Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
ליל עבר ליל תמתי / ר' יחזקאל עזרא אצלאן לֵיל עָבַר לֵיל תַּמָּתִי יְדִידִי שׁוּב לִמְעוֹנִי כִּימֵי קֶדֶם קַדְמוּתִי חַנוּן הָשֵׁב שְׁכִינָה לְבֵית בְּחִירָתִי זְכוֹר צִדְקַת אֲבוֹתַי וְקַבֵּץ אֶת גָּלוּתִי קוֹלִי שִׁמְעַה בְחַסְדֶּךָ עֲנֵה אֶת עֲתִירָתִי אֵיךְ עַתָּה מְכַרְתָּנִי לְאוֹיְבַי וְצָרָתִי לְךָ אֶקְרָא יוֹם וָלֵיל קַבֵּל אֶת תְּפִלָּתִי עֲשֵׂה נָא אוֹת לְטוֹבָה כִּי עַל שִׁמְךָ נִקְרֵאתִי זְכוֹר חֶסֶד נְעוּרַי וְהָשֵׁב אֶת שְׁבוּתִי רַפֵּא נָא אֶת כְּאֵבִי שִׂים מָזוֹר לְמַחֲלָתִי אֵיךְ תַּחֲרִישׁ תִּתְאַפַּק בְּשָׁמְעֲךָ אֶת חֶרְפָּתִי כִּי אָמְרוּ אוֹיְבַי לִי אָבְדָה מִנִּי תִקְוָתִי הָחִישָׁה נָא מִפְלָט לִי וְקוּמָה בְעֶזְרָתִי לָמָּה תַּבִּיט בּוֹגְדִים יָרְשׁוּ אֶת נַחֲלָתִי לָמָּה תִּזְנַח לָנֶצַח תֶּעְשַׁן בְּצֹאן מַרְעִיתִי חַי אָנִי נְאוּם הַשֵׁם דִּבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי חֵמָה אֶשְׁפּוֹךְ בָּעַמִּים אֶשְפְּטֵם בְּעֶבְרָתִי בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וּגְבוּרָתִי כִּי מִי אֵל מִבַּלְעָדַי וֵאלֹהִים אֵין זוּלָתִי שׁוּבִי אַתְּ וְאָשׁוּבָה וְשִׁמְעִי אֶת תּוֹרָתִי קוּמִי צְאִי לִקְרָאתִי יוֹנָתִי תְּמִימָתִי אַתְּ יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת אַתְּ צְבִיָּתִי מִכֹּל עַמִּים בְּחַרְתִּיךְ לָךְ סְגֻלָּה קָרָאתִי לֹא אֶקְצוֹף וְלֹא אֶגְעוֹר בָּךְ כִּי בְזֹאת נִשְׁבַּעְתִּי אַךְ בְּזֹאת הִתְנַחַמְתִּי חֶלְקִי הַשֵּׁם אָמַרְתִּי בַּה' שַׂמְתִּי מַחְסִי הוּא סַלְעִי וּמְצוּדָתִי שְׁלַח לִי אֶת אֵלִיָּה יְבַשֵּׂר גְּאֻלָּתִי הֲשִׁיבֵנִי לְאַרְצִי הַדְרָתִי וְטִירָתִי שִׂים נָא כַּדְכוֹד שִׁמְשׁוֹתַי אֶלְגָּבִישׁ רְפִידָתִי זְבוּל בֵּיתְךָ בְּנֵה נָא וְהָשֵׁב עֲבוֹדָתִי וְשָׁם אַקְרִיב לָךְ קָרְבָּן עוֹלָתִי וְתוֹדָתִי וְשִׁיר חָדָשׁ אָשִׁיר לָךְ בְּכֹל עוֹד בִּי נִשְׁמָתִי חַזֵּק עַבְדָּךְ וְשַׂמַּח וְאַמֵּץ לְחֶשְׁלָתִּי |
|
פיוט לברית מילה במנהג יהודי בבל. מחברו, ר' יחזקאל עזרא אצלאן, שיקע את שמו בראשי עשרת הטורים הראשונים והוסיף בטור החותם את השיר את מטבע הברכה המקובל 'חזק ואמץ'. הפיוט בנוי בתבנית הקלאסית בעלת החרוז המבריח השוזר את הפיוט מתחילתו ועד סופו, ולא בתבנית הסטרופית (מחרוזות-מחרוזות), הנפוצה יותר בשירה העברית בארצות המזרח. החרוז האחיד יוצר במידת מה רושם של רצף אחד ארוך, שיר שכביכול אינו מחולק למקטעים; אולם ניתן בנקל לראות כי הפיוט דווקא נחלק לשלוש חטיבות שונות באורכן, הנבדלות זו מזו בדמות הדובר שבכל אחת מהן: בחטיבה הראשונה והשלישית הדובר הוא האדם-הפייטן, ובחטיבה השנייה, האמצעית – הדובר הוא לא אחר מאשר הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. חלוקה זו אינה רק 'טכנית', אלא יש בה כדי