• אֲסִירַיִךְ – עם ישראל, האסור וכבול בגולה. הגולה מדומה לבית כלא, בור ועם ישראל לאסירים, למשל בנבואת זכריה (ט, יא–יב): גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ: שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה. • דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ – מבקשים אותך ומתגעגעים אלייך מגלותם. • יֶתֶר עֲדָרָיִךְ – שארית הפליטה שלך. עם ישראל מדומה במקרא ובמדרשים לצאן. • מִיָּם – ממערב. • וְתֵימָן – דרום. • מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן – לפי תהלים קז, ג: וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם. • שְׁלוֹם רָחוֹק וְקָרוֹב – דרשי בשלום בנייך, הרחוקים והקרובים. הלשון לפי ישעיהו נז, יט בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב... • עֲבָרָיִךְ – צדדייך. • אֲסִיר תַּאֲוָה – אסיר בגלותו, המתאווה לעלות לציון, והוא כמו אסור בידי כמיהתו זו. • נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל חֶרְמוֹן – שדמעותיו יורדות כטל מן החרמון. הלשון לפי תהלים קלג, ג: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן... • וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ – ומשתוקק שדמעותיו ירדו על הרי ציון. • לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים – אינני מפסיק לבכות את כאבך, כמו התן. • וְעֵת אֶחֱלֹם שִׁיבַת שְׁבוּתֵך – וכאשר אחלום על גאולתך. לפי תהלים קכו, א: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. • אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ – שירי השמחה על כך יתנגנו בי ככינור. • לְבֵית אֵל וְלִפְנִיאֵל... וּלְמַחֲנַיִם – שמות מקומות בארץ. • לִבִּי... מְאֹד יֶהֱמֶה – מאוד אתגעגע. • פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ – מקומות התפילה של האנשים הטהורים שחיו בך. "פגע" במקרא משמש גם בלשון תפילה ומפגש. • וְהַיּוֹצְרֵךְ – ה', שיצר אותך. • פָּתַח לְמוּל שַׁעֲרֵי שַׁחַק שְׁעָרָיִךְ – כיוון את שערייך כנגד שערי השמים, כפי שנאמר בבראשית כח, יז ...אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. וכן כתב המשורר, ריה"ל, בספרו "הכוזרי" (ד, י): "כי זה מקום עליית הנביאים ושער השמים", בהשראת דברי מדרש שיר השירים רבה (ג, י): "זה בית קדשי הקדשים של מעלה שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים של מטה". • וּכְבוֹד אֲדֹנָי לְבַד הָיָה מְאוֹרֵךְ – בזמן הגאולה, אורו של ה' יאיר. לפי ישעיהו ס, א קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח. • וְאֵין שֶׁמֶשׁ וְסַהַר וְכוֹכָבִים מְאִירָיִךְ – ולא השמש, הירח והכוכבים הם שיאירו, כנאמר בנבואת ישעיהו (ס, יט): לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ. • אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ – אשפוך נפשי בתפילה. • בְּמָקוֹם אֲשֶר רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה עַל בְּחִירָיִךְ – רוח ה' השורה על הנביאים, לפי לשונו של יואל ג, א: וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ... בספרו "הכוזרי" אומר ריה"ל כי רק בארץ ישראל (או בעבורה) אפשר להינבא. • וְאַתְּ כִּסֵּא אֲדֹנָי – לפי ירמיהו ג, יז: בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַם כִּסֵּא ה'... • עֲבָדִים – אולי האומות בכלל, לפי האמור באיכה ה, ח עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם, או שמדובר באופן ספציפי בנוצרים, צאצאי עשו, שיצחק אומר לו על יעקב: ...הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים... (בראשית כז, לז). • עֲלֵי כִסְאוֹת גְּבִירָיִךְ – על כסאות המשפט והשלטון בציון. • מִי יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחוֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ– הלוואי שהייתי משוטט במקומות בהם התגלה ה' לנביאים. • מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם – הלוואי ויכולתי לעוף כציפור, לפי משלי כג, ה הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ כִּי עָשׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם כְּנֶשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם. • וְאַרְחִיק נְדוֹד – ארחיק אל ציון, אנדוד למרחקים, לפי תהלים נה, ח: הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה. • אָנִיד לְבִתְרֵי לְבָבִי – אעביר, אטלטל, את החלקים השבורים של לבי. • בֵּין בְּתָרָיִךְ – בין השברים שלך בין הריסותייך. ויש כאן משחק על הביטוי משיר השירים ב, יז עַל הָרֵי בָתֶר. • אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ – אפול על פני על אדמתך. • וְאֶרְצֶה אֲבָנַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת עֲפָרָיִךְ – וארצה ואחבב אפילו את אבנייך ועפרך. לפי תהלים קב, טו כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ. • מִבְחַר קְבָרָיִךְ – מערת המכפלה, מקום קבורת האבות והאמהות, על פי דברי בני חת יושבי חברון לאברהם (בראשית כג, ו) ...נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ. • בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ – יערותיך והרי הכרמל, או כרמל, שהיתה עיר בנחלת יהודה. הלשון עפ"י ישעיהו י, יח: וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה... • בְּגִלְעָדֵךְ – בהר הגלעד שלך. • וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ – אתבונן אל הר העברים, ממנו התבונן משה אל הארץ שאליה לא בא (ראו במדבר כז, יב). • הַר הָעֲבָרִים וְהֹר הָהָר... שְׁנֵי אוֹרִים גְּדוֹלִים... – בהר העברים מת משה, ובהר ההר מת ונקבר אהרן. • מְאִירַיִךְ וּמוֹרָיִךְ – משה ואהרן. • חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵךְ – אויר ארץ ישראל מחיה את הנשמות. וכך כותב ר' יהודה הלוי בספרו הכוזרי ד, יז "ונקרא אלהי הארץ בעבור שיש לה כוח מיוחד מאוירה וארצה ושמיה. • וּמִמָּר דְרוֹר אַבְקַת עֲפָרֵךְ – אבק עפרך טוב מבשמים. מָר דְּרוֹר הוא בושם, כמוזכר בשמות ל, כג: וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת. • וְנֹפֶת צוּף נְהָרָיִךְ – נהרותייך הם כדבש. הלשון עפ"י מה שנאמר על דברי התורה במשלי יט, יא: ...וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים. • יִנְעַם לְנַפְשִׁי הֲלֹךְ עָרֹם וְיָחֵף – יהיה לי נעים ללכת אפילו ערום ויחף, כפי שנאמר על ישעיהו (כ, ב) וַיַּעַשׂ כֵּן הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף. • עֲלֵי חָרְבוֹת שְׁמָמָה אֲשֶׁר הָיוּ דְבִירָיִךְ – על חורבות בית המקדש. • בִּמְקוֹם אֲרוֹנֵךְ אֲשֶׁר נִגְנַז וּבִמְקוֹם כְּרוּבַיִךְ – במקום בו שכן הארון ועליו הכרובים. לפי הבבלי (יומא נב, ע"ב) יאשיהו המלך גנז את הארון: "ומי גנזו? – יאשיהו גנזו. מה ראה שגנזו? – ראה שכתוב 'יולך ה' אתך ואת מלכך אשר תקים עליך' – עמד וגנזו, שנאמר 'ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל'". בזמנו של ירמיהו כבר נעלם הארון. • אֲשֶׁר שָׁכְנוּ חַדְרֵי חֲדָרָיִךְ – ששכנו בקודש הקדשים. • אָגֹז וְאַשְׁלִיךְ פְּאֵר נִזְרִי – אגזוז את שערי המפואר ואשליך אותו לאות אבל, כפי שאומר ירמיהו (ז, כט) גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי... כִּי מָאַס ה' וַיִּטֹּשׁ אֶת דּוֹר עֶבְרָתוֹ. • וְאֶקֹּב – ואקלל. • זְמָן חִלֵּל בְּאֶרֶץ טְמֵאָה אֶת נְזִירָיִךְ – את הזמן שבו חוללו קדושייך בארץ טמאה. • אֵיךְ יֶעֱרַב לִי אֲכֹל וּשְׁתוֹת – איך אוכל לאכול ולשתות, כיצד יהיה טעים בפי מזון ומשקה. • בְּעֵת אֶחֱזֶה – כשאני רואה. • כִּי יִּסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת כְּפִירָיִךְ – שהכלבים סוחבים את האריות שלך, כלומר שאומות העולם משפילים אותך ואת גדולייך, לפי ירמיהו טו, ג וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת... אֶת הַחֶרֶב לַהֲרֹג וְאֶת הַכְּלָבִים לִסְחֹב וְאֶת עוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֶת בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית. • אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי – איך אהנה ממתיקות אור היום, לפי קהלת יא, ז: וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ. • בְּעוֹד אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִּגְרֵי נְשָׁרָיִךְ – כל זמן שאני רואה את העורבים הנחותים, כלומר האויב, נושאים בפיהם את פגרי הנשרים, מלכי העופות, גדולייך? • כּוֹס הַיְגוֹנִים – כוס הצער. • לְאַט, הַרְפִּי מְעַט – מתי יתמו הצרות, אינני יכול לשאת את הצער והכאב. • כְסָלַי – מחשבותי, תודעתי. • מָלְאוּ כְסָלַי וְנַפְשִׁי מַמְּרוֹרָיִךְ – גופי ונפשי שבעו מרורים, לפי איוב ט, יח: לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים. כְסָלַי מוזכר בתהלים לח, ח: כִּי כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה... ומפורש שם כמותניים. • עֵת אֶזְכְּרָה אָהֳלָה – כאשר אזכור את שומרון. אָהֳלָה בפי יחזקאל הנביא הוא כינוי פיוטי לשומרון. • אֶשְׁתֶּה חֲמָתֵךְ – אשתה את מרירותך, לפי איוב ו, ד כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי... • וְאֶזְכֹּר אָהֳלִיבָה – וכשאזכור את ירושלים. אָהֳלִיבָה בפי יחזקאל הנביא הוא כינוי פיוטי לירושלים, שאוהל ה' (בית המקדש) בה. • וְאֶמְצֶה אֶת שְׁמָרָיִךְ – אשתה את מיצוי שמריה המרים ביותר, לפי תהלים עה, ט: כִּי כוֹס בְּיַד ה' וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. • צִיּוֹן כְּלִילַת יֳפִי – ציון שכולה יופי, המעוטרת ביופי, כמתואר במגלת איכה ב, טו: סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת יְרוּשָׁלִָם הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ. • מִבּוֹר שְׁבִי שׁוֹאֲפִים נֶגְדֵּךְ – כשהם שבויים בגלות הם שואפים אלייך. • וּמִשְׁתַּחֲוִים אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֱלֵי נֹכַח שְׁעָרָיִךְ – כל תפילותיהם מכוונות אלייך. • אֲשֶׁר גָּלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ מֵהַר לְגִבְעָה – לכל מקום, כפי שאומר ירמיהו (נ, ו) צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים שֹׁובְביּם שֹׁובְבוּם מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ שָׁכְחוּ רִבְצָם. • וְלֹא שָׁכְחוּ גְדֵרָיִךְ – ולא שכחו את גדרות מקום מרעיתם, אותך. • הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ – הנאחזים בשולי בגדך. • וּמִתְאַמְּצִים לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְּמָרָיִךְ – מתאמצים להיחאחז בך, לעלות אלייך. לפי שיר השירים ז, ט אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו... • שִׁנְעָר וּפַתְרוֹס – בבל ומצרים. • הֲיַעַרְכוּךְ בְּגָדְלָם – האם יהיו שוות ערך אלייך בגודלן? • וְאִם הֶבְלָם יְדַמּוּ לְתֻמַּיִךְ וְאוּרָיִךְ – האם ניתן להשוות את הבלי אמונותיהם לאורים ותומים המונחים בחושן שעל חזהו של הכהן הגדול? • יִשְׁנֶה – ישתנה, כמו באיכה ד, א אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. • וְיַחְלֹף – ויעבור. • כְּלִיל – כתר. • יִשְׁנֶה וְיַחְלֹף כְּלִיל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל – לפי ישעיהו ב, יח: וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף. • חָסְנֵךְ לְעוֹלָם – ואילו את תהיי קיימת לעולם. • לְדוֹר וָדוֹר נְזָרָיִךְ – כתרייך לנצח נצחים. • אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ – ה' בחר בירושלים כמקום מושבו, לבית המקדש. לפי תהלים קלב, יג כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. • וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ – ומאושר יהיה האדם. • יִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרָיִךְ – שיזכה לכך שה' יבחר בו ושישכון בציון, לפי תהלים סה, ה: אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ. • אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה – אשרי המחכה לגאולה שיזכה לראות גם את בואה. • עֲלוֹת אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ – את עליית אור הגאולה, לפי ישעיהו נח, ח אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ. • וְלַעְלֹז – ולשמוח. • בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ – כשתשובי אל ימייך הראשונים, לפי יחזקאל טז, נה וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן.
|