Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
אז בחטאינו אָז בַּחֲטָאֵינוּ חָרַב מִקְדָּשׁ וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ נִשְׂרַף הֵיכָל בְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ קָשְׁרוּ מִסְפֵּד וּצְבָא הַשָּׁמַיִם נָשְׂאוּ קִינָה גַּם בָּכוּ בְּמֶרֶד שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וְאַף מַזָּלוֹת יִזְּלוּ דִמְעָה דִּגְלֵי יְשֻׁרוּן חָפוּ רֹאשָׁם כִימָה וּכְסִיל קָדְרוּ פְנֵיהֶם הֶעְתִּירוּ אָבוֹת וְאֵל כְּלֹא שׁוֹמֵעַ צָעֲקוּ בָנִים וְלֹא עָנָם אָב וְקוֹל הַתּוֹרָה צוֹעֵק בְּמָרָה וְרוֹעֶה נֶאֱמָן לֹא הִטָּה אֹזֶן זֶרַע קֹדֶשׁ חָגְרוּ שַׂקִּים וּצְבָא הַשָׁמַיִם שַׂק הוּשַׁת כְּסוּתָם חָשַׁך הַשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדַר וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם טָלֶה רִאשׁוֹן צוֹעֵק בְּמַר נֶפֶשׁ עַל כִּי כְבָשָׂיו לַטֶּבַח הוּבָלוּ יְלָלָה הִשְׁמִיעַ שׁוֹר בַּמְּרוֹמִים עַל כִּי בְּכוֹר שׁוֹר שָׁחוּ קַרְנָיו כּוֹכַב תְּאוֹמִים חָלָה מִכַּעַס כִּי דַּם אַחִים נִשְׁפַּךְ כַּמָּיִם לָאָרֶץ בִּקֵּשׁ לִנְפּוֹל סַרְטָן כִּי הִתְעַלַּפְנוּ צִחֵה צָמָא מָרוֹם נִרְעַשׁ מִקּוֹל אַרְיֵה כִּי שַׁאֲגָתֵנוּ עָלְתָה לַמָּרוֹם נֶהֶרְגוּ בְתוּלוֹת גַם בַּחוּרִים עַל כֵּן בְּתוּלָה קָדְרוּ פָנֶיהָ סִבֵּב מֹאזְנַיִם וּבִקֵּשׁ תְּחִנָּה כִּי נִכְרַע לָנוּ כַּף מָוֶת מֵחַיִּים עַקְרָב לָבַשׁ פַּחַד וּרְעָדָה כִּי בְעַקְרַבִּים יִסְרוּנוּ צָרֵינוּ פְּנֵי הַקֶּשֶׁת נֶהֶפְכוּ לְאָחוֹר כִּי צוּר דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב צָרַח דְּלִי כִּי צָפוּ מַיִם עַל רֹאשֵׁנוּ וּמִדְּלִי מָלֵא חִכֵּנוּ יָבֵשׁ קוֹל גְּדִי נִשְׁמַע בִּילָלָה כִּי אָפֵס קָרְבָּן כִּי גְּדִי נִגְדַּע וּשְׂעִיר חַטָּאת רָגַז וּפָחַד מַזָּל דָּגִים כִּי כַדָּגִים נֶאֱחַזְנוּ בִּמְצוּדָה רָעָה שַׁדַּי שׁוּר עֶלְבּוֹנֵנוּ תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ תִּכְבּוֹשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ תִּבְנֶה בֵּית מִקְדָּשֵנוּ יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ |
|
קינה קדומה זו נאמרת בפי הקהילות הספרדיות בערב תשעה באב. לאחר אמירת קינה זו, המתארת את החשכת היקום כולו עקב החורבן, מכבים את האורות בבית הכנסת ואז פונה החזן אל הקהל ואומר את מספר השנים שחלפו מאז החורבן, ונוהגים אז לספוק כף אל כף כאות אבל וצער. על סמך מדרשים קדומים רואה המקונן האנונימי של קינה זו את חורבן המקדש וחורבנה של ירושלים כאירוע קוסמי, שהשלכותיו מתקיימות בכל רובדי הקיום. בראשיתה מכנה המקונן את ירושלים בכינוי המקראי עִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ, שנדרש על ידי ר' יוחנן (בבבלי, תענית ה ע"א) על ירושלים של מעלה המכוונת כנגד ירושלים של מטה. פיתוחו של עניין זה מתקיים בהמשך הפיוט, כאשר הפייטן מעיד שהשבר מתחולל בו-זמנית