הסליחות הן מקבץ פיוטים, תפילות בקשות ופסוקים. לרוב ההתייחסות במושג זה היא למקבצים הנאמרים בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה, כל עדה ומנהגיה, כמנהג נפוץ בישראל. כבר ר' משה בן מיימון, הרמב"ם, כתב על כך: "נהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום." הרמב"ם התייחס לעשרת הימים שבין ראש השנה ליום כיפור, עשרת ימי תשובה, אולם המנהג התקבל אצל הספרדים הוא לומק את הסליחות בכל חודש אלול, עד ליום כיפור. לקטעי הסליחות הספרדיות אופי אישי וקבוצתי במקביל. אישי – שכן הם מרבים לעסוק באדם הפרטי העומד מול הבורא, בנטיית לבו הרעה, בבקשת החרטה שלו ובשאיפותיו, קבוצתי – שכן הם נאמרים ברובן בלשון רבים ובכך מכוונות לאומה כולה, ובעצם אמירתם יש מעורבות של המתפללים כולם, השרים את הסליחות כולם יחדיו, בשירת מענה עם שליח הציבור או בתורות. כמה מהפיוטים בסליחות הספרדיות הפכו להיות סמל בולט של הסליחות בחברה הישראלית, ובהם אדון הסליחות (הנאמר גם בחלק מהנוסחים הלא ספרדיים), עננו, בן אדם מה לך נרדם ועוד, וניתן לשמוע אותם רבות במרחבים שונים בימי אלול. אמירת הסליחוות מלווה באווירה מיוחדת של לפנות בוקר, בניחוחן של כוסות התה המחולקות למתפללים, בקורי השינה בעיניהם, בתקיעות השופר הראשונות הנשמעות בבתי הכנסת, במילים ובלחנים המוכרים.
|