audio items
snunit
Back to search results

שר הממונה (יא טאיר אלבאן)

Enlarge text Shrink text
  • Piyut
Play songs in order
All traditions תימן - כלל תימן
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
All traditions תימן - כלל תימן
  • 1.
    תימן - כלל תימן אהרן עמרם
  • 2.
    תימן - כלל תימן בנימין נחום
  • 3.
    תימן - כלל תימן דיוואן
  • 4.
    תימן - כלל תימן דיוואן הלב
  • 5.
    תימן - כלל תימן הלה תם, שירן קרני, תום פוגל
Play songs in order
playerSongImg
Title שר הממונה (יא טאיר אלבאן)
Cycle of the Year לכל עת
Language עברית

תנאי השימוש:

This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.

Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.

Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]

MARC RECORDS
Piyut Interpretation

  • • יַא טַאיִר אלְבַאן – הוי הציפור הבאן. 'באן' הוא מין עץ שפרחיו לבנים ועליו ארוכים; הציפור השוכנת בין ענפי העץ משולה כנראה למחשבתו של המשורר, המבכה את אובדן אחד מחכמי הדור, ומהרהר בעקבות פטירתו על המוות באשר הוא.
    • וַאלנַאפְס תַסְלַא פִי מַוְטִן אַעְלַא תַצְחֻב לִעַקְלַא – ברקע הרהורי המשורר עומדת התפיסה המסורתית המבחינה בין הגוף השפל, השב לאדמתו ביום המוות, לעומת נפש האדם המתעלה לעולמות העליונים ומתדבקת בבורא.
    • פַעַאל רַוְחַאן לַא תֻדְרְכֹהּ לַמְח אלַאעְיַאן... מוּסַי אִבְן עִמְרַאן... וִגַיְרְהוּ חַי לַא יֻצִיב – את שהנפש תשיג בשמים לאחר היפרדה מן הגוף, אין כל אדם חי יכול להשיג, לבד ממשה רבנו, היחיד שזכה לכך אי פעם.
    • שָׂר הַמְמֻנָּה גִּנַּת אֱגוֹז קוּם פְּתַח נָא לִקְרַאת יְדִידִי וּמַהֲרָה – המשורר פונה לגורם הממונה על גן העדן ומבקשו למהר ולפתוח את שעריו לידידו הנפטר. דימויו של גן עדן לגינת אגוז (צירוף שמקורו בשיר השירים ו, יא: אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל...) – לא מבוסס על דרשות חז"ל, הממשילות על פי רוב את גינת האגוז לעם ישראל או לתלמידי החכמים (ראו למשל בבלי חגיגה, טו ע"ב; מדרש שיר השירים רבה, ו, א), כי אם על דרשות הזוהר, המזהות אותו כבשירנו עם גן עדן. למשל בזוהר לשמות (טו, ע"ב): "אמר לו ר' עקיבא: מהו דכתיב [=מהו שכתוב] 'אל גנת אגוז ירדתי'? אמר לו: תא חזי ההוא גנתא נפקא מעדן ודא היא שכינתא [=בוא וראה את אותו הגן היוצא מעדן, וזו היא השכינה], 'אגוז' דא היא רתיכא עלאה קדישא [=אגוז, זו היא מרכבה העליונה הקדושה] דאינון ארבע רישין דנהרין דמתפרשן מן גנתא [=שהם ארבעה ראשי נהרות היוצאים מן הגן]"; בהמשך דרשת הזוהר שם מודגש שבחו של האגוז, שהוא סתום ונסתר מכל צדדיו, כגן העדן ומרכבת האלוהים.
    • יִמְצָא לְעֶדְנָה עִם בַּעֲלֵי סוֹד וְאָמְנָה שָׁם מַלְאֲכֵי חֵן וְטַהֲרָה – ידידי, החכם הנפטר, ימצא בגן עדן עונג יחד עם תלמידי חכמים אחרים, הבקיאים בחכמת התורה וסודותיה, ועם המלאכים הטהורים.
