audio items
snunit
Cookies

The National Library of Israel website uses cookies to improve your browsing experience. Continued use of the website constitutes consent to the use of cookies. For more information, please see our privacy policy

Back to search results

בירושלים אור חדש

Enlarge text Shrink text
playerSongImg
Title בירושלים אור חדש
Cycle of the Year ימים נוראים;סליחות
Language עברית

תנאי השימוש:

This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.

Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.

Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]

MARC RECORDS
Piyut Interpretation
  • • בִּירוּשָׁלַיִם אוֹר חָדָשׁ תְּחַדֵּשׁ - הפייטן מבקש מהקדוש ברוך הוא להעלות אור חדש על ירושלים. הפייטן נסמך על לשון ברכת 'יוצר' הנאמרת לפני קריאת שמע של שחרית: "אור חדש על ציון תאיר / ונזכה כולנו מהרה לאורו...".
    • וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים אֶת שִׁמְךָ לְקַדֵּשׁ - או אז יעלו המושיעים - המשיח ומסייעיו - לקדש את שמך בירושלים, ככתוב בנבואת עובדיה (א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה. לחילופין, אפשר גם שכוונת הפייטן במילה 'מוֹשִׁיעִים' היא לישראל, שבואם לירושלים מושיע אותה. אפשרות זו עולה בקנה אחד עם הטור הבא.
    • וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ - יעלו המושיעים וישתחוו לפני הקדוש ברוך הוא בירושלים; שיבוץ קטע מפסוק בישעיהו (כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם. המילה החותמת את הפסוק הרמוז כאן היא גם זו הפותחת בדרך השרשור את הטור הבא, וכמותו את כל טורי הפתיחה של מחרוזות הפיוט.
    • בִּירוּשָׁלַיִם בְּנֵה הֵיכָל וּדְבִיר - בירושלים הקם מחדש את בית המקדש (היכל) ובתוכו את קודש הקודשים, הדביר; למשמעותם השונה של שני המונחים ראו למשל מלכים א (ו, ה): וַיִּבֶן עַל קִיר הַבַּיִת יָצִיעַ סָבִיב אֶת קִירוֹת הַבַּיִת סָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת סָבִיב.
    • וְהַבֵּן הַצָּעִיר עַל הָרַב תַּגְבִּיר - ואת צאצאי יעקב, בנו הצעיר של יצחק, תעלה מעלה על חשבונם של בני עשו, בכורו של יצחק. זאת בהתאם להבטחת הקדוש ברוך הוא לאימם רבקה: וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גיים גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. (בראשית כה, כג): על פי מסורת דרשנית ופייטנית נודעת, עשו מסמל את מלכות הנצרות.
    • וּפֶרֶא הַמַּאֲמִיר אֲשֶׁר מִלִּין יַכְבִּיר מִצְנַפְתּוֹ תָסִיר וְחֶרֶב בּוֹ תַעֲבִיר - ומישמעאל, המכונה פרא (בבראשית טז, יב: וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן) המגביה כעת את עצמו ומכביר מלים לשווא (הלשון מיוסדת על איוב לה, טז: וְאִיּוֹב הֶבֶל יִפְצֶה פִּיהוּ בִּבְלִי דַעַת מִלִּין יַכְבִּר), תסיר את כובע הכבוד שחבש לעצמו ותהרגו בחרב; דימוי הסרת המצנפת מבוסס על נבואת יחזקאל (כא, לא): כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה זֹאת לֹא זֹאת הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַּ וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל. על פי מסורת דרשנית ופייטנית נודעת, ישמעאל מסמל את מלכות האסלאם.
    • וּמִדַּם הַשָּׂעִיר חֵץ חָלָק תַּשְׁכִּיר - בדמו של עשו, המכונה איש שעיר (ראו בראשית כז, יא) תשכר כביכול את חרבך החדה והחלקה; מיוסד על דברים (לב, מב): אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב.
