• יָשֵׁן אַל תֵּרָדַם – המשורר קורא לאדם להיות ער בחייו, להיזהר מפני תרדמה רוחנית. השינה מסמלת מצב של חוסר מודעות. • וַעֲזֹב הִתְלַהְלְהֶך – עזוב את מעשי השטות שלך. מילה יחידאית המופיעה במשלי כו, יח: כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת, ומהדהדת כאן מלה דומה – הִתְמַהְמְהֶך – כלומר יש פה גם צליל של קריאת זירוז. • הַרְחֵק מִדַּרְכֵי אָדָם – כדי לא להיות מושפע לרעה ממעשי האחרים. • וְשׁוּר דַּרְכֵי גְבוֹהֶךָ – הסתכל במעשי הבורא, שהוא גבוה מעל גבוה, ולך בדרכיו. הלשון עפ"י ישעיהו נה, ט: כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם. • וְרוּץ לַעֲבֹד צוּר קָדַם – מהר לעבוד אלוהיך שהוא קדמון לכל דבר. הביטוי רוץ לעבוד מופיע גם אצל רשב"ג בשירו "שחי לאל": וְרוּצִי לַעֲבֹד אוֹתוֹ בְּאֵימָה. • כְּרוּץ כּוֹכְבֵי נְגוֹהֶיךָ – רוץ כתנועת הכוכבים הממהרים לתת אורם עם רדת החשיכה. • דַּי לָךְ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ –עפ"י קריאתו של רב החובל ליונה שירד לירכתי הספינה ונרדם: וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ (יונה א, ו). בפיוט המוּשר משמשת שורה זו כפזמון חוזר לאורך כל השיר וכמו דופקת ומעירה את האדם לבל ירדם כדי שיתקן את מעשיו. • הָקֵץ לִרְאוֹת שָׁמָיו וְאֶת מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתָיו – התעורר והתבונן בטבע בו תוכל לראות את גדולת הבורא, עפ"י תהלים ח, ד: כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה. • וְהַבֵּט אָהֳלֵי מְרוֹמָיו – הסתכל בשמים, המדומים לאוהל המתוח במרומים, כמתואר בישעיהו מ, כב: הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. • תְּלוּיִים בִּזְרוֹעוֹתָיו – תיאור ציורי כאילו הקב"ה נושא את העולם בזרועותיו, עפ"י דברים לג, כז: מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם. • וְכוֹכָבִים חוֹתָמָיו פִּתּוּחֵי טַבְּעוֹתָיו – הכוכבים מקשטים את שמי מרום ומעידים על הבורא כחותם האישי המעיד על בעליו. • וּפְחַד מִפְּנֵי אֵימָיו – היה חרד מפני נוראות מעשיו. • וְיַחֵל אֶת יְשׁוּעוֹתָיו – צפה לישועתו. • פֶּן זְמָן יַגְבִּיהֶךָ וְרָם לְבָבְךָ בְּגָבְהֶךָ – פן יגיע זמן ובו תצליח ואז תתגאה בעצמך ותייחס את הצלחתך אליך. הלשון עפ"י יחזקאל לא, י: לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים יַעַן אֲשֶׁר גָּבַהְתָּ בְּקוֹמָה וַיִּתֵּן צַמַּרְתּוֹ אֶל בֵּין עֲבוֹתִים וְרָם לְבָבוֹ בְּגָבְהוֹ. • וְצֵא בַּחֲצוֹת הַלֵּילוֹת – קום בחצות הלילה, שהוא זמן תפילה ותחנונים, עפ"י תהלים קיט, סב: חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶך. • בְּעִקְבֵי אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת – למד מדרכם של אנשי מעשה וחסידים, עפ"י דברי הימים א א, כד: אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם. • אֲשֶׁר בִּלְשׁוֹנָם תְּהִלּוֹת – המשבחים ומהללים את האל, עפ"י תהלים לה, כח: וּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּהִלָּתֶךָ. • וְאֵין תּוֹכָם תֹּךְ וּמִרְמוֹת – תוֹכם כְבָרָם ואינם כרשעים שתוכם מרמה ורשע, הפך הפסוק המתאר את הרשעים בתהלים י, ז: אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן. • לָאֵל בְּלִבָּם מְסִלּוֹת – הדרכים המוליכות אל האל חקוקות בלבם, עפ"י תהלים פד, ו: אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם. • וְלָהֶם בְּכִסְאוֹ מְקוֹמוֹת – על מעשיהם הטובים מובטח להם שיהיה להם מקום תחת כסא הכבוד, עפ"י אבות דרבי נתן פרק יב: לא נשמתו של משה בלבד גנוזה תחת כסא הכבוד אלא [כל] נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. • דַּרְכָּם סֻלָּם לַעֲלוֹת – דרך חייהם ומעשיהם כסולמו של יעקב המוצב בארץ וראשו מגיע השמימה. • עַד אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ – ע"פ דברים ד, ל: וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ. • וְתִתְחָרֵט עַל פְּשָׁעִים – חרטה על מעשי העבר היא שלב הכרחי בתשובה. • וְהִתְחַנֵּן לְמוּל קוֹנְךָ – שיסלח למעשיך הרעים. • וְאַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים – אל תתערב באנשים הרעים ואל תתחרה במעשיהם, עפ"י