    • חָבֵר וְתַנָּא שׁוֹנֵה הֲלָכוֹת וּמִשְׁנָה – המשורר פונה לציין את מעלותיו של ידידו המנוח. ראשית הוא מציינו כ'חָבֵר וְתַנָּא' (שני מונחים חז"ליים רווחים), כלומר, כתלמיד חכם המקפיד על כללי אכילה בטהרה, ושונה משניות.
    • סוֹדוֹ לְלִבִּי יְעוֹרְרָה – כל עוד חי, הייתה תורתו מעוררת את לב המשורר.
    • יִשְׁאַל וְיַעַן – הנפטר היה נושא ונותן בתורה ובהלכה.
    • תּוֹכֵף טְבָעִי וְאוֹפַן – בקי בחכמת התכונה, היא חכמת האסטרולוגיה (בימי הביניים נחשבה חכמה זו כחלק מן הידיעה הראויה למשכיל).
    • עָנָו בְּלִי תַחְרוּת וְרִיב – היה ענו, והתרחק מכל מחלוקת.
    • בָּקִי בְּעִנְיָן דִּרְשָׁה וּבִנְיָן – בקי היה במידות שהתורה נדרשת בהן, כמו למשל מידת 'בנין אב'.
    • נוֹבֵעַ כְּמַעְיָן – חכמתו היתה נובעת כמעין; דימוי החכם למעין, כדימויים רבים אחרים בפיוט, נשען על דברי המשנה בכמה מקומות, ולמשל במסכת אבות (פ"ו מ"א): "רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כלו כְּדַי הוא לו: נקרא רֵע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנה עצה ותושיה בינה וגבורה... ונותנת לו מלכות וממשלה וחִקוּר דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים".
    • פִּרְנַס וְחָנַן כַּמָּה עֲנִיִּים וְנָתַן לַחְמוֹ לְמִסְכֵּן צְעִיר וְסִיב – הנפטר לא היה רק תלמיד חכם בשיעור קומה, אלא גם אישיות מוסרית מן המעלה הראשונה: הוא גמל חסד וצדקה עם עניים ומסכנים, צעירים וזקנים.
    • יוֹם צַר וְכוֹפֶן אָסַף לְדַלִּים וְסָפַן – ביום צרה ורעב שיכן בביתו דלים ונזקקים.
    • מַשְׁכִּים בְּכָל יוֹם וּמַעֲרִיב – מעבר לכל אלה, היה הנפטר משכים ומעריב, בוקר וערב, לבית הכנסת ולבית המדרש.
    • לַא אחַד כְתַב לִי יום יַוְם שַיְך אלַאחְבַאר וַלִי – איש לא כתב לי דברי נחמה ביום שזקן החכמים נפטר.
    • דַא אַמְר אַעְלִי... אַלְמַוְת קַד כַאן סַאבִק לִחַיְוַאן וְאִנְסַאן... יַהְוַי לִאלַאעְדַאם – הפייטן חוזר ומהרהר במוות, שהוא גזרה נתונה מראש, ואין כל אדם יכול לו.
    • וַאדַם לַוְ צַאן וְלַם יְלִד תִלְך אלַאגְצַאן אַוְגַד לְהוּ עִלְתֻן קְרִיב – הפייטן מציע פרשנות מחודשת למשמעותו של החטא הקדמון בגן עדן; אילולי חטאו אדם וחוה, היה הקדוש ברוך הוא ממציא דרך אחרת למעבר בני האדם מעולם החומר אל העולם העליון, הרוחני, ודרך זו הייתה נעימה יותר מן המוות, המאיים על האדם תמיד.
    • חַוָּה וְתֻעְבַאן מִן כַטּ רֻעְבַאן וְנִירַאן – אלא שחוה והנחש, שהוא בבחינת האימה והאש של הגיהינום, הטעו אותו
    • פִי דַא אלשִמַאל אַמְרְהוּ גְצִיב – ביצר הרע, שגזרתו כפויה, ולכן החטא הקדמון בגן עדן היה כמעט בלתי נמנע – וממילא, אז נגזר המוות על האדם, מבלי כל יכולת להיחלץ ממנו.
    • מוֹחֵל עֲוֹנוֹת נִקְדָּשׁ בְּשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת עֶלְיוֹן עֲלֵי כָל שְׁבָחֲךָ – לאחר ששב ודיבר על המוות ומשמעותו לאדם, פונה הפייטן לאל ומבקשו לקבל תפילות עמו. מוֹחֵל עֲוֹנוֹת הוא כינוי רווח לאל בלשון התפילה והסליחות, המציין את מעלת האל כמי שמוכן לוותר ולסלוח על חטאים. 'נִקְדָּשׁ בְּשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת' – מקודש על כל העמים והלשונות.
