|
לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ כִּי־הוּא עַל־יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל־נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ׃ מִי־יַעֲלֶה בְהַר־ה' וּמִי־יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ׃ נְקִי כַפַּיִם וּבַר־לֵבָב אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה׃ יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃ זֶה דּוֹר דרשו [דֹּרְשָׁיו] מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
מזמור מתהלים, הנאמר במקומות שונים בתפילה לפי המנהגים השונים. על פי כל המסורות, את המזמור הזה היו נוהגים לשיר הלויים בבית המקדש, במסגרת 'שיר של יום': לכל אחד מימות השבוע היה מזמור מיוחד, ומזמור זה היה השיר של יום ראשון. |
| عنوان |
תהלים כד: לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה |
|---|---|
| السلم الموسيقي |
לא ידוע |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
מזמור מתהלים, הנאמר במקומות שונים בתפילה לפי המנהגים השונים. על פי כל המסורות, את המזמור הזה היו נוהגים לשיר הלויים בבית המקדש, במסגרת 'שיר של יום': לכל אחד מימות השבוע היה מזמור מיוחד, ומזמור זה היה השיר של יום ראשון.
כביטוי למסורת זו, וכזכר לבית המקדש, נהוג בקהילות ספרד ואשכנז גם יחד לומר את המזמור הזה בבוקר יום ראשון, אחרי תפילת שחרית. לפני המזמור מקדימים את הפתיחה: "היום יום ראשון בשבת, השיר שהיו הלויים אומרים על הדוכן / בבית המקדש".
המזמור פותח בהצהרה כי העולם כולו, וכל מה שבו, שייכים לקדוש ברוך הוא אשר ברא אותם: "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ". בהמשך המזמור מופיעה שאלה רטורית: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ?" - כלומר: מי יזכה להתקרב לאל? התשובה לא מאחרת לבוא: "נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה". האדם הישר, הנמנע מרמאות, גזל ושבועת שקר, הוא זה אשר יזכה להתקרב לקדוש ברוך הוא, שיתן לו מצידו ברכה במעשה ידיו. המזמור ממשיך בשאלות רטוריות בדבר זהותו של "מלך הכבוד", כאשר התשובה מודגשת פעמיים: "ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה".
מלבד מקומו הקבוע של המזמור ב'שיר של יום', המשותף לכל הקהילות, מופיע פרק תהלים זה גם במקומות אחרים בתפילה ובמעגל השנה, כל קהילה ומנהגה: קהילות במרוקו נהגו לשיר אותו בסופו של יום השבת ובפתיחתו של השבוע החדש, כהמשך למזמורי אלפא ביתא, ובצמוד לתפילת ערבית של מוצ"ש. בקהילות אשכנז נהגו לומר מזמור זה בזמן הכנסת ספר התורה לארון הקודש, וכן בראש השנה או ביום הכיפורים, כאשר החזן אומר בקול רם פסוק אחר פסוק, וכל הקהל חוזרים אחריו.
על פי כתבי האר"י, מגדולי המקובלים אשר פעל בצפת במאה ה-16, קשור מזמור זה לפרנסה, וקריאתו היא סגולה שלא יחסרו מזונות כל השנה. לפיכך נהוג בקהילות הספרדיות לקרוא אותו בראש השנה וביום הכיפורים בעת 'פתיחת ההיכל של הפרנסה': בתום התפילה אחד מן המתפללים פותח את דלתות ארון הקודש, ואומר את המזמור כולו בנעימה. אחרי שסיים שר הקהל כולו את המזמור, ואחר כך אומר אותו מתפלל שזכה בפתיחת ההיכל תפילה קצרה, ובה בקשת ברכה מהקדוש ברוך הוא לפרנסה טובה. בדרך כלל מוכנים המתפללים לשלם סכומים גדולים כתרומה לבית הכנסת בעבור קבלת הזכות לפתוח את ההיכל ולומר את המזמור, שעל פי האמונה הם סגולה גדולה לפרנסה.
המנהג הספרדי - שלפיו קונה אחד המתפללים את הזכות לומר את המזמור לפני כל בני הקהילה, בשעה שארון הקודש פתוח - יוצר מעמד ציבורי מעניין:
באופן טבעי, מי שמשיגה ידו לקנות את הזכות הזאת הוא על פי רוב מהאנשים היותר עשירים בקהילה
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
