• וּבְכֵן לְךָ הַכֹּל יַכְתִּירוּ – זוהי חוליית המעבר הקושרת פיוט זה לקודמו, העוסק אף הוא בהמלכת ה'. (ראו ב'על הפיוט'). • עוֹרֵךְ דִּין – מנהל את המשפט, שופט. • לְבוֹחֵן לְבָבוֹת – למי שיודע את המתחולל בלבות האחרים, לפי תהלים ז, י: ...וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק, וראו גם משלי יז, ג. • בְּיוֹם דִּין – ראש השנה (ואולי גם יום הכיפורים, יום חתימת הדין). • לְגוֹלֶה עֲמֻקוֹת – למי שגלויים לפניו המעמקים שבלב האדם, הלשון לפי איוב יב, כב: מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי חשֶׁךְ וַיֹּצֵא לָאוֹר צַלְמָוֶת, וראו גם דניאל ב, כב. • לְדוֹבֵר מֵישָׁרִים – למדבר ביושר, לפי ישעיהו לג, טו: הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע... • לְהוֹגֶה דֵעוֹת – למי שחושב או מבטא דעות, אולי לפי דברי חנה בשירתה בשמואל א ב, ג: ...כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. • לְוָתִיק – רציני, זריז. • וְעֹשֶׂה חֶסֶד – לפי ירמיהו ט, כג: ...כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי... • לְזוֹכֵר בְּרִיתוֹ – זוכר את הברית שכרת עם ישראל, כפי שנאמר במקומות רבים, למשל בתהלים קיא, ה: טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. • לְחוֹמֵל מַעֲשָׂיו – לחומל על ברואיו, כפי שנאמר במלאכי ג, יז: וְהָיוּ לִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. • לְטַהֵר חוֹסָיו – למי שמטהר את אלו החוסים והבוטחים בו. • לְיוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת – כפי שנאמר בתהלים צד, יא: ה' יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל. • לְכוֹבֵשׁ כַּעְסוֹ – למי ששולט בכעסו, כפי הלשון הנזכרת פעמיים בבבלי ברכות ז, א הן בתפילתו של ה' על עצמו: "יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים..." והן בברכתו של ישמעאל כלפי הקדוש ברוך הוא: "יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים..." • לְלוֹבֵשׁ צְדָקוֹת – לפי הדימוי המופיע בישעיהו נט, יז: וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה. • לְמוֹחֵל עֲוֹנוֹת – לסולח לחטאים. • לְנוֹרָא תְהִלּוֹת – לפי שירת הים (שמות טו, יא) מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. לפי ביאורו של רש"י לביטוי זה שם - שיראים מלומר את תהלותיו. • לַעֲמוּסָיו – לישראל, שאותם הוא נושא ועומס על עצמו, כפי שמתואר בישעיהו מו, ג-ד שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכָל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם. וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט. • לְעוֹנֶה לְקוֹרְאָיו – כפי שאומר ישעיהו (סה, כד): וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. • לְפוֹעֵל – ליוצר. • לְצוֹפֶה נִסְתָּרוֹת – למי שרואה את הדברים הסמויים מן העין, לפי הפסוק מדברים כט, כח: הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. • לְקוֹנֶה – ליוצר. • לְרַחֵם עַמּוֹ – למרחם על עמו. • לְשׁוֹמֵר אוֹהֲבָיו – לפי תהלים קמה, כ: שׁוֹמֵר ה' אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד. • לְתוֹמֵךְ תְּמִימָיו – לעוזר לשלמים עִמו, לפי לשונו של הפסוק מישעיהו מא, י: אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי.
|