לשקף תהליך של שינוי והתפתחות לאורך השיר: נוכחותו הגלויה והמפורשת של האל במרכזו, כמי שמנחם את עמו ומעניק לו תקווה – "מִכֹּל עַמִּים בְּחַרְתִּיךְ לָךְ סְגֻלָּה קָרַאתִי / לֹא אֶקְצוֹף וְלֹא אֶגְעוֹר בָּךְ כִּי בְזֹאת נִשְׁבַּעְתִּי" – משפיעה על נימת הפייטן הדובר בתחילת השיר ובסופו, והופכת אותה מקצה לקצה; אם בתחילת השיר הפייטן מתלונן ומבטא את אכזבתו מהנהגת השם את עולמו – "לָמָּה תַּבִּיט בּוֹגְדִים יָרְשׁוּ אֶת נַחֲלָתִי? / לָמָּה תִּזְנַח לָנֶצַח תֶּעְשַׁן בְּצֹאן מַרְעִיתִי?" – הרי שבסופו, לאחר דברי ההרגעה של האל, מביע הפייטן את בטחונו באל, ואת רצונו לחסות בצל כנפיו: "אַךְ בְּזֹאת הִתְנַחַמְתִּי חֶלְקִי הַשֵּׁם אָמַרְתִּי / בַּה' שַׂמְתִּי מַחְסִי הוּא סַלְעִי וּמְצוּדָתִי". כך מציע השיר לא רק דיאלוג בין אדם ואלוהיו, הניצבים כביכול משני צידי המתרס, אלא דינמיקה של פיוס, השלמה ומפגש. |
| • לֵיל עָבַר לֵיל תַּמָּתִי – בפתח הפיוט מדגיש הפייטן את אורך הגלות – לילה רודף לילה, והגאולה אינה נראית. המילה 'תַּמָּתִי' (מלשון תוֹם, שלמות) משמשת ככינוי לעם ישראל, על פי הפרשנות האלגורית המקובלת לדמותה של הרעיה במגילת שיר השירים (ה, ב): אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. נראה ששיבוץ כינוי זה בטור הפתיחה מבטא את פניית הפייטן הדובר לקהלו. • יְדִידִי שׁוּב לִמְעוֹנִי כִּימֵי קֶדֶם קַדְמוּתִי – אלוהי, חזור והשרה את שכינתך בארץ ישראל כפי שהיה בעבר. 'יְדִידִי' כמילת פנייה לאל, נפוצה במסורת הפיוט (ראו למשל פיוטו הנודע של ר' יהודה הלוי, 'ידידי השכחת'). • חַנוּן הָשֵׁב שְׁכִינָה לְבֵית בְּחִירָתִי – הטור נמשך אל הטור שלפניו, וחוזר עליו במילים שונות: 'חַנוּן' – כינוי לאל המיוסד על שלוש עשרה מידות האמורות בתורה (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. החריזה השוזרת את הפיוט לכל אורכו ('-תִי') משווה לכל ההיגדים בשיר אופי אינטימי וקרוב – כאן, למשל, בית הבחירה הוא כביכול בית בחירתו של המשורר, המייצג את עמו. • זְכוֹר צִדְקַת אֲבוֹתַי וְקַבֵּץ אֶת גָּלוּתִי – הדובר מייחל לקיבוץ גלויות בזכות מעשיהם הטובים של האבות. מרכזיותה של זכות האבות כמפתח לגאולה וישועה מופיעה במקרא ובחז"ל, למשל בדרשת התלמוד הירושלמי על ההבטחה שבספר דברים (ד, לא): כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם – (ירושלמי, מסכת תענית, פ"א ה"א): "'ולא ישכח ברית אבתיך' – מתוך זכות אבות". • קוֹלִי שִׁמְעָה בְחַסְדֶּךָ עֲנֵה אֶת עֲתִירָתִי – על פי תהלים (קיט, קמט): קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ ה' כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי. עֲתִירָתִי – תפילתי, על פי מובנו של שורש ע.ת.