    • שִׁמְעָה רְנָנוֹת צֹאנָךְ – שמע את תפילות עמך ישראל, המשול לצאן, כאמור למשל בתפילות הימים הנוראים – "כי אנו צאנך / ואתה רוענו".
    • אֲשֶׁר הֵם עֲגוּנוֹת – הצאן, עם ישראל, קשור לגלויותיו ואינו יכול לעלות לארץ ישראל. כמוהו כאשה עגונה.
    • וּזְכֹר לְטוּבָךְ וְחַסְדְּךָ – וזכור נא, אלוהינו, את טובך ואת הנהגת החסד שלך בעולם, והושע אותנו.
    • בַּעְלֵי קְרָנוֹת קָמוּ בְּפֶרֶךְ לְעַנּוֹת חֶמְדַּת יְקָרָךְ וְעַמְּךָ – אם ישראל משולים לצאן, הרי שהגויים המענים אותם משולים לתיישים בעלי קרניים מאיימות.
    • גָּלָה וְשָׁכַן נָטוּשׁ בְּתֵימָן וְצוֹעַן מַתִּיךְ דְּמָעָיו כְּמוֹ רְבִיב – ועמך גלה ונותר נטוש בתימן ובמצרים (צוען הוא כינוי מקראי רווח למצרים, ראו למשל תהלים עח, מג: אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן), ואין לו אלא להזיל דמעותיו כגשם.
    • הָשֵׁב שְׁבוּת עָם וּמְחֵה לְפִשְׁעָם רַפֵּא לְנִגְעָם – קבץ את עמך ישראל לארצו, מחל לפשעיהם, ורפא כל תחלואיהם.
    • וַעְשֵׂה לְמַעַן מֶלֶךְ וְכֹהֵן וְסֶגֶן וּזְכוּת חֲסִידִים וְכָל נְדִיב – כעת נאמר במפורש הקשר בין מיתת החבר לתחנוני המשורר, המבקש מן הקדוש ברוך הוא לחמול על עמו בזכות החכם הנפטר, המכונה כאן 'מֶלֶךְ וְכֹהֵן וְסֶגֶן'; אך לא רק בזכותו, כי אם גם בזכותם של כל החסידים והמעולים שבישראל.
    • תִּמְחוֹל לְחוֹבַן – תסלח לעוונותינו.
    • תִּרְעֵי וְתַבַּע מְשִׁיחַן – תרצה ותחיש את ביאת משיחנו (בארמית).
    • מַלֵּא לְמַעְיָן אֲשֶׁר נְגִיב – מלא את מעייננו היבש, שהוא כמו נגב, מנוגב ממים. הפייטן מדמה את מצבו של ישראל למעיין, היבש כעת, אך העתיד להתמלא בזמן הגאולה.
    • יַא מוּנִס אלצַבְי פִי אלְקִפַאר – עם ישראל מדומה ע"י הפייטן לצבי והגלות היא כישימון, מדבר.
    • וַאצפִי לִמֻרַת סֻמוּמִי מִן תֻרְב וּמַאֻן וְרִיח וְנַאר – טהר את מרירות פגעי ונגעי, הבאים בשל התגברות ארבעת היסודות – עפר, מים, אויר ואש.
    • גַלַּיְת גֻיוּמִי מִן מִצְר דַאת אלגֻרוּמִי וַאצְחַבְתְנִי דַאכִל אלְבִחַאר – פיזרת את חשכת ענני, גאלת אותי מבין מצרים החוטאים, ליוית אותי ושמרת עלי בלב ים סוף.
    • גוּדַך וְאלִאחְסַאן וַאגְעַלְתְנִי פַצְח לִסַאן – בטובך ובחסדך הענקת לי לשון צחה להללך ולשבחך; הפייטן רומז לכך שהוא משתמש בלשון ובדיבור שהעניק לו האל כדי לברכו, ולכן מבקש מן האל לנהוג עימו ברחמים.
    • חַאשַאך מַא תַנְסְאַ אלְגְרִיב אִסְמַח וִלַאטִף עַבְדֻן מִכַאלִף – חלילה לך מלשכוח את עמך ישראל, הנתון כעת כגר בארצות לא לו, ואף אם אכן כעבד ממרה הוא מתנהג לפניך.
    • וִאחְפַץ אלַאכְוַאן עַאזִיהֻמַא בַעְד אלַאחְזַאן גַמְע אלתְלַאמִיד וַאלְקְרִיב – שמור גם את קרובי הנפטר ונחמם באבלם.
    • דַא טַבְע אלִאנְסַאן מַסְכִין מַן כַאן גַפְלַאן לַא יַחְתְפִל צַיְף וְלַא גְרִיב – המוות הוא טבע האדם, ואין מילוט ממנו; לכן מסכן מי שמתרשל ואינו מכלכל מעשיו בצדק ובדרכי מוסר – בניגוד לנפטר – ולכן לא ימצא במותו את אותו עולם שכולו טוב, המזומן לחכם הצדיק.