    • וְהָעֶבֶד תַּסְגִּיר כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ - את צאצאי כנען, נכדו הרשע של נח (על פי בראשית ט, כה: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו), תסגיר כביכול לאדוניו, כעונש על כך שאכל מקדשי בית המקדש, בניגוד לאזהרת התורה בספר ויקרא (כב, י): וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ. דימוי האכילה בפיוטנו אינו כפשוטו המצומצם, אלא יש להבינו כביטוי לנוכחותו הלא-רצויה של הגוי בירושלים בכלל. הסגרת העבד מנוסחת על דרך ההיפוך לאמור בתורה בספר דברים (כג, טז): לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו.
    • בִּירוּשָׁלַיִם רַעֲנָן בִּזְבוּלִי - בבוא הגאולה אשב בירושלים כעץ רענן בבית המקדש. זבול הוא כינוי לבית המקדש בפי שלמה: בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים (מלכים א, ח, יג). לשון הטור על פי תהלים (נב, י): וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד.
    • אֵשֵׁב וְדִגְלִי אָרִים בְּמִגְדָּלִי - או אז, אשב בירושלים לבטח וארים נס ודגל בעיר. מיוסד על אחת מנבואות הנחמה של ישעיהו (מט, כב): כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה. בפסוק מדובר על דגלו של הקדוש ברוך הוא כביכול, ולעומת זאת בפיוט על דגלם של ישראל עצמם.
    • וְשַׁעֲרֵי גְּבוּלִי פְּתַח יוֹמִי וְלֵילִי - יום ולילה יהיו פתוחים שערי הגבול בציון.
    • כִּי שָׁלוֹם בְּחֵילִי וְהַשַּׁלְוָה בְּאָהֳלִי - שערי ציון יהיו פתוחים תמיד משום שנהיה נתונים במציאות של שלום ושלווה. הלשון על פי תהלים (קכב, ז): יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.
    • וְאֶשְׂמַח בְּגוֹרָלִי וְאָחוּל בִּמְחוֹלִי - נשמח בחלקנו ונצא במחול, כמאמר הנביא ירמיהו (לא, ג): עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים.
    • וְאָז יִרְאוּ קְהָלִי בְּשׁוּבְךָ לְהֵיכָלִי - אז יראה כל העם את שובך, הקדוש ברוך הוא, למקדש, ואת השראת השכינה המחודשת בו.
    • הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַּקֹּדֶשׁ - אז יראו כל העם את דרכיך ואת מדותיך; שיבוץ קטע מפסוק בספר תהלים (סח, כה): רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ.
    • בִּירוּשָׁלַיִם מְשִׁיחֵנוּ תִשְׁלַח לִגְאוֹל עַם נֶאֱלָח שְׂעַר רֹאשׁוֹ גֻּלַּח - תשלח את המשיח לגאול את העם הבזוי כעת ('נֶאֱלָח' - על פי צורה מקראית יחידאית באיוב טו, טז: אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה), הנראה כאבל ששערות ראשו גולחו ממנו, כפי מנהגה של אשה הנלקחת בשבי, ככתוב בדברים (כא, יב): וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ.
    • וְנֶעֱזָב וּמְשֻׁלָּח וּלְבָבוֹ מְפֻלָּח - עם ישראל עזוב ונטוש כעת, ברוח דברי ישעיהו (כז, י): כִּי עִיר בְּצוּרָה בָּדָד נָוֶה מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר... ואת ליבו חץ חד פילח, כעין הכתוב במשלי (ז, כג): עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא.
    • עֲנֵה עֲלֵה וְהַצְלַח מֵחָבוֹר וְחָלָח - אמור לישראל הנתונים כעת בארצות הגולה, 'עֲלֵה וְהַצְלַח!'; שמות ארצות הגולה 'חָבוֹר' ו'חָלָח' - על פי מלכים ב (יח, יא): וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.
    • וְעֵץ יָבֵשׁ יְהֵי לַח - וישראל, המשולים לעץ יבש וחסר חיים, יהפכו רעננים, כהבטחת הנביא יחזקאל (יז, כד): וְיָדְעוּ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי ה' הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי.
    • וּקְצִירִים תְּשַׁלַּח - את ענפיו ופירותיו של העץ, לאחר שיקבל חיים חדשים, תוליך למרחוק כפי שעשית בעבר הרחוק - על פי האמור בתהלים (פ, יב): תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד יָם וְאֶל נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ.
