תהלים צג: ה' מלך גאות לבש

מזמור זה נאמר מיד לאחר 'מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת' (מזמור צב) הן בתפילת קבלת שבת הן בתפילת שחרית של שבת, במסגרת "פסוקי דזמרה".

זהו מזמור המתאר את עוצמת האל בקומו למלוך לנוכח איתני הבריאה. ה' לוחם בכוחות קדמוניים הקמים עליו ומסומלים בהמיית נהרות. לאחר הניצחון בקרב הנערך על פני העולם כולו, שוכן ה' במקדשו לאורך ימים.

לשון המזמור דומה ללשונה של שירת הים, שנאמרה לאחר קריעת ים סוף, ומזכירה גם את המזמור המרכזי הנאמר בתפילת קבלת שבת - מזמור לדוד הבו לה' בני אלים (מזמור כט), הנאמר לפני שירת הפיוט "לכה דודי". בשני המזמורים מוכיח האל את עוצמתו בתִיתו את קולו על איתני הבריאה ובכלל זה על המים, וגם שם, לאחר תום המאבק, מתוארת שלוותו של ה', שממנה הוא מעניק לנו את מתת השלום. כך נוצר מבנה סימטרי - מזמור כט (הבו לה' בני אלים) מופיע בסוף רצף ששת המזמורים המקבילים אולי לששת ימי השבוע. ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ (מזמור צג) מופיע לאחר מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת (מזמור צב), המוקדש ליום השבת. שני המזמורים מציינים שהכניסה לשבת שבה שלום וקדושה באה לאחר מאבק באיתני הבריאה.

מסורת אמירת שני מזמורים אלו (צב-צג) בערב שבת לפני תפילת ערבית קיימת מאז תקופת התגבשות נוסחי התפילה בארץ ישראל, והיא קדומה במאות שנים לגיבוש תפילת קבלת השבת כפי שהיא מוכרת לנו כיום. בנוסח התפילה הקדום רצו להקדים לתפילת ערבית של השבתות והחגים מזמורים מיוחדים כדי לציין בצורה חגיגית את תחילת השבת והחג. לפני מזמורי החג הוסיפו כפתיחה את מזמור צג - ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, שבחמשת פסוקיו מהווה המנון לגדולת אלוהים והנהגתו בעולם. בחגים שחלו בשבת הוסיפו לפניו את מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, כך נוצר החיבור הליטורגי בין שני המזמורים הללו המוכרים לנו כיום כצמד מזמורים הבאים ברצף במסגרת תפילות השבת.