ר בלשון המקרא. • אֵיךְ עַתָּה מְכַרְתָּנִי לְאוֹיְבַי וְצָרָתִי – כיצד מסרת אותנו, את עמך, לעמים האויבים לנו? הדובר מדמה את אויביו לאשה נוספת לאותו גבר, בהתאם למשמעות של המונח 'צרה' בלשון המקרא ובלשון חז"ל (ראו לדוגמא שמואל א, א, ו; משנה יבמות, פ"א מ"א). • עֲשֵׂה נָא אוֹת לְטוֹבָה – עשה נא לי נס או סימן טוב שיעיד על אהבתך לי. על פי תהלים (פו, יז): עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי. • כִּי עַל שִׁמְךָ נִקְרֵאתִי – הנימוק לבקשת הדובר ל'אוֹת לְטוֹבָה' הוא שישראל קרויים על שמו של הקדוש ברוך הוא. טיעון זה מוסב על דברי משה בספר דברים (כח, י): וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. • זְכוֹר חֶסֶד נְעוּרַי – זכור את מעשינו הטובים מן העבר, כאמור בנבואת ירמיהו (ב, ב): הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. • וְהָשֵׁב אֶת שְׁבוּתִי – בזכות חסד נעורינו קבץ גלויותינו והשב אותנו לארץ ישראל. הטור נשען על ההבטחה המובעת בדברי ירמיהו (ל, ג, וכן במקומות נוספים במקרא): כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ. • רַפֵּא נָא אֶת כְּאֵבִי שִׂים מָזוֹר לְמַחֲלָתִי – הדובר מדמה את סבלו למחלה וכאב הזקוקים למרפא (מָזוֹר). ברוח האמור בנבואת הושע (ה, יג): וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת חָלְיוֹ וִיהוּדָה אֶת מְזֹרוֹ וַיֵּלֶךְ אֶפְרַיִם אֶל אַשּׁוּר וַיִּשְׁלַח אֶל מֶלֶךְ יָרֵב וְהוּא לֹא יוּכַל לִרְפֹּא לָכֶם וְלֹא יִגְהֶה מִכֶּם מָזוֹר. • אֵיךְ תַּחֲרִישׁ תִּתְאַפַּק בְּשָׁמְעֲךָ אֶת חֶרְפָּתִי – הדובר מטיח באלוהיו כיצד יכול הוא לשתוק ולהבליג כאשר הוא שומע עד כמה עמו מבויש ומושפל בין העמים. נשען על ישעיהו (מב, יד): הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד, ואיכה (ג, סא): שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם ה' כָּל מַחְשְׁבֹתָם עָלָי. • כִּי אָמְרוּ אוֹיְבַי לִי אָבְדָה מִנִּי תִקְוָתִי – האויבים שלי אומרים שאין לי כל סיכוי להיוושע. בקשה המופנית לאל ונימוקה הוא בדברי האויבים שבה וחוזרת במקרא, למשל בדברי משורר התהלים (יג, ד-ה): הַבִּיטָה עֲנֵנִי ה' אֱלֹהָי הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט. • הָחִישָׁה נָא מִפְלָט לִי וְקוּמָה בְעֶזְרָתִי – זרז את הצלתנו, והתעורר והינשא להושיענו. על פי תהלים (נה, ט): אָחִישָׁה מִפְלָט לִי מֵרוּחַ סֹעָה מִסָּעַר. חתימת הטור אף היא שיבוץ מתהלים (לה, א-ב): לְדָוִד רִיבָה ה' אֶת יְרִיבַי לְחַם אֶת לֹחֲמָי הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי. • לָמָּה תַּבִּיט בּוֹגְדִים יָרְשׁוּ אֶת נַחֲלָתִי – מדוע אתה רואה בשתיקה את אויבינו חיים בנחלתנו? שיבוץ מחבקוק (א, יג): טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ. • לָמָּה תִּזְנַח לָנֶצַח תֶּעְשַׁן בְּצֹאן מַרְעִיתִי – מדוע אתה עוזב את עמך וכועס עליו? תלונה חריפה זו היא שיבוץ מתהלים (מד, כד): עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח. 