    • בְּעֹז אֵל כִּי יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ - העץ ישלח ענפיו בעוצמה, יתרחב ויגביה קומתו, כאשר ישלח לו הקדוש ברוך הוא עזר והצלה מציון - שיבוץ פסוק מתהלים (כ, ג): יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ; הדימוי בטור מיוסד על נבואת יחזקאל (יט, יא) הקרובה למזמור התהלים שנזכר בפירוש הטור הקודם: וַיִּהְיוּ לָהּ מַטּוֹת עֹז אֶל שִׁבְטֵי מֹשְׁלִים וַתִּגְבַּהּ קוֹמָתוֹ עַל בֵּין עֲבֹתִים וַיֵּרָא בְגָבְהוֹ בְּרֹב דָּלִיֹּתָיו.
    • בִּירוּשָׁלַיִם טְלָאִים וּזְאֵבִים זֶה לָזֶה אוֹהֲבִים בִּרְעוֹתָם עֲשָׂבִים - בירושלים אף הטלה והזאב, שבעבר היו אויבים זה לזה, ירעו יחד באהבה באחו, ככתוב בנבואת ישעיהו (סה, כה): זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי אָמַר ה'. בשלוש המחרוזות הבאות מתאר הפייטן מציאות אידילית בירושלים, בזמן הגאולה.
    • וּבְנִי הַנְּדִיבִים לָבֶטַח יוֹשְׁבִים - ועם ישראל יֵשב לבטח בארצו. ברקע הטור עומדים כנראה דברי משורר התהלים (קיג, ז-ח): מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ.
    • וּבִמְנוּחוֹת שׁוֹכְבִים וְעַל מִטּוֹת מְסֻבִּים - ישראל יזכו לישון במנוחה ולהסב ברוחב, ברוח האמור באיוב (ג, יג): כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי. ישיבה בהסבה היא סימן עושר ורווחה, כידוע ממנהגי ליל הסדר (וראו משנה, מסכת פסחים, פ"י מ"א).
    • וְכֹהֲנִים נִצָּבִים לְהַקְטִיר הַחֲלָבִים - והכהנים יעמדו בבית המקדש שיבנה מחדש, ויקטירו את החֵלֶב (אחד מחלקי הבהמה המוקרבים על המזבח, ככתוב למשל בויקרא ד, יט: וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה).
    • הֵם מַקְרִיבִים וְהָיוּ קֹדֶשׁ - הכהנים ישתתפו בעבודת הקרבנות, ויהיו קדושים לה'; שיבוץ פסוק מויקרא (כא, ו): קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ.
    • בִּירוּשָלַיִם וּבְכָל עָרֵיהֶם מַלְכֵיהֶם וְשָׂרֵיהֶם יִהְיוּ אוֹמְנֵיהֶם - בירושלים ובכל ערי ישראל יהיו מלכים ושרים אלו המשגיחים על ישראל ונושאים אותו כילד קטן הזקוק לתמיכה ולליווי, כאמור בנבואת ישעיהו (מט, כג): וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה' אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי (וראו גם ירמיהו יז, כה).
    • וְכָל מַעְבִידֵיהֶם יִהְיוּ עוֹבְדֵיהֶם - העמים שהעבידו עד אז את ישראל, יעבדו מעתה אותם.
    • יְקוּמוּן נְסִיכֵיהֶם וְשִׁבְעָה רוֹעֵיהֶם - או אז יקומו גואלי ישראל, המתוארים על פי נבואת מיכה כ'רועים' ו'נסיכים' (ה, ד): וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם. הגמרא במסכת סוכה מציעה זיהוי לאותם גואלים (נב ע"ב): "מאן נינהו שבעה רועים [=מי הם שבעת הרועים]? דוד באמצע, אדם שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה בשמאלו. ומאן נינהו שמונה נסיכי אדם [=ומי הם שמונה נסיכי האדם]? ישי, ושאול, ושמואל, עמוס, וצפניה, צדקיה, ומשיח, ואליהו".
    • וְיִרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם שְׁכִינָה בְּהֵיכָלֵיהֶם - הם יזכו לראות בעיניהם את חזרת השכינה למקדש בירושלים.
    • וְקוֹרָא לָהֶם עַם הַקֹּדֶשׁ - אז יוקדש עם ישראל לאלוהיו, ככתוב בישעיהו (סב, יב): וְקָרְאוּ לָהֶם עַם הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי ה' וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה. הצורה הלשונית 'וְקוֹרָא לָהֶם' - מבוססת על כמה דוגמאות מקראיות, ראו למשל ישעיהו (סב, ב): וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ.