בעולם ההיסטורי ההוֹוִי, ונוכח תודעתם של אלו שנפטרו מן העולם (האבות); בעולם החומר ובעולם הרוח (התורה); בעולם התחתון ובעולם המאורות והמזלות. בעקבות תיאורים מקראיים של קטסטרופות בעולם המהדהדים בצבא השמים, אף פייטן זה מעמיד את אסונם הספציפי של כל אחד מן המזלות, את שברם ואת אבלם, כנגד מקבילות שאירעו בעם ישראל בעת החורבן. הקינה סדורה על סדר האלף-בית, לפי המסורת הקדומה של הקינות שראשיתה ברוב פרקי מגילת איכה. בהקשרה של קינה מיוחדת זו יש לכך משמעות נוספת: הן כ"ב אותיות הא"ב הן י"ב המזלות המכוונים כנגד י"ב חודשי השנה, מהווים בתפיסה היהודית הקדומה מבנים בסיסיים העומדים בתשתית העולם (לפי ספר יצירה). הקינה מתארת את ערעור כל היש - מבניו היסודיים של העולם מתהפכים על פניהם. זוהי אחת הקינות הקדומות ביותר שלא נכתבו על ידי הקלירי. לפי גולדשמידט, מקורה בוודאי מימי הגאונים הראשונים. הקינה נאמרת או מושרת על ידי עדות רבות בישראל. לקראת סופה היא מתפצלת לגרסאות המתרחקות זו מזו. הגרסה המבוארת בזה היא הגרסה המושרת בפי הקהילות הספרדיות. |
| • אָז בַּחֲטָאֵינוּ חָרַב מִקְדָּשׁ וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ – כפי שאומר דניאל בתפילתו (ט, טז) ה' כְּכָל צִדְקֹתֶךָ יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר קָדְשֶׁךָ כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ. • הֵיכָל – בית המקדש. • בְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ – בירושלים, שעליה נאמר בתהלים קכב, ג: יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו. מהמשך הפיוט מסתבר שהפיטן קיבל את המסורת הנלמדת מפסוק זה על קיומה של ירושלים של מעלה כנגד ירושלים של מטה. (ראו דברי ר' יוחנן בבבלי תענית ה ע"א). • קָשְׁרוּ מִסְפֵּד – הספידו, לפי לשון מדרש איכה רבה, הקדמה כד: "באותה שעה נזקק הקב"ה למלאכי השרת אמר להם מה לכם קושרין מספד בענין הזה שורות שורות..." • וּצְבָא הַשָּׁמַיִם – הכוכבים והמזלות. • בְּמֶרֶר – במרירות. • מַזָּלוֹת – שתים עשרה קבוצות כוכבים. • יִזְּלוּ דִמְעָה –יבכו, לפי ירמיה ט, יז וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ מָיִם. • דִּגְלֵי יְשֻׁרוּן – שבטי ישראל. • חָפוּ רֹאשָׁם – כיסו ראשם לאות אבל וצער. צירוף זה מופיע מספר פעמים במקרא, בהקשר של אבל. למשל בשמואל ב טו, ל: וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף... • כִימָה וּכְסִיל קָדְרוּ פְנֵיהֶם – אורם של הכוכבים כבה. כימה וכסיל הם שמות של כוכבים או קבוצות כוכבים, לפי עמוס ה, ח: עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת וְיוֹם לַיְלָה הֶחְשִׁיךְ הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ. • הֶעְתִּירוּ אָבוֹת וְאֵל כְּלֹא שׁוֹמֵעַ – האבות התחננו והתפללו לקב"ה. לפי המדרש (איכה מדרש פתיחה כד) אבות האומה התאוננו לפני ה' על גזירת החורבן, והוא לא נענה לתפילותיהם. • בָנִים – עם ישראל. • אָב – הקדוש ברוך הוא. • וְקוֹל הַתּוֹרָה צוֹעֵק בְּמָרָה – התורה עצמה