|
יהודה וישראל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל דְּעוּ מַר לִי מְאֹד לָכֵן בְּחַטֹּאתַי אֲנִי אֶרְעַד רְעוֹד יִהְיֶה לְבָבִי בִי בְעֵת אֶשְׁמַע בְּכוֹת וְעֵת שְׂחוֹק אֶרְאֶה אֲזַי אֶסְלוֹד סְלוֹד בֶּן אָח וְאָחוֹת אֵם וְאַף גַּם כָּל שְׁאֵר תִּבְכּוּ לְמִשְׁפָּחוֹת וְגָדְדוּ בָם גְּדוֹד דּוֹד טוֹב וְכָל אִישִׁים וְגַם נָשִׁים בְכוּ וַאֲנִי בְבִכְיָתִי אֲזַי אַחֲרִיד חָרוֹד חָסְרָה נְגִינָתִי וְשִׂמְחָתִי בְעוֹד אֶזְכּוֹר לְמִקְדָּשׁ כִּי אֲבַדְנוּהוּ אָבוֹד חָסְרָה קְהִלַּת אֵל וְלוֹמְדֵי דַת וָדִין עַל זֹאת יְהוּדָה קוּם וְיִשְׂרָאֵל סְפוֹד חָסְרָה וְגַם קָצְרָה יְחִידָתִי לְרוֹב אַבְדָן קְהִלּוֹתַי וְנִשְׁמְדוּ שָׁמוֹד חָסְרָה יְדִיעָתִי בְקוֹרוֹת הַזְּמַן אֶמְאַס לְקוֹל שִׁירִים וּמָחוֹל גַּם רְקוֹד חָסְרָה עֲצַת לוֹמְדִים לְתוּשִׁיָּה וְצַר הָרַג בְחִירֵיהֶם כְּמוֹ צֹאן וַעֲרוֹד חָסְרָה חֲנִינַת אֵל וְרַחֲמָיו נִשְׁכְּחוּ הוּא לִי כְּמוֹ אַכְזָר וְהֵמַר לִי מְאֹד חָסְרָה זְכוּת אָבוֹת וְלֹא תָלִיץ בְּעַד זַרְעָם וְסַף גִּזְעָם וְנֶחֶרְדוּ חֲרוֹד חָסְרָה צְנִיעוּת כָּל נְשֵׁי יַהְרוּת בְּיוֹם נָפְלוּ בְיַד זָרִים וְקָפְדוּ בָם קְפוֹד חָסְרָה נֶחָמַת כָּל יְהוּדָה כִּי יֵאוּשׁ צָמַח בְּלִבּוֹתָם וְנֶעֱקַד בָּם עָקוֹד חָסְרָה פְּקֻדַּת אֵל עֲלֵי הוֹרְגִים בְּנֵי עַמִּי וְגַם גּוֹזְלִים וְחוֹשְׁדִים בָּם חֲשׁוֹד חָסְרָה אֱמֶת תּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר עִם רוֹב גְּאוֹן זָרִים שְׁכוּחָה מִלְּמוֹד חָסְרָה מְתִיקוּת מִבְּנֵי עַמִּי וְלֹא חָסְרָה מְרִירוּתָם וְתִשְׁקוֹד בָּם שְׁקוֹד חָסְרָה עֲרֵבוּתָם וְטוֹבָתָם וְכָל חָכְמַת חַכְמֵיהֶם וְנֶחֶלְדָה חֲלוֹד חָסְרָה תְּשׁוּבַת אֵל לְצַעֲקָתָם וְאֵין עוֹנֶה וְאֵין חוֹמֵל וְנִלְאָה מִפְּקוֹד חָסְרָה שְׁכִינָה מִשְּׁכוֹן מַטָּה בְּתוֹךְ מִקְדָּשׁ וְיִשְׂרָאֵל וְחָדְלָה מִן רְבוֹד חָסְרָה עֲנוֹת קַדִּישׁ וַעֲנוֹת בָּרְכוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת חֲרֵבִים מִיְּסוֹד חָסְרָה זְכִירַת צוּר ה' צְבָאוֹת יָהּ וֵאלֹהִים אֵל וְשִׁין דָּלֶת וְיוֹד חָסְרָה נְבוּאָה בִּי וְנִסְתָּם כָּל חָזוֹן אוּרִים וְגַם תֻּמִּים וְצֵרוּף שֵׁם בְּסוֹד חָסְרָה הֲגוֹת תּוֹרָה יְלָדִים עֵת גְּמוֹר שַׂק אֶחְגּוֹר עַל זֹאת וְאֶפְדֶנּוּ אָפוֹד חָסְרָה כְּבוֹד שַׁבָּת כְּבוֹד מוֹעֵד בְּכֵן חֹשֶׁךְ וְקַדְרוּת קַח יְצוּעֲךְ בּוֹ רְפוֹד חָסְרָה עֲרֵבוּת קוֹל חַזָנִים מִזְּמוֹר מַפְטִיר וּמוּצָנִיף וְגַם פַּיְטָן לְחוֹד חָסְרָה כְּבוֹד מַלְכוּת יְהוּדָה עַד מְלוֹךְ הָאִישׁ בְּנוֹ דָּוִד יְחַיֶּה עַם בְּסוֹד |
