֵעוֹלֲלֵיהֶן – יום חורבן ירושלים, היום שבו נערות שעדיין לא נישאו נאלצו לצאת מבתיהן לגלות, ואמהות נאלצו להיפרד מתינוקותיהן המתים. • עֲרֻמוֹת שְׁלוּלוֹת בְּיַד שׁוֹלֲלֵיהֶן יוֹם הַצְּוָחָה רַבָּה עֲלֵיהֶן – נשי ישראל נתבזו על ידי שודדיהן, ודבר זה העלה צעקה גדולה ומרה. • יוֹם עֹל נָשְׂאוּ בִמְקוֹם חֲלִיהֶן – במקום לענוד תכשיט על צווארן נאלצו הנשים לשאת עליהן עול. • שְׁבוּיוֹת חֶרֶב בְּיַד נוֹהֲגֵיהֶן – הנשים שבויות המלחמה הובלו לגלות. • אֹזֶן תִּצַּל לְנַאֲקַת חָלָל וְצַעֲקַת יוֹנֵק וּבִכְיַת עוֹלָל – האוזניים נרעדות לשמע צעקות הפצועים הגוועים והתינוקות והילדים הזועקים אל אמותיהם. • יוֹם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ דָּמָם כַּגָּלָל וּבֵית הַתְּפִלָּה לָאָרֶץ חֻלַּל – דם התינוקות והילדים נשפך כצואה, ובית המקדש הושפל עד לעפר. מיוסד על צפניה (א, יז): וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים כִּי לַה' חָטָאוּ וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים. • וְסֵפֶר תּוֹרָה בְּדָם הִתְגּוֹלָל וְהָיוּ לְשַׁמָּה פְּנֵי לוֹעֲגֵיהֶן – ספרי תורה התגוללו בדם ישראל שנשפך, וישראל נחשבו לבזויים בעיני הלועגים להם. הצירוף 'בְּדָם הִתְגּוֹלָל' מיוסד על צירוף מקראי המופיע למשל בישעיהו (ט, ד): כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ. • יוֹם עוֹלָלַי לַסֶּלַע נֻפְּצוּ וְנִפְזְרוּ שְׂרִידַי וְלֹא נִתְקַבְּצוּ – תינוקות הוטחו בחזקה בסלע ושארית הפליטה התפזרה בגלויות השונות. מיוסד על תהלים (קלז, ח- ט): בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע. מפסוק זה למדו פרשנים שחיילי בבל ניפצו את עוללי ישראל אל הסלע, ומשום כך מייחל המשורר לעונשם בבחינת 'מידה כנגד מידה'. • וְעַם אֲשֶׁר שֵׁם אֱלֹהַי נִאֲצוּ הֲרָרַי חִלְלוּ וְקָדָשַׁי שִׁקְּצוּ – האויב קילל את שם הקב"ה, טימא את הרי ישראל ואת כלי הקודש שלו. ברקע הטור עומד פסוק מתהלים (עד, יח): זְכָר זֹאת אוֹיֵב חֵרֵף ה' וְעַם נָבָל נִאֲצוּ שְׁמֶךָ. • יוֹם אֲשֶׁר כְּפִירִים אַחֲרַי רוֹצֲצוּ וְנָמֵס לִבִּי לְקוֹל שׁוֹאֲגֵיהֶם – אריות רצו אחרי ולבי נמס בקרבי מקול שאגותיהם. • יְלָדִים אֲשֶׁר עַל תּוֹלָע אֱמוּנִים לְבוּשֵׁי שָׁנִים עִם כֹּל עֲדָנִים – ילדים שהורגלו לגדול בעושר ובעידון, ולבושם היה אריגים יקרים עשויים חוט שני. הטור מיוסד על איכה (ד, ה): הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת. 'תוֹלָע' – כינוי נוסף לבד השני היקר, נגזר מ'תולעת השני'. • אֵיךְ נִדְחֲפוּ בֵין מוֹכְרִים וְקוֹנִים בֵּין אֲדוֹנִים לֹא רַחֲמָנִים – כיצד זה הגיעו אותם ילדים שהורגלו בחיי נועם להיות נמכרים כעבדים בשוק, לאדונים אכזריים? • יוֹם בּוֹא עֲלֵיהֶם הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים וְקַלוּ כַנֶּשֶׁר מַשִּׂיגֵיהֶם – ביום שבו באו על ישראל אויבים רבים, שהיו קלים ומהירים יותר מנשר. הצירוף 'הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים' מקורו בנבואת יואל (ד, יד): הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ כִּי קָרוֹב יוֹם ה' בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ. • קָהָל הוּבַר כְּכוֹכְבֵי שָׁמַיְמָה אֵיכָה נִפְזַר כְּחַרְשֵׂי אֲדָמָה – עם ישראל, שנברר ונקבץ על ידי הקדוש ברוך הוא ככוכבי השמים, כיצד זה התפזר על הארץ כחרסים? הטור משחק באופן מתוחכם על שני דימויים מקראיים מקובלים של תפוצת עם ישראל וריבויו – הדימוי לכוכבי השמים ולחול אשר על שפת הים. • יָצְאוּ בַגּוֹלָה קֵדְמָה וְיָמָּה אֵיכָה עָבְרָה בָם חֶרֶב נְקָמָה – כיצד זה השתלחה חרב האויב הנוקם בעם ישראל שיצא לגולה, למזרח ולמערב. התיאור על פי הקללה הכתובה בספר ויקרא (כו, כה): וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב. • אֵיךְ הוּשָׂמָה גַפְנָם לְשַׁמָּה וְהִלְבִּינוּ שָׂרִיגֵיהֶם – כיצד זה הפכה גפן ישראל – כינוי לטוב שבישראל – למושא-לעג, עד שענפי הגפן הזו הלבינו ואיבדו מחיותם? הטור החותם את הפיוט מיוסד על נבואת יואל (א, ו-ז): כִּי גוֹי עָלָה עַל אַרְצִי עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ שָׂם גַּפְנִי לְשַׁמָּה וּתְאֵנָתִי לִקְצָפָה חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ וְהִשְׁלִיךְ הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ. |
| Title |
גרושים מבית תענוגיהם |
|---|---|
| Cycle of the Year |
לכל עת;תשעה באב |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
