Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
האל העירה וראה / ר' יצחק השנירי הָאֵל הָעִירָה וּרְאֵה צַר עַל עַם שָׁפָל יִגְאֶה פּוֹרֵץ גֶּדֶר חֶדֶר עֵדֶר הַנִּלְאֶה נָע בַּמִּדְבָּר נִשְׁבָּר בַּבַּר אֵין רוֹאֶה צָעִיר חוֹזֶה מַדּוּחַ וּבְשֵׁם קָדְשָׁךְ בָּטוּחַ אֵל חַי כַּמָּה שַׁמָּה לָמָּה יָנוּחַ גַּם יִתְעַדַּן חֶמְדָּן וּמְדָן עִם שׁוּחַ יוֹנָה כִּי בִי תּוֹחַלְתֵּךְ רָאִיתִי בִּשְׁבִי שִׁבְתֵּךְ גָּאוֹן נִפְשִׁי חָפְשִׁי וּנְשִׁי צוֹק עִתֵּךְ חַכִּי בִּתִּי עִתִּי אִתִּי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ נוֹסְעָה יוֹנָתָךְ חוֹנָה בִּכְפוֹר וּבְקֶרַח לָנָה גַּם בַּחֹרֶב עוֹרֵב אוֹרֵב לַיּוֹנָה לִבָּהּ שׁוֹאֵל מֵאֵל גּוֹאֵל יָבוֹא נָא רֹאשׁ יִשְׂאוּ בָּנִים דּוֹרְשַׁי יוֹבִילוּ מְלָכִים שַׁי צֹאנִי אֶקְנֶה אֶפְנֶה אֶבְנֶה מִקְדָּשַׁי אֶהְיֶה דּוֹרֵשׁ שֹׁרֶשׁ יוֹרֵשׁ בֶּן יִשַׁי וּבְנֵה מִקְדָּשׁ וּמִגְדַּל צִיּוֹן וּכְבוֹד צַר יִדַּל אוֹתָהּ הָשֵׁב אֵשֵׁב יֵשֵׁב שֶׂה נִבְדָּל תּוֹךְ אוּלַמָּךְ עִמָּךְ וּשְׁמָךְ יִתְגַּדַּל |
| שיר משירת השבחות של יהודי בבל, מושר גם במסורת כורדיסטן. מחברו הוא ר' יצחק השְֹּנירי, שחי ופעל בפרובאנס במאות ה12-13. על פי מילת הסיום 'יתגדל' נראה שזו רשות הנאמרת לפני קדיש. הנוסח שלפנינו מאוחר ושינויים לא מעטים עברו עליו; אף חתימת המחבר השתבשה: בנוסחים המוקדמים החתימה בראשי הבתים היא השנירי, כינויו של המחבר. הפיוט בנוי כמו שיח בין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא: כנסת ישראל מתארת את ישיבתה בגלות תחת עול האויבים ומבקשת פדות וחירות, והקדוש ברוך מעודד אותה ומבטיח את גאולתה. בכל מחרוזת בולטת החריזה הפנימית, שהיא למעשה רצף מילים בהישָּׁנוּת צלילים (אליטרציה) האופיינית לשירי השנירי. חריזה פנימית זו, במיוחד בטורים הארוכים, של שלושה חרוזים פנימיים רצופים, מקנה להם מקצב ריקודי עממי משעשע, מיוחד במינו, המבוטאת היטב בלחן המסורתי. |
| • הָאֵל, הָעִירָה וּרְאֵה צַר עַל עַם שָׁפָל יִגְאֶה –המשורר מבקש מהאל להתעורר כביכול ולהביט על השפלתו של עם ישראל בידי אויביו. • פּוֹרֵץ גֶּדֶר חֶדֶר – האויב פורץ וחודר לביתו של עם ישראל. • עֵדֶר הַנִּלְאֶה, נָע בַּמִּדְבָּר – עם ישראל משול לעדר צאן הנודד במדבר הגלות, עייף ומדוכא בצרות. הביטוי נע במדבר מבוסס על הפסוק 'וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר' (במדבר לב, יג(. • נִשְׁבָּר בַּבַּר אֵין רוֹאֶה – רומז לפסוק בשמות כב, ט: 'כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה... וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר... אֵין רֹאֶה'. וכאן הכוונה שכביכול אין מי שמשגיח עליו. בַּר הוא כינוי לשדה פתוח; הוא נזכר באיוב (לט, ד) ורגיל בארמית. • צָעִיר חוֹזֶה מַדּוּחַ, וּבְשֵׁם קָדְשָׁךְ בָּטוּחַ – המשורר רואה בצרות הגלות אבל מוסיף לבטוח בה' שיושיעו. המילה מַדּוּחַ קשורה לדחייה ולנידחוּת. חוֹזֶה מַדּוּחַ הוא ביטוי המיוסד על הפסוק באיכה ב, יד: 'וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים'; פסוק אחר המשמש לרקע הטור הוא בתהלים לג, כא: 'כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ'. • אֵל חַי! כַּמָּה שַׁמָּה לָמָּה יָנוּחַ, גַּם יִתְעַדַּן חֶמְדָּן וּמְדָן עִם שׁוּחַ – המשורר פונה בקובלנה לה' ושואל עד מתי ישבו אויבי ישראל לבטח. שַמָּה, חֶמְדָּן, מְדָן ושׁוּחַ הם עמים מבני עשו וישמעאל הנזכרים בבראשית (כה, ב; לו). • יוֹנָה! כִּי בִי תּוֹחַלְתֵּךְ – ה' פונה במענה