אליעזר גדנסקי נולד בסקלבמרז (בפלך קלץ) בפולין בכ"ו כסלו תרנ"ו (1895) להוריו צבי גדנסקי ולאימו רייזל-בלומה לבית לידא (בתו של הרב זאב לידא). אביו צבי גדנסקי היה סוחר ואבי האם רייזל (סבו) היה סוחר בחומרי בנייה. משפחת אימו היא מצאצאיו של הרב מווייסליץ ר' דוד לידא. בגיל 22, בשנת 1917, נשא אברהם אליעזר גדנסקי לאישה את לאה לבית קוזמא (בתו של הרב זאב קוזמא) והזוג עבר להתגורר בעיר סטרזמישיץ. בשנת 1918 הזדמן אברהם אליעזר גדנסקי לעיר סוסונוביץ (בחבל שלזיה) ובעקבות הרצאה של הרב אביגדור עמיאל (הרב מגראיובה, לימים הרב הראשי של העיר תל אביב) השתכנע להצטרף לתנועת "המזרחי" (תנועה דתית ציונית) ואף ייסד סניף של התנועה בעיר מושבו. הצטרפותו ל"המזרחי" עוררה מהומה בעיירה (לא היה מקובל שאברך ממשפחה חסידית מיוחסת "יסטה" מדרכו). בשנת 1919 אברהם אליעזר השתתף בוועידה הארצית השנייה של תנועת "המזרחי" בעיר ורשה שבפולין. הוא אף פרסם באותה העת מאמרים ציוניים בעיתון "דער מאָמענט" בין השנים 1919-1918. בשנת 1923 עלה לארץ-ישראל עם רעייתו ושתי בנותיו ציפורה ורחל, והם התגוררו בתל אביב. בהמשך נולדו להם שתי בנות נוספות: שרה ורבקה. טרם עלייתו, רכש את המקצועות: בנייה במלט, פחחות וקונדיטוריה. אברהם אליעזר ורעייתו לאה פתחו "קפה ומאפייה" ברחוב הרצל בתל אביב. לימים רכש גם מלון ובית קפה נוסף ברחוב יבנה בעיר (מספר 26). עד מהרה הפך בית הקפה לשמש בית ועד של סופרים ומשוררים במהלך שנות ה-30 וה-40 של המאה העשרים. בין מבקריו הקבועים היו: המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, המשורר והרופא ד"ר שאול טשרניחובסקי, הסופר יעקב פיכמן, המשורר אורי צבי גרינברג (אצ"ג) ופרופסור יוסף קלאוזנר. (על הסכו"ם במסעדה נהג לחרוט: "נגנב מקפה גדנסקי"). ארבע הבנות של אברהם אליעזר ולאה: ציפורה נולדה בשנת 1920 בפולין. עלתה עם הוריה בשנת 1923. למדה בבית הספר היסודי "תלפיות" בתל אביב. הייתה חניכה בתנועת הנוער בית"ר ובבגרותה הייתה פעילה בארגון האצ"ל. ב-1940 נישאה לישעיהו (שוני) דרורי (ליטמן,יליד 1916). חתונתם נערכה במשותף עם נישואי אחותה רחל במלון גדנסקי בבעלות המשפחה. לאחר הפילוג באצ"ל צפורה וישעיהו הצטרפו לארגון לוחמי חרות ישראל (לח"י). בשנות ה-40 התגוררו בני הזוג בחיפה, שם ניהלו בית קפה. ב-1945 שבו להתגורר בתל אביב ולאחר מכן שכרו את "בית־האזרח" ברמת גן, שבו נערכו קורסים רעיוניים של לח"י וקורסים לעזרה ראשונה. צפורה עסקה בעזרה רפואית ללוחמים ובגיוס כספים. ישעיהו (שוני) בעלה, התגייס לצה"ל במאי 1948 עם חטיבת לח"י ושירת כסמל בגדוד 82 בחטיבה 8 . ישעיהו נפצע קשה בקרב בעוג'ה אל חפיר וכל חייו סבל מהפציעה. הוכר כנכה צה"ל ובעל עיטור לח"י. ב-1951 עברה המשפחה להתגורר במושב משגב דב. לצפורה ולישעיהו נולדו שני ילדים זאב (זאביק) דרורי ועמליה (ילידת 1952, משגב דב, לימים חיימוביץ). הבן זאב (יליד 1942) נפל במלחמת ששת הימים בקרבות על רמת הגולן. הבת עמליה עסקה בחינוך והוראה. ציפורה נפטרה בשנת 1933. רחל גדנסקי (לימים ברייר) נישאה לישראל ברייר, בחתונה המשותפת עם אחותה צפורה במלון גדנסקי המשפחתי ברחוב יבנה בתל אביב. נולדה להם בת - דניאלה בר (1942). שרה לימים לוי נישאה למרדכי (מוטקה) לוי ובתם הצעירה רבקה, נישאה לחיים קונסנס. אוסף התצלומים נמסר לארכיון התמונות של יד יצחק בן-צבי על ידי עמליה חיימוביץ לבית דרורי, ודניאלה בר, נכדותיהם של אברהם אליעזר גדנסקי ולאה לבית קוזמא. באלבום תצלומים אישיים ומשפחתיים.
Language:
שפה נוכחית