למרות שחברת האשלג נרשמה כחברה בריטית והייתה בידיים פרטיות, היא נתפסה ביישוב העברי כחברה ציונית חלוצית שתרמה לכיבוש האדמה והעבודה, להתיישבות ולביטחון. לאחר הקמת המדינה, דנה ממשלת ישראל בעתיד חברת האשלג הא"י. רבים מהעובדים בחברה החזיקו בתפיסות עולם סוציאליסטיות, ושללו בעלות פרטית על אמצעי ייצור. לכן התנגדו לאחזקתו של מפעל האשלג בידי נובומייסקי - שנתפס בענייהם כ"קפיטליסט". בימי השלטון הבריטי, לא היה בידם לעשות דבר נגד ההנהלה והבעלות על החברה; אולם, עם קום מדינת ישראל וקיבוע הדומיננטיות של תנועת העבודה נפתחה בפניהם הדרך להוציא את המפעל מידיים פרטיות ולהעבירו לבעלות ציבורית. במאבקם להעביר את השליטה במפעל מידי נובומייסקי, התלוננו מתנגדיו על ניהול כושל של החברה, ועבודה בשיטות מיושנות ולא כלכליות. בוועדת הבדיקה שהקימה המדינה ישבו המתלוננים עצמם, שהיו עובדים בחברה, ואילו להנהלה לא הייתה כל נציגות. הוועדה המליצה להלאים את המפעל, אך המלצותיה נדחו בידי דוד בן גוריון, משה שרת ואליעזר קפלן. השלושה גיבו את נובומייסקי, ציוני איש העלייה השנייה, בשאיפתו לחדש את פעילות המפעל בסדום. אולם, הוא לא הצליח לגייס כספים לשיקום המפעל בעקבות הדלפות שליליות מכוונות מדיוני הוועדה. המפעל הולאם. נובומייסקי קיבל פיצויים ופרש ממורמר לאחר שפעל לסגירת ההסכמים עם בעלי מניות חברת האשלג. הוא נפטר בשנת 1961 ונקבר בבית הקברות 'טרומפלדור' בתל אביב. המפעל בסדום שוקם באמצע שנות החמישים בבעלות ציבורית (שכשלה לימים בניהול). בשנות התשעים נמכרה חברת "מפעלי ים המלח" לידיים פרטיות עקב קריסת חברת העובדים של ההסתדרות. התמונות באוסף זה הגיעו ממקורות שונים, רובם מעובדי המפעלים, הצפוני והדרומי, שצילמו במהלך עבודתם. באוסף ניתן לראות את המתקנים השונים, שיטות כריה, הפקה והובלה, לצד חיי החברה שהתפתחו באזורי המגורים, באיזור שהיה מרוחק והמנותק באותם ימים.
Language:
שפה נוכחית