לעם ישראל המשולים ליונה (ראו למשל בבלי ברכות נג עמוד ב) ומעודד אותה – שימי תקוותך בי! • רָאִיתִי בִּשְׁבִי שִׁבְתֵּךְ – מכיר אני ויודע עיכובך בשבי ובגלות. זוהי ראייה שיש בה הזדהות, על דרך הראייה שראה ה' את סבל עמו במצרים: 'וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו' (שמות ג, ז). • גָּאוֹן נִפְשִׁי חָפְשִׁי – עת תצאי לחפשי, נוחי והירגעי בגאון, ולא בשפלות. • וּנְשִׁי צוֹק עִתֵּךְ – שכחי את הצרות שהיו מנת חלקך. צוֹק עִתֵּךְ – לחץ הזמן, והוא ביטוי המזדמן בדניאל ט, כה: 'וּבְצוֹק הָעִתִּים'. • חַכִּי, בִּתִּי, עִתִּי – המשיכי לייחל ולצפות לעֵת שלי, כלומר ליום גאולתי. רעיון דומה מובע בפסוק בצפניה ג, ח: 'לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם ה' לְיוֹם קוּמִי לְעַד'. • אִתִּי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ – אשלם לך את גמולך, כלומר אביא עלייך את סופֵך הטוב. • נוֹסְעָה יוֹנָתָךְ חוֹנָה – כביכול משיבה היונה לה': אין לי מנוחה, נעה אני ונדה, כמו בני ישראל במדבר שנאמר עליהם 'וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ' (במדבר לג). • בִּכְפוֹר וּבְקֶרַח לָנָה, גַּם בַּחֹרֶב – סובלת מִקור ומחום, כמשל לפגעי הזמן. רמז מהדהדים כאן דברי יעקב ללבן (בראשית לא, מ): 'הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי'. • עוֹרֵב אוֹרֵב לַיּוֹנָה – העורב הוא משל לאויבי ישראל המבקשים את רעתם. העורב והיונה הם משל לניגוד בין צדדים על פי סיפור תיבת נח (בראשית ח). • לִבָּהּ שׁוֹאֵל מֵאֵל: גּוֹאֵל יָבוֹא נָא! – משאלת הלב של ישראל היא ביאת הגואל. • רֹאשׁ יִשְׂאוּ בָּנִים דּוֹרְשַׁי – המשורר מייחל ליום שבו ילכו ישראל בגאון. רֹאשׁ יִשְׂאוּ הוא ביטוי לרוממות ולגדולה, כפי שעולה מפסוקים כגון 'וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ' (תהלים פג, ג); דּוֹרְשַׁי הוא כינוי לעם ישראל, המבקשים קרבת ה', והוא מבוסס על הפסוק בתהילים ט, יא: 'כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ ה'. • יוֹבִילוּ מְלָכִים שַׁי – שיבוץ הפסוק בתהלים סח, ל, המייחל ליום שבו מלכי ישראל יעלו לבית ה' בזבחי תודה. • צֹאנִי אֶקְנֶה – לא יהיו עוד קנויים לעבדים לאויביהם, אלא אשוב אני להיות להם לרועה ולמנהיג. • אֶפְנֶה אֶבְנֶה מִקְדָּשַׁי – אשים סוף להסתר הפנים הגורם לצרות הגלות, ואשים פני לבניין המקדש. • אֶהְיֶה דּוֹרֵשׁ שֹׁרֶשׁ יוֹרֵשׁ בֶּן יִשַׁי – אבקש וארצה בהתגלות משיח בן דוד, שהוא נצר לישי. לשון הטור בנויה על הפסוק בישעיהו יא, א: 'וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה'. • וּבְנֵה מִקְדָּשׁ וּמִגְדַּל צִיּוֹן – כלומר בית המקדש וירושלים, על פי הפסוק בתהלים מח, יג: 'סֹבּוּ צִיּוֹן... סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ'. • וּכְבוֹד צַר יִדַּל – יושפל כבודו של האויב, ויש כאן בקשה הפוכה לנבואה הנזכרת בישעיהו יז, ד: 'וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב'. • אוֹתָהּ הָשֵׁב, אֵשֵׁב – השב את היונה למקומה ותשב בו לבטח. • יֵשֵׁב שֶׂה נִבְדָּל תּוֹךְ אוּלַמָּךְ עִמָּךְ – השה הנידח והגולה, כמשל לעם ישראל, ישב בבית המקדש בלִוויית השכינה. האוּלָם הוא חלק עיקרי בבניין המקדש, והפך לכינוי פיוטי למקדש כולו. • וּשְׁמָךְ יִתְגַּדַּל – על שם הפתיחה לקדיש: 'יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא'. |
| Title |
האל העירה וראה |
|---|---|
| Cycle of the Year |
לכל עת;שבת;שירת הבקשות |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
