אל טוב ומיטיב

• אֵל טוֹב וּמֵטִיב - הפיוט נפתח בדברי שבח לקדוש ברוך הוא, שהוא עצמו טוב, ומטיב לברואיו, ככתוב בתהלים (קיט, סח): טוֹב אַתָּה וּמֵטִיב לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
• שַׂמְּחֵנוּ בְדַת לֶקַח טוֹב בְּשִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה - שמחנו בתורה ובשמחת בני הזוג; כינוי התורה מיוסד על משלי (ד, ב): כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ.
• וְשׁוֹשְׁבִין הַטּוֹב - השושבינים הם המלווים את החתן והכלה בחתונתם. ואפשר שפיוטנו רומז דווקא לשושבין אחר - הקדוש ברוך הוא, שעל פי מדרש חז"ל היה שושבינו של אדם הראשון, כדברי הגמרא (ברכות סא, ע"א): "'וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם' (בראשית ב, כב) - אמר רבי ירמיה בן אלעזר: מלמד שנעשה הקדוש ברוך הוא שושבין לאדם הראשון".
• הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב - לאחר הבקשה מן האל הטוב שיעניק לנו שמחה ביום החתונה, פונה הפייטן לקהלו ומזמין אותו להודות לה' על טובו. שיבוץ נוסח הודאה השגור בתהלים, למשל (קיח, א): הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
• אָהוּב טוֹב וּמֵטִיב - הקדוש ברוך הוא אהוב עלינו. מכאן ואילך ממשיך הפייטן למנות תכונותיו של הקדוש ברוך הוא על סדר האלף-בית בסדרת כינויים הרווחים מאוד בפיוטים רבים, ומקורם על פי רוב בלשון המקרא (המקורות שלהלן בחלקם יחידאיים, ובחלקם רק בגדר דוגמאות).
• בָּרוּךְ - על פי בראשית (כד, כז): וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי.
• גִּבּוֹר - על פי ירמיהו (לב, יח): עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
• דָּגוּל - על פי שיר השירים (ה, י): דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה. ופירושו - הוא נישא כדגל יותר מכל סביבותיו (וראו גם בבלי חגיגה, טז ע"א: "דגול מרבבה - דוגמא הוא ברבבה שלו").
• הָדוּר - על פי ישעיהו (סג, א): מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ.
• וָעֵד - הקדוש ברוך הוא רואה את כל אשר נעשה בעולמו. על פי ירמיהו (כט, כג): יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד נְאֻם ה'. הפייטן, כפייטנים רבים אחרים, משתמש בוא"ו החיבור כדי 'למלא' את חסרונו של כינוי המתחיל באות וא"ו.
• זַכַּאי - אין לו מקור במקרא, אך רווח בפיוטים. זכאותו של הקדוש ברוך הוא אינה כזכאותו של בשר ודם, שבשר ודם יכול גם להיות חייב, בעוד האל בכבודו צדיק וישר.
• חַנּוּן - אחת מי"ג מידותיו של הקב"ה, על פי שמות (לד, ו): וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.
• טָהוֹר - על פי חבקוק (א, יג): טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ.
• יָחִיד - על פי הכינוי הרווח בחז"ל 'יחידו של עולם' - ראו לדוגמא במדבר רבה (פרשה יט, א): "מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?".
• כַּבִּיר - על פי איוב (לו, ה): הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב.
• לָעַד - על פי משלי (כט, יד): מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים כִּסְאוֹ לָעַד יִכּוֹן.
• מֶלֶךְ - על פי תהלים (ה, ג): הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל.
• נוֹרָא - על פי שמות (טו, יא): מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.
• סוֹמֵךְ - על פי תהלים (קמה, יד): סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים.
• עוֹזֵר - על פי תהלים (י, יד): רָאִתָה כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר.
• פּוֹדֶה - על פי תהלים (לד, כג): פּוֹדֶה ה' נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ.
• צַדִּיק - על פי דברים (לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
• קָדוֹשׁ - על פי ויקרא (יא, מה): כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.
• רַחוּם - אחת מי"ג מידותיו של הקב"ה, על פי שמות (לד, ו): וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.
• שַׁדָּי - אחד משמותיו המרכזיים של האל. על פי בראשית (יז, א): וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. ההתגלות בשם זה שונה מן ההתגלות בשם המפורש, כפי שעולה מדברי הקדוש ברוך הוא עצמו בספר שמות (ו, ג): וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. האבחנה בין צורות ההתגלות השונות, המגולמות בשמותיו השונים של האל, נעשתה מרכזית מאוד בעולמם של חכמים בני דורות שונים, ובעיקר בעולמה של הקבלה.
• תָּמִים - בלשון המקרא פירושו שלם (ראו למשל ויקרא א, י), ובמקרה שלנו - מתנהג בשלמות וביושר. על פי דברים (לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
• תּוֹמֵךְ - על פי ישעיהו (מא, י): אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי.
• תַּקִּיף - על פי דניאל (ג, לג): אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר [=אותותיו מה נשגבו ומופתיו מה עצמו (תקפו), מלכותו מלכות עולם ושלטונו עם דור ודור].