'תֶּעְשַׁן' – מלשון עשן, שהוא מטאפורה מקראית רווחת לגילוי זעם מצד הקדוש ברוך הוא (ראו למשל שמואל ב כב, ז-ט). • חַי אָנִי נְאוּם הַשֵׁם – מכאן והלאה, על פני תשעת הטורים הקרובים, נשמעים דברי האל כביכול, המגיב לטענות הדובר. הצירוף 'חַי אָנִי נְאוּם הַשֵׁם' משמש כלשון פתיחה נפוצה בדברי הנביאים (ראו למשל יחזקאל כ, לג-לד וכמותו רבים במקרא). • דִּבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי' – האל נושא את דברו בכעס גדול, כאמור ביחזקאל (ה, יג): וְכָלָה אַפִּי וַהֲנִחוֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי בְּכַלּוֹתִי חֲמָתִי בָּם. • חֵמָה אֶשְׁפּוֹךְ בָּעַמִּים אֶשְפְּטֵם בְּעֵבְרָתִי –אדון את העמים מתוך כעס וזעם, כאמור למשל בתהלים (עח, מט): יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. • בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וּגְבוּרָתִי – ביום הגאולה ('בַּיּוֹם הַהוּא' – לשון מקובלת במקרא לציון זמן עתידי), אחשוף בפני העמים המצרים לישראל את עוצמתי הרבה. שיבוץ מירמיהו (טז, כא): לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי ה'. • כִּי מִי אֵל מִבַּלְעָדַי וֵאלֹהִים אֵין זוּלָתִי – אני האל היחיד, ואין אף ישות הדומה לי בכוחה ועוצמתה. שיבוץ משמואל ב (כב, לב): כִּי מִי אֵל מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ. • שׁוּבִי אַתְּ וְאָשׁוּבָה וְשִׁמְעִי אֶת תּוֹרָתִי – דברי הקדוש ברוך הוא אינם כוללים רק איום על העמים, אלא גם תחינה לפני ישראל עצמם: שובו בתשובה ואשוב אליכם, האזינו לתורה שהענקתי לכם. ברוח דברי הנביא זכריה (א, ג): כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת. • קוּמִי צְאִי לִקְרָאתִי יוֹנָתִי תְּמִימָתִי – האל פונה לעמו בלשון חיבה – 'יוֹנָתִי תְּמִימָתִי', על פי שיר השירים (ו, ט): אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ... – ומזמין אותה לצאת לקראתו, כדי שיצא הוא לקראתה, כאמור בטור הקודם. גם ההזמנה לקום ולצאת נשענת על דברי הדוד בשיר השירים (ב, י): עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ. • אַתְּ יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת אַתְּ צְבִיָּתִי – האל ממשיך להרעיף דברי חיבה על כנסת ישראל אהובתו. צְבִיָּתִי היא נקבת הצְבִי, שאף הוא סמל ליופי (בשיר השירים מייצג הצבי דווקא את יופיו של האהוב). • מִכֹּל עַמִּים בְּחַרְתִּיךְ לָךְ סְגֻלָּה קָרָאתִי – בחרתי אתכם כעם לי מכל העמים, והפכתי אתכם לנחלתי בעולם. על פי דברים (ז, ו): כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. • לֹא אֶקְצוֹף וְלֹא אֶגְעוֹר בָּךְ כִּי בְזֹאת נִשְׁבַּעְתִּי – הקדוש ברוך הוא חותם דבריו בשבועה כי לא יכעס עוד על עמו. על פי ישעיהו (נד, ט): כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ. • אַךְ בְּזֹאת הִתְנַחַמְתִּי חֶלְקִי הַשֵּׁם אָמַרְתִּי – לאחר דברי האל, מתרצה הדובר, ושוב אין הוא