    • בִּירוּשָׁלַיִם יְצַוֶּה הַבְּרָכָה וְצִיּוֹן הַנְּבוֹכָה תִּהְיֶה מְבֹרָכָה - בירושלים ישרה הקדוש ברוך הוא את ברכתו, ככתוב בדברים (כח, ח): יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, ואז ציון כולה, שעד כה היתה נבוכה מבושה והשפלה, תזכה לרווח והצלחה. הביטוי 'וְצִיּוֹן הַנְּבוֹכָה' - על משקל האמור ביחס לשושן באסתר (ג, טו): הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.
    • וַחֲמַת אֵל שְׁפוּכָה בְּאֲרָם הַהֲפוּכָה - וכעסו של האל יתפרץ על ארם ויחולל בה נזק עצם, כנגד שנות השעבוד הרבות שהנחילה לישראל. בלשון הטור כורך הפייטן שני פסוקים - הראשון מתהלים (עט, ו): שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ, והשני מאיכה (ד, ו): וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם.
    • אֲשֶׁר יֵינָהּ מָסְכָה וְשֻׁלְחָנָהּ עָרְכָה - את הנקמה יעשה האל באותה ארם שבעבר חיה בשלווה; ביטויי השלוה - מזיגת היין ועריכת השולחן - מיוסדים על משלי (ט, ב): טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ.
    • וְיֹאמַר עַם זָכָה רְאוֹת הוֹד הַמְּלוּכָה מִי כָמוֹךָ נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ - או אז עם ישראל, שזכה לראות את הוד מלוכת הקדוש ברוך הוא בגאולתו, יקרא ויתפעל מגדלותו ומעוצמתו של האל. המחרוזת נחתמת בשיבוץ פסוק מ'שירת הים' בספר שמות (טו, יא): מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.
    • בִּירוּשָׁלַיִם לְאוּמִים בְּאַף שָׁפְטָה - בירושלים תשפוט בכעסך את העמים. לשון הטור מיוסדת על כמה מקורות מקראיים דומים - ראו למשל יחזקאל (ה, טו): וְהָיְתָה חֶרְפָּה וּגְדוּפָה מוּסָר וּמְשַׁמָּה לַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיִךְ בַּעֲשׂוֹתִי בָךְ שְׁפָטִים בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְתֹכְחוֹת חֵמָה אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי. המחרוזת האחרונה של הפיוט אינה חלק מן התיאור האידילי שלפניה, אלא חזרה של הפייטן על בקשת הנקמה בגויים.
    • וּבַחֶרֶב מְרוּטָה זֶה כַּמֶּה וְלוּטָה - ובחרבך המלוטשת והממורטת ('מְרוּטָה' - על פי יחזקאל כא, יד: בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אֱמֹר חֶרֶב חֶרֶב הוּחַדָּה וְגַם מְרוּטָה) כבר שנים, המוסתרת כעת בכיסויה. 'וְלוּטָה' - מלשון לוט, מסווה, כפי שנאמר על חרב גלית בספר שמואל א (כא, י): וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד...
    • הֲרוֹג צוֹעָה וְשׂוֹטָה אֲשֶׂר עָתָק בּוֹטָה - בהמשך לטור הקודם: בחרבך המוכנה מראש, הרוג את האומה הסוטה מדרך הישר, ומדברת בגבהות לב כלפיך. 'עָתָק' - על פי שמואל א ב, ג: אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' ולא וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.
    בָּהּ נַפְשִׁי נָקְטָה כִּי כַּסְפִּי לִקְּטָה - מהצקותיה של אותה אומה, שגזלה את ממוני, מאסה נפשי בחיי, כשם שאמר איוב (י, א): נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי אֲדַבְּרָה בְּמַר נַפְשִׁי.
    • וּלְעָם אֲשֶׁר חָטָא וְיָצָא בָּעֲלָטָה תִּהְיֶה פְלֵטָה וְהָיָה קֹּדֶשׁ - ואז, עם ישראל שחטא לך בעבר, ויצא בחשכה לגלותו, יינצל ויתקדש בקדושתך. ככל המחרוזות נחתמת גם האחרונה בשיבוץ מקראי, הפעם מעובדיה (א, יז): וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם. הביטויים עלטה ופליטה לקוחים מיחזקאל (יב, ז; יד כב).



Have more information? Found a mistake?