תהלים לז, א: לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים... • וְהַשְׁפֵּל מְאֹד אֶת גְּאוֹנְךָ – הגאוה אינה מאפשרת לתקן את המעשים ולכן קורא המשורר לאדם להשפיל את גאותו. • וְקַח הַטּוֹב כִּי נָעִים – דרך ה' היא הטובה והנעימה, עפ"י תהלים קלה, ג: הַלְלוּ–יָה כִּי טוֹב ה' זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים. • כַּבֵּד אֵל מֵהוֹנְךָ – האדם נקרא לכבד את האל כל אחד לפי כשרונותיו. הביטוי מופיע במשלי ג, ט: כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ. ומפרש רש"י: מכל מה שחננך אפי' מקול ערב (אל תקרי מהונך אלא מגרונך). • לְעֵת יַעֲלוּ מוֹשִׁיעִים – לקראת זמן הגאולה, כמתואר בעובדיה א, כא: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו. • וְיִשְׂאוּ קוֹל הֲמוֹנְךָ – כל ההמון ישא קול בתפילה ויאמר: • הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ – עפ"י עמוס ד, יב: הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. ופירש הרד"ק במקום: "הכון לצאת לקראתו בתשובה ובמעשים טובים וייטיב לך, ויהפוך לך הרעות לטובה כי הוא אלהיך ומשגיח עליך לרעה ולטובה כפי מעשיך". • דַּלִּים עָפָר יְסוֹדָם – האדם בא מעפר ואל עפר ישוב, הלשון עפ"י איוב ד, יט: אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם. • הַחָכְמָה מֵאַיִן – על האדם לעמול כדי לקנות לעצמו חכמה, עפ"י איוב כח, יב: וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא. • וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אַיִן – אם האדם אינו משיג את החכמה אין הבדל בינו ובין הבהמה, עפ"י קהלת ג, יט: וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל. • רַק לְרוֹאֵי צוּר כְּבוֹדָם – יתרונו של האדם על הבהמה הוא בראיית האל. • רְאוּת לֵב לֹא רְאוּת עַיִן – אך אין מדובר בראיית העין אלא בראיית הלב. • וּמוֹצָא מַעְיְנֵי סוֹדָם הַטּוֹבִים מִיַּיִן – גילוי התורה והדעת נובע ממעין נסתר שמימיו טובים מן היין, ע"פ המדרש (במדבר רבה פרשה יא): "'וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדו' (משלי ג, לב) זה שרואה מעשיו ונוזר עצמו מן היין כדי ליישר אורחותיו, כמו שנאמר: 'הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם' (משלי ט, טו). מהו סודו? שהקב"ה מלמדו האיך ינצל ממנה כמו שנאמר: 'בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ' (משלי ד, יא). היין עולה חשבונו ע' [יין בגימטריה 70] והסוד ע' [סוד אף הוא בגימטריה 70]. הנוזר עצמו מן היין העולה מניינו ע', זוכה לסוד החכמה שהוא עולה ע'". • כִּי כֵן בָּשָׂר וָדָם – כך, בן אדם. • תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ – תמצא את הנצחי ותראה אותו ואת דרכיו בראייה פנימית. • יָהּ אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה – שמותיו של האל. כך משיב הקב"ה לשאלת משה מהו שמו (שמות ג, יד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה... • אֲשֶׁר כָּל חֶפְצוֹ פָּעַל – האל יכול לעשות כל מה שהוא חפץ. • הַמֵּמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיַּעַל – ביכולתו להמית ולחיות, עפ"י תפלת חנה (שמואל א ב, טו): ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. • עֲמֹד לְמִשְׁפָּטוֹ וֶחְיֵה – קריאה לאדם לקיים המצוות וללכת בדרך הישר למען יוכל לעמוד במשפט האל. • וַעֲזֹב מֶרֶד וּמַעַל – עזוב הדרכים העקלקלות, הלשון עפ"י יהושע כב, כב: אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּה'. • לֵאמֹר מָתַי וְאַיֵּה – ר' יהודה הלוי קורא להתרחק מחקירה ודרישה מיותרת בדרכי האל, כפי שהוא כותב בספרו "הכוזרי" (מאמר ב, כו): "תורת האלוהים היא ומי שקיבלה בתמימות בלי התפלפלות ובלי התחכמות מעולה הוא מן המתחכם והחוקר". • וּמַה לְּמַטָּה וּמַה לְּמַעַל – עפ"י משנה חגיגה ב, א: "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם". • וְאוּלָם תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ – התהלך עם ה' בתמימות וקבל אותו בשלמות, ככתוב בדברים יח, יג: תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ. וכפי שמפרש רש"י במקום: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו".
|