מטיח תלונותיו בקדוש ברוך הוא, אלא מתנחם בו; כעת הוא רואה מקומו ונחלתו בה', על פי תהלים (קיט, נז): חֶלְקִי ה' אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ. • בַּה' שַׂמְתִּי מַחְסִי הוּא סַלְעִי וּמְצוּדָתִי – אני בוטח בה', חוסה בכנפיו, ונשען על עוצמתו וחוזקו. סַלְעִי וּמְצוּדָתִי – כינויים המשקפים חוסן, מופיעים בתפילות שונות במקרא, למשל בתפילת דוד בספר שמואל ב (כב, א-ג): וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל וַיֹּאמַר ה' סַלְעִי וּמְצֻדָתִי וּמְפַלְטִי לִי אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי (וראו גם תהלים צא, ב: אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ). • שְׁלַח לִי אֶת אֵלִיָּה יְבַשֵּׂר גְּאֻלָּתִי – לאחר הבעת בטחונו באל, פונה כעת הדובר בסדרת בקשות; ראשונה בהן היא הבקשה לבוא אליהו הנביא, מבשר הגאולה, בהתאם להבטחה שבנבואת מלאכי (ג, כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. • הֲשִׁיבֵנִי לְאַרְצִי – כבתחילת הפיוט, חוזר הדובר ומבקש קיבוץ גלויות והשבת עם ישראל לארצו, ברוח דברי ירמיהו (ל, ג): כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ. • הַדְרָתִי וְטִירָתִי – כינויים נרדפים לאַרְצִי שבטור הקודם: הַדְרָתִי – מלשון הדר, הוד; 'טִירָתִי' – מלשון טירה, מבצר. • שִׂים נָא כַּדְכוֹד שִׁמְשׁוֹתַי אֶלְגָּבִישׁ רְפִידָתִי – הדובר מבקש מאלוהיו לקבוע כַּדְכּוֹד, אבן טובה בחלונותיו, ואבן חזקה (אֶלְגָּבִישׁ – ראו יחזקאל יג, יא) במצעיו. על פי ישעיהו (נד, יב): וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ (וראו פירוש רש"י לפסוק זה). • זְבוּל בֵּיתְךָ בְּנֵה נָא וְהָשֵׁב עֲבוֹדָתִי – בנה את בית המקדש, והשב את העבודה לירושלים, כנוסח הנאמר בברכת 'רצה' בתפילת עמידה: "והשב את העבודה לדביר ביתך". 'זְבוּל בֵּיתְךָ' – על פי דברי שלמה בעת הקמת בית ראשון (מלכים א, ח, יב-יג): אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. • וְשָׁם אַקְרִיב לָךְ קָרְבַּן עוֹלָתִי וְתוֹדָתִי – בבית המקדש אקריב לך קרבנות עולה ותודה, כגמול על כל הטוב אשר גמלת איתנו. • וְשִׁיר חָדָשׁ אָשִׁיר לָךְ בְּכֹל עוֹד בִּי נִשְׁמָתִי – מלבד הקרבנות, אשיר ואזמר לכבודך, כל עוד אוכל. 'בְּכֹל עוֹד בִּי נִשְׁמָתִי' – שיבוץ מאיוב כז, ג: כִּי כָל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי; הצירוף 'שִׁיר חָדָשׁ' נפוץ במזמורי תהלים (למשל לג, ג: שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה), ומהווה כנראה ביטוי לשמחה מיוחדת וחגיגית. • חַזֵּק עַבְדָּךְ וְשַׂמַּח וְאַמֵּץ לְחֶשְׁלָתִּי – אמץ ושמח אותי, וחזק את חולשתי. חֶשְׁלָתִּי מלשון נחשל, כמו בדברים כה, יח: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. |
| Title |
default title |
|---|---|
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
