פיוט לפסח במנהג קהילות שונות (אפגניסטן, ג'רבה, לוב), שמחברו, זמנו ומקומו אינם ידועים לנו. בידי חלק מיהודי לוב יש מסורת לפיה שמעו את הפיוט מחיילי הבריגדה; יש גירסה ביידיש לשיר זה כמו גם גרסה עממית ישראלית. פיוטנו כולל שמונה מחרוזות, כל אחת מהן נפתחת בשאלה כגון "מַה נֹאכַל בִּסְעוּדָה הַזּוֹ?"; "מִי יַגִּיד לָנוּ דִּבְרֵי תוֹרָה בִסְעוּדָה הַזּוֹ?"; "מִי יְנַגֵּן לָנוּ בִּסְעוּדָה הַזּוֹ?"; "מִי תֵּצֵא בְּמָחוֹל לָנוּ בִּסְעוּדָה הַזּוֹ?" – שאלות פשוטות לכאורה, שהתשובות המתבקשות להן אמורות אולי להיות לקוחות מן ההקשר הריאלי של הסעודה. אך הציפייה לתשובות כגון 'נאכל מצות', 'סבא יגיד לנו דברי תורה' וכיוצא באלה תשובות, מתבדה פעם אחר פעם; במקומן מציע הפייטן תשובות המוליכות את שומעי הפיוט הרחק על כנפי הדמיון למחוזות אחרים: "שׁוֹר הַבָּר וְלִוְיָתָן אָכוֹל נֹאכַל בִּסְעוּדָה הַזּוֹ"; "מֹשֶׁה רַבֵּנוּ יַגִּיד לָנוּ דִּבְרֵי תוֹרָה בִּסְעוּדָה הַזּוֹ"; "דָּוִד הַמֶּלֶךְ יְנַגֵּן לָנוּ"; "מִרְיָם הַנְּבִיאָה תֵּצֵא בְּמָחוֹל לָנוּ". לא רק שאין כאן זכר לסעודת פסח דווקא, אלא אף אין כאן זכר לסעודה 'רגילה' כלל; תחת זאת, מתוארת בין טורי השיר סעודה אוטופית, סעודת אחרית הימים, מעין הסעודה הנזכרת במקורותינו, אותה עתיד הקדוש ברוך הוא לערוך לצדיקים. שני מאפיינים עיקריים קושרים בין פיוטנו ובין כמה מפיוטי פסח הנפוצים יותר בקהילות ישראל: ראשית, התבנית הדיאלוגית הבנויה שאלות ותשובות משתלבת היטב בליל הסדר, המועיד תפקיד מרכזי לעצם מעשה השאלה – ודי אם נזכיר את שאלות הבנים להוריהם: 'מה נשתנה הלילה הזה?' ו'מה העבודה הזאת לכם?'; התבנית הדיאלוגית עומדת גם בבסיס הפיוט 'אחד מי יודע'. שנית, צבירת התשובות לשאלות השונות זו על גבי זו, והחזרה עליהן, ההולכת ומתארכת בכל מחרוזת, מתכתבת עם פיוטים כמו 'חד גדיא', ושוב – 'אחד מי יודע'; שמא אין זה מקרי שבניגון האפגאני ל'מה נאכל' (ניתן להאזין לו באתר), מזמרים הפייטנים את חלקה הפנימי של כל מחרוזת בקצב מהיר ההולך וגובר, בעוד את קטעי המסגרת – השאלה והסיכום – מזמרים הם בקצב איטי ושלו, ממש כפי שמקובל בכמה ממסורות הניגון האשכנזיות ל'חד גדיא' ו'אחד מי יודע'. הקִרבה בין המנהגים מחזקת את האווירה הדומה הנרקמת על ידם – אווירה משׂחקית, משועשעת משהו, המעלה את חינם המיוחד בעיני שומעיהם, מבוגרים וילדים כאחד.
|