כביכול בכתה וזעקה לפני הקב"ה. • וְרוֹעֶה נֶאֱמָן לֹא הִטָּה אֹזֶן – והקב"ה לא נענה לתחינות. • זֶרַע קֹדֶשׁ חָגְרוּ שַׂקִּים – ישראל לבשו שק, לאות אבלות. • וּצְבָא הַשָׁמַיִם שַׂק הוּשַׁת כְּסוּתָם – השמש, הירח והכוכבים לבשו אף הם שק, לאות אבל. אורם התעמעם. לפי ישעיהו נ, ג אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. • חָשַׁך הַשֶׁמֶשׁ – כך מתואר יום הפורענות העתידי בישעיהו יג, ט-י: הִנֵּה יוֹם ה' בָּא אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה. כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַ אוֹרוֹ. • וְיָרֵחַ קָדַר וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם – אף אור הירח והכוכבים כבה וחשך, לפי יואל ב, י לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם. • טָלֶה רִאשׁוֹן – מזל טלה הוא מזלו של החודש הראשון, חודש ניסן, והוא אף זה הצועק ראשון. • כְבָשָׂיו לַטֶּבַח הוּבָלוּ – ישראל החפים והנקיים ככבשים הובלו בלא דעת אל הטֶבח, כמו כבש המובל לשחיטה, לפי ישעיהו נג, ז: נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו. • שׁוֹר – מזל שור, הוא המזל של חודש אייר. • בְּכוֹר שׁוֹר – עם ישראל, המדומה לשור, והמכונה בפי הקב"ה 'בני בכורי'. הצירוף 'בכור שור' מופיע בברכת יעקב לשבטי יוסף, המסומלים בגבורת בכור השור וקרני הראם: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ... (דברים לג, יז). • שָׁחוּ – התכופפו ונחלשו. • כּוֹכַב תְּאוֹמִים... כִּי דַּם אַחִים נִשְׁפַּךְ כַּמָּיִם – מזל תאומים, מזלו של סיון, המיוצג ע"י סימן תאומים-אחים, בכה על הריגתם של אחים יחדיו. כבמזמורו של אסף בתהלים עט, א-ג ...בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים ...שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר. • סַרְטָן – מזלו של חודש סרטן, המיוצג באמצעות הסימן סרטן, הקשור למים, בכה על הצמא הנורא. צִחֵה צָמָא – מיובשי צמא. הביטוי מופיע בישעיהו ה, יג: לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא. • מָרוֹם נִרְעַשׁ מִקּוֹל אַרְיֵה כִּי שַׁאֲגָתֵנוּ עָלְתָה לַמָּרוֹם – מזלו של חודש אב, שבו אירע החורבן, מיוצג באמצעות הסימן אריה. קול האריה כאן עשוי להיות מכוון הן לעם ישראל הן לאויב. על מזל אריה בהקשר של חודש אב והחורבן דרשו חז"ל (שמות רבא פרשה כט ד"ה ט ד"א אנכי): "...ד"א אריה שאג בוא וראה בהמ"ק נקרא אריה שנא' (ישעיה כט) 'הוי אריאל אריאל', ומלכות בית דוד נקרא אריה שנא' (יחזקאל יט) 'מה אמך לביא בין אריות רבצה', ישראל נקרא אריה שנא' (בראשית מט) 'גור אריה יהודה', ונבוכדנצר נקרא אריה שנאמר (ירמיה ד) 'עלה אריה מסבכו' והחריב בית המקדש ונטל מלכות בית דוד והגלה את ישראל, והקב"ה אומר (נחום ב) 'איה מעון אריות' היכן הם בני, באותה שעה (ירמיהו כה) 'שאג ישאג על נוהו'...". • נֶהֶרְגוּ בְתוּלוֹת וְגַם בַּחוּרִים עַל כֵּן בְּתוּלָה קָדְרוּ פָנֶיהָ – מזל בתולה (חודש אלול), ביכה את מותם של בתולות ובחורים. כפי שמתואר באיכה