audio items
snunit
Back to search results

דוק וחוג רעשו

Enlarge text Shrink text
Play songs in order
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    מרכז אסיה וקווקאז - הודו בית הכנסת "שערי צדק" - דימונה
  • 2.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל יעקב דוד חורי
  • 3.
    ספרדים מסורות המזרח - לבנון אלי זיתוני
  • 4.
    ספרדים מסורות המזרח - מצרים יצחק חלילי
  • 5.
    ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים ללא מבצע
  • 6.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו חיים לוק
  • 7.
    ספרדים צפון אפריקה - מרוקו רפאל דלויה
  • 8.
    תימן - כלל תימן יצחק נהרי
Play songs in order
playerSongImg
Title דוק וחוג רעשו
Cycle of the Year לכל עת;תשעה באב
Language עברית

תנאי השימוש:

This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.

Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.

Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]

MARC RECORDS
Piyut Interpretation

  • • דּוֹק וָחוּג רָעֲשׁוּ וַתִּשְׁכֹּן עָלַי עֲנָנָה – ארץ ושמים נרעשו ונחרדו, וענן השתרר מעלינו; הצירוף דּוֹק וָחוּג משמש כאן על דרך המטונימיה (=ייצוג עניין אחד באמצעות עניין אחר הקשור אליו) כרמז לשמים ולארץ, בהתבסס על תיאור האל בדברי ישעיהו (מ, כב): הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. צלעיתו השנייה של הטור מיוסדת על דברי איוב בקללו את יום אסונו (ג, ה-ו): יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל יָבֹא.
    • וְכָל מְאוֹרֵי אוֹר קָדְרוּ וְחַמָּה וּלְבָנָה – באותה שעה חשכו עלינו מאורי השמים, השמש והירח; פרפראזה על נבואת החורבן שנושא הנביא יחזקאל – לא על ישראל, כי אם על מצרים דווקא (לב, ח): כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל אַרְצְךָ... תיאור חורבנם של ישראל כזמן של חשיכה מצוי במקרא (ראו למשל ירמיהו ד, כח), ואף זכה לפיתוח מדרשי נרחב – ראו למשל מדרש איכה רבה (מהדורת בובר, פר' א): "אמר רב נחמן: שאל הקב"ה למלאכי השרת – מלך בשר ודם שהוא אבל, מה ראוי לו לעשות? אמרו לו: תולה שק על פתחו; אמר להם: אף אני אעשה כן, שנאמר: 'אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם' (ישעיה נ, ג). ועוד שאלן: מלך שהוא אבל, מה הוא עושה? אמרו לו: מכבה הפנסים; אמר להן אף אני אעשה כן, שנאמר 'שמש וירח קדרו כוכבים אספו נגהם' (יואל ד, טו)".
    • יוֹם רַבָּתִי בַגּוֹיִם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה – יום בו ירושלים, העיר הנכבדה בעמים, נעזבה ע"י האל, ונעשתה כאשה אלמנה שבעלה נפטר מן העולם; מיוסד על פסוק הפתיחה של מגילת איכה (א, א): אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס.
    • וְדֻכְּאוּ לָאָרֶץ וְאֻמְלָלוּ אַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה – אנשי האמת, מאמיניו של הקדוש ברוך הוא, הושפלו ביום החורבן. ברוח דברי משורר התהלים (קמג, ג): כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם. הצירוף 'אַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה' מוכר מן הסליחה הקדומה 'אנשי אמונה אבדו': "אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ / בָּאִים בְּכֹח מַעֲשֵׂיהֶם / גִּבּוֹרִים לַעֲמוֹד בַּפֶּרֶץ / דוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת...".
    • לָכֵן אֲקוֹנֵן בְּמָרָה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה – על זאת אשא קינה בנפש מרה מדי שנה, ביום תשעה באב.
    • מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה – העיר שבעבר שימשה כמקום המשפט, הצדק והיושר, כיצד זה ירדה ממעמדה ונעשתה כאשה זונה? שיבוץ פסוק אותו נוהגות רוב קהילות ישראל לקרוא במסגרת הפטרת השבת שלפני תשעה באב ('שבת חזון'), מתוך חזון ישעיהו (א, כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים.
    • יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ עַם קִרְיַת חָנָה – כינויים מקראיים לירושלים היפה, מקום מושבו של דוד מלך ישראל; הטור כורך יחדיו שני פסוקים – הראשון מתהלים (מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב, והשני מישעיהו (כט, א): הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ.
    • הָיְתָה לְשַׁמָּה וְלִשְׁאִיָּה וּלְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה – כל מה שנותר מיופיה של ירושלים, אינו אלא שממה ושואה, חורבן, וכעת היא מושמת ללעג בין העמים. הצירוף 'לְשַׁמָּה וְלִשְׁאִיָּה' מבוסס על ישעיהו (כד, יב): נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר. ברקע הטור עומד גם האמור בפרשת הקללות בספר דברים (כח, לז): וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה.
    • כָּל עַמָּה נֶאֱנָחִים לֹא מָצְאוּ חֲנִינָה – כל יושבי ירושלים נאנחים כעת בצרותם, ולא מוצאים מנוח. שיבוץ פסוק ממגילת איכה, המתאר את הרעב הגדול בירושלים שלאחר החורבן (א, יא): כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְשִׁים לֶחֶם נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה. הביטוי 'חֲנִינָה' – על פי ירמיהו טז, יג: וְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים יוֹמָם וָלַיְלָה אֲשֶׁר לֹא אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה.
    • דָּהֲמוּ גִּבּוֹרֶיהָ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה – גיבורי ישראל עמדו נדהמים וחסרי אונים אל מול חרבו של האויב המשחית; 'דָּהֲמוּ' – חידוש לשוני של הפייטן על בסיס דברי ירמיהו אל הקדוש ברוך הוא (יד, ט): לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ ה' וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל תַּנִּחֵנוּ; הצירוף 'מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה' מופיע פעמיים בנבואות ירמיהו – ראו למשל נבואתו על מצרים (מו, טז): הִרְבָּה כּוֹשֵׁל גַּם נָפַל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ וְאֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה – ופירושו כנראה, מפני החרב התוקפת ואונסת ללא כל התנגדות (ראו דברי הפרשנים לפסוק זה).
    • יָכִין וּבֹעַז נֶעֱקָרוּ מִגֹּרֶן אֲרַוְנָה – עמודי הכניסה לבית המקדש נעקרו מירושלים. יָכִין וּבֹעַז הם השמות שהעניק שלמה המלך לעמודי הכניסה למקדש, ככתוב בדברי הימים ב (ג, יז): וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּדִים עַל פְּנֵי הַהֵיכָל אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מֵהַשְּׂמֹאול וַיִּקְרָא שֵׁם הַיְמָנִי יָכִין וְשֵׁם הַשְּׂמָאלִי בֹּעַז. גּוֹרֶן אֲרַוְנָה הוא כינוי לירושלים. על פי המסופר במקרא, דוד קנה מארונה היבוסי את הגורן שלו כדי להקים שם מזבח ולכפר על חטאיו, ולימים הוקם באותו מקום בית המקדש – ראו שמואל ב (כד, יח): וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי (לזיהויו של גורן ארונה עם מקום המקדש ראו למשל מדרש שיר השירים זוטא, פרשה ג).
    • רָמְסוּ זָרִים וְשָׁאֲגוּ בִּמְקוֹם הַשְּׁכִינָה – את בית המקדש, מקום בו שרתה בעבר השכינה, רמסו וביזו הנוכרים שקמו על ישראל – כדברי נביא החורבן ירמיהו (נא, נא): בֹּשְׁנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ כִּי בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית ה'. ברקע הטור עומדים גם דברי משורר התהלים, המתאר אף הוא את החורבן (עד, ד): שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת.


Have more information? Found a mistake?