מספר לנו ר' משה חבושה, שמבצע את הקינות הללו, על קינות תשעה באב בנוסח בבל: "בתשעה באב התפללתי בכל שנה בבית הכנסת "שמש צדקה" בירושלים, ומשם למדתי את המנגינות הללו, שבעיניי הן הנוגעות ללב ביותר. חכם ר' יעקב מוצפי היה חזן בית הכנסת ותלמיד חכם, וזיכרון תשעה באב בבית הכנסת מעלה אצלי גם את זיכרון דמותו. בליל תשעה באב היה חכם ר' יעקב מוצפי מגיע מוקדם לבית הכנסת, חלץ את מנעליו, והחביאם מתחת השטיח ליד מושבו, כדי לומר במוצאי תשעה באב את ברכת הלבנה בשמחה עם מנעלים, והיה מתחיל בפרק על נהרות בבל באיזה בכיות. מרוב בכיותיו באמירת הקינות, כמעט לא ניתן היה ללמוד ממנו את ניגונן. בנו ר' משה ע"ה היה מגיע כל שנה מרמת גן לעזור לאביו בקינות, וכן היה ר' יחזקאל ברהום מגיע, והם ידעו לקונן בקולם בצורה מיוחדת, וכן חלק מהקהל שידעו את ניגוני הקינות. כאשר ספר חכם יעקב את מניין השנים לחורבן הבית, העידו עליו ש"אפילו קירות בית הכנסת היו בוכים". לאחר הקינות שנמשכו שעות רבות, יצאתי מבית כנסת ללכת לביתי וחשבתי בימי ילדותי שנגמר העולם. לא הבנתי איך החנויות פתוחות כרגיל ואני שומע איך שפועלי בניין מכים בפטישים כיום רגיל, והמכולת פתוחה כרגיל, ובבית הכנסת בוכים בצורה כאילו חלילה נפטר איזה בחור באופן פתאומי. מתפללי בית הכנסת ממש חיו את מצב החורבן, לא עבר עליהם לילה ללא בכיות עליו. כאשר אחד החכמים הספיד את ר' יעקב מוצפי, סיפר שלא הגיע לבית כנסת זה ביום תשעה באב, כי לא היה מסוגל נפשית לראות ולשמוע את האנקות של הבכי הממרר ביום הקשה הזה. כשפתחו את ארון הקודש החלו לומר את קינת "על היכלי" , וספר התורה היה עטוף בד שחור כמנהג, וכשהוציאו את הספר לקריאה לא אמרו פסוקים, אפילו "וזאת התורה" היו אומרים בשקט, והיית מרגיש את האבל הכבד שצועק עד לשמים. גם מעזרת הנשים נשמע בכי מר בהוצאת ספר התורה. קשה לתאר את היום הזה בבית הכנסת, יום מר ונמהר." מיום שהקליט ר' משה חבושה את הקינות לתשעה באב בנוסח בבל, שבו לחיים המנגינות הללו – אשר נשכחו זה מכבר. בבתי כנסת רבים בירושלים קוראים כיום את הקינות בנוסח הנוגה של בגדד, ורבים למדו את הנוסח מההקלטות הללו. למבוא לקינות תשעה באב
|