    • צַוַרְת אלַאבְיַאת מַעְזַא לִמֻפְתִי אלרְוִיַאת הַאֻן אַלִף בַא וְרַא וּמִים – את בתי השיר כתבתי לתנחומים על ידידי המנוח, שידיו רב לו בהלכה.
    • לַאהְל אלנֻפוּס אלזּכִיַאת דִי תַחְדִף אלְגִסְם דַא אלרְמִים... – בחתימת השיר שב הפייטן וחוזר על הרעיונות שהביע בפתיחתו, בדבר עליונותן של הנשמות הטובות על הגוף הארצי, ויכולתו להשיג את ההשגות העליונות הראויות.
    • מַן עִלְמְהוּ בַאן צַאחִב סְפִינַה וִרֻבַאן יַעְרִף רִמוּזִי וּמַא יְכִיב – מי שחכמתו ברורה, והוא כקברניט ורב חובל בתורה, יבין את רמזיה ואת סודה כראוי.
    • רֻב דַיְבֻן אדְיַב יוּלַד לִתַעְלַב מַכַּאר אַעְיַב – משל: לעתים נולדים לבריות בנים השונים מהם; והנמשל, כנראה: השגת התורה אינה תלויה בייחוס. רעיון זה מופיע בדברי חז"ל בכמה מקומות, ולמשל בסוגיה הבאה בתלמוד הבבלי (נדרים פא, ע"א): "ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן [=מדוע לעתים אין תלמידי חכמים זוכים להעמיד בנים תלמידי חכמים]? אמר רב יוסף: שלא יאמרו תורה ירושה היא להם".
    • וַאלְעִלְם אַפְנַאן וַאלְעַקְל מַקְסוּם קַסְמַאן מַוְלוּד וּמַכְסוּב וּפִי נְצִיב – אמנם חלק מן החכמה הוא מוּלד, ולכן אין לאדם השפעה עליו, אך חלק אחר ממנה נרכש, ותלוי ברצון האדם ומאמציו להשיגו וללכת בדרך הישר. ומכל מקום, שני חלקי החכמה דרושים לסיוע מן השמים.

Have more information? Found a mistake?

This may also interest you

Who Is the Empty Chair at the Passover Seder Intended for?

Who Is the Empty Chair at the Passover Seder Intended for?

While we all sit, as we do every year, at the Seder table, while we sing, ask questions, read the Haggadah and enjoy the holiday meal, hundreds of families among us will not be able to do this. Their holiday spirit, their joy, their loved ones were taken from them.  Their loved ones were kidna

To the article on our blog
Let’s Raise a Glass for Miriam the Prophetess

Let’s Raise a Glass for Miriam the Prophetess

As opposed to the Passover Haggadah, the Jewish Midrash tells us of the significant role played by Miriam the Prophetess in the Exodus from Egypt. Every Passover we are told of the Children of Israel’s journey from slavery to freedom, but it often goes unmentioned that Miriam the Prophetess, sister

To the article on our blog
World War II

World War II

World War II was the most destructive and deadly war in human history. The war officially began when Nazi Germany invaded Poland on September 1, 1939. Although the invasion of Poland is commonly seen as the first act of war, Nazi Germany’s annexation of Austria and its occupation of Czechoslovakia i

More on this subject