• לְךָ תִּכְלֶה עֵינִי... לִתְשׁוּקָתְךָ – אליך אכסוף, אל תשוקתך אלי. • עֹפֶר אֲהָבִים – דימוי לאהוב, המבוסס על שיר השירים, בו מדומה הדוד, הנדרש שם על הקדוש ברוך הוא, לעופר איילים. למשל בשיר השירים ב, ט דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, ופסוקים אחרים שם. • אֲנִי תּוֹךְ אֵשׁ לְהָבִים – אני כאש להבה, בין אם מתשוקה וגעגוע, בין אם מצער. • עַד מָתַי יִרְדֵּנִי חֲבוּר עֲצַבִּים – עד מתי ישלטו בי הגויים, המחוברים (=חבורים) ונצמדים לאלילים (=עֲצַבִּים). חֲבוּר עֲצַבִּים הוא בהושע (ד, יז) חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ, שם הכוונה לישראל. • שׁוּבָה חַלְּצֵנִי מִיַּד גּוֹעֲלִי – שוב והצל אותי מיד שונאי, אויבי. • צוּרִי גוֹאֲלִי – לפי הפסוק מתהלים (יט, טו) יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי. צוּרִי (סלעי) הוא כינוי לה' המבטא את היותו מקור כוח וביטחון. • יְמֵי קֶדֶם אֶזְכֹּר שְׁנוֹת עוֹלָמִים – כאשר אזכור את ימי העבר, את השנים שהיו. • אָנוּעַ כַּשִׁכּוֹר – אתנדנד כשיכור, אאבד את שיווי משקלי. הלשון לפי ישעיהו (כד, כ): נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ וְנָפְלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם. • אֶהְמֶה כְיַמִּים – ארעש כים. הלשון לפי ישעיהו (יז, יב): הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן. • לָמָה עַמָּךְ תִּמְכֹּר בְּלֹא הוֹן – למה מכרת את עם ישראל בידי אויביהם, והרי לא קיבלת עבורם כל תמורה, כדברי בני קורח בתהלים מד, יג תִּמְכֹּר עַמְּךָ בְלֹא הוֹן וְלֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם. • וְדָמִים – וכסף. • שָׁכַנְתָּ בֵּין שָׁדַי – בין בדי [=מוטות] ארון הברית שהיה בקודש הקודשים, לפי הדרשה התלמודית (בבלי נד ע"א-ע"ב) על הפסוק משיר השירים (א, יג): צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין. • בְּתוֹךְ אָהֳלִי – במשכן ובמקדש. • בְּתוֹךְ סַדַּי נִלְכְּדָה רַגְלִי – הגלות מדומה לסד שבו לכודות הרגליים. לפי הפסוק מאיוב יג, כז וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי וְתִשְׁמוֹר כָּל אָרְחוֹתָי עַל שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה. • – כמו בימי קדם. • טוֹבָה עַד בְּלִי דַי כְּאָז הָרֵק לִי – תרוקן את אוצרך ותשפיע עלי טובה בלתי נפסקת, כמו אז, בימי קדם. הלשון לפי מלאכי ג, י ...וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי. • רָחַקְתָ מִמֶּנִּי – אולי לפי הפסוק מאיכה א, טז עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי... • עָלִיתָ לִזְבוּל – השכינה הסתלקה מהעולם הזה אל זבול, הוא אחד הרקיעים, שבו, לפי התלמוד הבבלי (חגיגה יב ע"ב), מצויים ירושלים ובית המקדש של מעלה (וראו גם אבות דר' נתן פרק לד). • אוֹיְבִי יֶהְדְּפֵנִי מִתּוֹךְ עִיר וּגְבוּל – אויבי הרחיק אותי מעירי ותחומי. • הַצְמִיחַ פִּדְיוֹנִי –גַּדֵּל, הצמח את ישועתי. • כְּמוֹ עֵץ יְבוּל – כמו פירות העץ. • אִם אֵחַר פְּדוּתִי לְךָ אוֹחִילָה – גם אם גאולתי מתעכבת, אני מצפה ומייחל לך. • כִּי תָשִׁיב שְׁבוּתִי כְּבַתְּחִלָּה – שתשיב אותי למצבי הקדום. • חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי – מהר לעזור לי, כפי שנאמר בתהלים לח, כג חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי. • נוֹרָא עֲלִילָה – ה', שמעשיו מעוררים יראה בבני אדם, לפי תהלים סו, ה לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם. • לְעִיר שַׁעֲשׁוּעִי – לירושלים. • הַקְשֵׁב לְקוֹל שַׁוְעִי – הקשב לתחנוני, לפי תהלים ה, ג-ד הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל. ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה. • שׁוּב... וּתְנַחֲמֵנִי – אולי מהדהדים כאן דברי ישעיהו יב, א וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי. • אוֹרִי וְיִשְׁעִי – כינויים לקב"ה, לפי האמור בתהלים (כז, א): לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד.
|