סדר הדלקת נרות חנוכה

חג החנוכה תוקן לציון ניצחון החשמונאים במרד נגד היוונים בימי הבית השני, השבת הריבונות היהודית בארץ לשנים הבאות ונס פך השמן. הדלקת החנוכייה נועדה לפרסום נסים אלו לציבור הרחב, ועל כן היא נעשית בשמונת לילות החג במקומות בבתים הנראים כלפי חוץ (כאדן החלון ומרפסת) ובאירועים רבים במרחב הציבורי.

סדר זה הוא טקס מוכר וידוע, המצוין בבתים יהודיים רבים. 75% מיהודי ישראל ו־60% מיהודי ארה"ב דיווחו בשנים האחרונות כי מנהגם להדליק נרות בכל ערב, והשאר דיווחו על הדלקה בחלק מהערבים. חג זה הוא חלק אינטגרלי מהתרבות הישראלית גם בשירי הילדים הרבים שנכתבו סביבו וגם בהתייחסות מערכת החינוך אליו.

ייחודו של הסדר הוא שהמרחב העיקרי לביצועו הוא הבית: בקרב המשפחה, ביחד. הטקס, שמוצג לילדים כבר מצעירותם, חוזר על עצמו במשך שמונת לילי החג, כאשר בכל יום מדליקים נר נוסף על הנרות הקודמים. הדלקת הנרות נערכת בנוסף גם בבתי כנסת ובכינוסים ציבוריים, אך יסודה הוא "נר איש וביתו".

אצל הספרדים והתימנים מקובל כי הגבר מדליק חנוכייה אחת עבור כל בני המשפחה, ואצל האשכנזים מקובל כי לכל אחד מבני הבית (לרוב, מלבד האישה) חנוכייה משלו.

תחילתו המקובלת של הטקס בברכות. שתי ברכות מלוות את כל ימי ההדלקה: ברכת להדליק נר חנוכה, על עצם המצווה, וברכת שעשה נסים לאבותינו, המזכירה את ההיסטוריה היהודית של אבותינו, את מעורבות האל בה, ואת הסיבה שבגינה מודלקים הנרות. ביום הראשון, כנהוג, נוספת גם ברכה שלישית: ברכת שהחיינו, שבה אנו מודים על עצם ההתחדשות במצווה (על פי תלמוד בבלי, שבת, כג עמוד ב, שולחן ערוך, אורח חיים תרעו).

יש המקדימים לפני הטקס את אמירת "לשם יחוד", קטע קצר שמקורו בקבלה, העוסק בהתכוונות המדליק להדליק נרות חנוכה.

לאחר ההדלקה אומרים, לרוב בשירה משותפת, את קטע "הנרות הללו", המובא במסכת סופרים. יש הבדלים דקים בנוסח בין המסורות השונות, אך כולם מכוונים לאמירה אחת: התייחסות ממשית לנרות שמולנו ולפעולת ההדלקה, ולקישורם לנסים ולנפלאות, לתשועות ולנחמות של החג.

בקהילות רבות, בעיקר ספרדיות, נהוג לומר לאחר מכן את מזמור ל בתהלים, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.

לאחר מכן שרים בקהילות רבות את הפיוט "מעוז צור", שמקורו אשכנזי אך לחניו רבים. הפיוט מתאר בשפה פיוטית את נס חנוכה, ובגרסתו הארוכה נסים רבים שהתרחשו לעם ישראל. במסורות שונות מושרים לעתים פיוטים נוספים כמו "יה הצל יונה", שתוכלו להאזין להם באתר.

לאחר ההדלקה נהגו המשפחות לשהות יחד, לעסוק בשיח ובלימוד, לאכול ממאכלי החג ולשחק.

בהקלטות שהעלינו יש גיוון רב, ופעפוע של לחנים ומנהגים מקבוצה זו לאחרת. לצד אלמנטים שנשמרים במסגרת המשפחתית, קיימים גם ההתחדשות והשינוי. האם זו האווירה הביתית שבה מבוצעת הדלקת הנרות שהפכה אותה למרחב שכזה? המפגש האנושי? האם המודל שהציבה מערכת החינוך הישראלית? דבר אחד בטוח: סדר זה ימשיך להיות אחד הטקסים החביבים על יהודים, להישמע ולהתפתח.