ב, כא: שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ. • סִבֵּב מֹאזְנַיִם וּבִקֵּשׁ תְּחִנָּה כִּי נִכְרַע לָנוּ כַּף מָוֶת מֵחַיִּים – מזל מאזנים, מזלו של חודש תשרי, ביקש רחמים, שכן במאזני הדין הכריעה כף המוות. • עַקְרָב... כִּי בְעַקְרַבִּים יִסְרוּנוּ צָרֵינוּ – מזל עקרב, מזלו של חודש חשוון, חרד על היסורים בהם עינו אותנו האויבים. הביטוי לקוח מעצת הילדים לירבעם (מלכים א יב, יא): וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים. • פְּנֵי הַקֶּשֶׁת נֶהֶפְכוּ לְאָחוֹר כִּי צוּר דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב – מזל קשת, המייצג את חודש כסלו, הסב פניו לאחור ולא ירה את חציו, כיון שה' דרך קשתו לעומתו והפך לו לאויב. כפי שנאמר על ה' באיכה ב, ד: דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ. • צָרַח דְּלִי כִּי צָפוּ מַיִם עַל רֹאשֵׁנוּ – מזל דלי, מזלו של חודש טבת, זועק על כי הגיעו מים עד נפש ואנו כמו טובעים בצרותינו. כמתואר באיכה ג, נד: צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי. • וּמִדְּלִי מָלֵא חִכֵּנוּ יָבֵשׁ – הדלי אמנם מלא, אבל לא במים, ואנו סובלים מצמא. • קוֹל גְּדִי... כִּי אָפֵס קָרְבָּן כִּי גְּדִי נִגְדַּע וּשְׂעִיר חַטָּאת – מזל גדי, מזלו של חודש שבט, מקונן על כך שפסקה עבודת הקרבנות ולא ניתן יותר להקריב את שעיר החטאת שהיה מכפר על עוונות בית ישראל. • רָגַז וּפָחַד מַזָּל דָּגִים כִּי כַדָּגִים נֶאֱחַזְנוּ בִּמְצוּדָה רָעָה – מזל דגים, מזלו של חודש אדר, בוכה על כי נלכדנו כדגים ברשת. מקור הדימוי בקהלת ט, יב כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם. • שַׁדַּי – ה'. על השם "שדי" כשמו של האל דורשים חז"ל: "אני הוא שאמרתי לעולמי די". השימוש כאן דווקא בשם שדי מקפל בתוכו את התביעה/בקשה מאת ה' - אמור לצרותינו די. • שׁוּר עֶלְבּוֹנֵנוּ – ראה את עלבוננו. • תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ תִּכְבּוֹשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ – לפי סיומו של ספר מיכה (ז, יח-כ), ממנו נלמדות י"ג מדות רחמים של ה'. מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם. פסוקים אלו נאמרים בעת אמירת ה"תשליך" בראש השנה. • יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ – כלשון התפילה בקריאת שמע שעל המטה יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתְךָ בֶּאֱמֶת. בֶּאֱמוֹר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. • עַד אָנָה – עד מתי תימשך. • תְּרַחֵם צִיּוֹן – לפי הכתוב בתהלים קב, יד אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. • תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם – לפי הכתוב בתהלים נא, כ הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָם. |
| Title |
אז בחטאינו |
|---|---|
| Cycle of the Year |
תשעה באב |
| Prayer Time |
אחר ללא לחן |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