|
אחת הקינות המרכזיות לתשעה באב בקהילות הספרדיות. היא ידועה גם בשם 'חסרה' על שום המילה הפותחת כל שורה בשיר. ואכן עיקר הקינה היא בתיאור כל מה שהתמעט ונחסר מעם ישראל בעקבות החורבן - מערכת היחסים עם האל שהשתנתה והפכה להסתר פנים, השכינה שגלתה, העושר הרוחני שהיה ואבד - קהילות ולומדי דת ודין, תבונתם של הלומדים, הפסקת לימוד התורה על ידי תינוקות של בית רבן, שביתת כבוד השבת והמועדים וקול התפילה מבתי הכנסיות. המשורר מתאר הלך רוח של יאוש מוחלט. לבו חי בקרבו רק בעת צער ומכאוב, ואילו שמחה ונגינה גורמים לו לסלידה ולרתיעה. מתוך תחושות כבדות אלו הוא פונה ליהודה ולישראל ומשתף אותם בצערו ובכאבו. |
| • מַר לִי מְאֹד – פניית המשורר נשענת על פנייתה של רות לנעמי וערפה, הנזכרת ברות א, יג: אַל בְּנֹתַי כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי יַד ה'. הדהוד זה יכול למשוך גם את המשכו של הפסוק לענינה של הקינה – בישראל וביהודה יצאה יד ה'. • לְבָבִי בִי בְעֵת בְּכוֹת – לבי בקרבי, אני מרגיש "חי" רק במצב ובאוירה של בכי. זהו סימן למצב הקשה של העם ושל היחיד. • וְעֵת שְׂחוֹק אֶסְלוֹד – ואילו מצבים של צחוק ושמחה גורמים לי לרתיעה, אינני מסוגל "לסבול" אותם. • שְׁאֵר – קרוב משפחה. • וְגָדְדוּ בָם גְּדוֹד – וְגָדְדוּ בָם גְּדוֹד – גדידה היא סימן של חריטה עמוקה בבשר, שרטת, שהיו הגויים עושים בבשרם לאות אבל, דבר שנאסר על עם ישראל. להתגודד הוא להתאסף בחבורה, בדך כלל בהקשר של אבל ומספד. אויבי ישראל פצעו את בשרו של עם ישראל וגרמו לכך שעם ישראל התאסף ונקבץ למספד, מה שמעלה בזכרון את תיאורם של בני ישראל שבכו למשפחותיהם אחרי חטא קברות התאוה. • דּוֹד – חבר, רע, קרוב. • חָסְרָה נְגִינָתִי... בְעוֹד אֶזְכּוֹר לְמִקְדָּשׁ כִּי אֲבַדְנוּהוּ – הרמב"ם בהלכות תעניות ה, יד, פוסק בעקבות מקורות תלמודיים שונים: "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן. ואסור לשומען מפני החורבן". • חָסְרָה קְהִלַּת אֵל וְלוֹמְדֵי דַת וָדִין – נתמעטו ואבדו קהילות קודש ובתי מדרשות. • יְהוּדָה קוּם וְיִשְׂרָאֵל סְפוֹד – הפיטן קורא ליהודה וישראל לקונן על היעדר הקהילות והישיבות וכן את כל הדברים הנוספים שחסרים בעקבות החורבן שאותם הוא הולך ומונה. • חָסְרָה וְגַם קָצְרָה יְחִידָתִי – עם ישראל, שהוא יחיד ומיוחד, נתמעט בעקבות החורבן והגלויות. ניתן לפרש גם יְחִידָתִי במובן של נשמתי, ואז – אובדן הקהילות גרם לנפש הפייטן עצמו להתמעט. • לְרוֹב אַבְדָן קְהִלּוֹתַי וְנִשְׁמְדוּ שָׁמוֹד – קהילות רבות מעם ישראל נשמדו ואבדו. • חָסְרָה יְדִיעָתִי בְקוֹרוֹת הַזְּמַן – איבדתי את חכמי ישראל שידעו את העתים, לחשב את הזמנים – עם ישראל השתבחו מול אומות העולם ב"ידיעת העתים" – קביעת המועדות, זמני השמש והירח, עיבור החודש. • חָסְרָה עֲצַת לוֹמְדִים לְתוּשִׁיָּה – אבדו תלמידי החכמים שבכוחם לייעץ. • וְצַר הָרַג בְחִירֵיהֶם – האויב הרג את המובחרים שבהם. • כְּמוֹ צֹאן וַעֲרוֹד עֲרוֹד – כאילו היו צאן חמור בר. • חָסְרָה חֲנִינַת אֵל – האל לא נוהג בעמו במדת הרחמים. • הוּא לִי כְּמוֹ אַכְזָר – לפי דבריו של איוב לאלוהים (איוב ל, כא) תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי. • וְהֵמַר לִי מְאֹד - גם כאן שיבוץ מדברי נעמי (רות א, כ): אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד. ושמא גם כאן עשוי גם ההמשך להדהד – (פס' כא) אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'... • חָסְרָה זְכוּת אָבוֹת וְלֹא תָלִיץ בְּעַד זַרְעָם – זכויות האבות לא עמדו לבנים. • וְסַף גִּזְעָם – נכרת, תם. • נְשֵׁי יַהְרוּת – נשים יהירות, כפי שהן מתוארות ע"י ישעיהו (ג, טז): יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן. • וְקָפְדוּ בָם קְפוֹד – האויבים דיכאו והכריתו אותם, קיפדו את חייהם. • וְנֶעֱקַד בָּם עָקוֹד – עם ישראל הוצאו להורג, בנים וילדים נעקדו ונהרגו על קידוש השם. • חָסְרָה פְּקֻדַּת אֵל עֲלֵי הוֹרְגִים בְּנֵי עַמִּי – האל הניח לאויב להרוג בעם ישראל ולא פקד עליהם את עוונם. • וְחוֹשְׁדִים בָּם חֲשׁוֹד – האויבים טופלים על ישראל עלילות שווא. • עִם רוֹב גְּאוֹן זָרִים שְׁכוּחָה מִלְּמוֹד – האויבים לא אפשרו לעם ישראל ללמוד תורה. • וְתִשְׁקוֹד בָּם שְׁקוֹד – במקום לימוד התורה, מרירותם דבקה בהם בשקידה. • חָסְרָה עֲרֵבוּתָם... וְנֶחֶלְדָה חֲלוֹד – מתיקות החכמים וחכמתם העלתה חלודה, או לפי אפשרות פרשנית אחרת: נחתרה תחתיה חתירה. • וְנִלְאָה מִפְּקוֹד – אלוהים כביכול עייף מלזכור ולהושיע את עמו. • חָסְרָה שְׁכִינָה... וְחָדְלָה מִן רְבוֹד – השכינה כבר אינה מהווה מצע ומרבד לישראל, או גם מלשון רביד – תכשיט. • עֲנוֹת קַדִּישׁ – עניית 'אמן' בתפילת הקדיש. • וַעֲנוֹת בָּרְכוּ – עניית 'ברכו את ה' המבורך לעולם ועד' בתפילת 'ברכו'. • צוּר – אחד מכינוייו של האל, מלשון סלע ומבטח. • ה' צְבָאוֹת יָהּ וֵאלֹהִים אֵל וְשִׁין דָּלֶת וְיוֹד – שמות שונים של ה'. השם האחרון שברשימה הוא שד"י. • חָסְרָה נְבוּאָה בִּי וְנִסְתָּם כָּל חָזוֹן – חלק מסממני חורבן המקדש הוא הפסקת הנבואה. כך כותב משורר תהלים בתיאורי החורבן שבפרק עד, ט: אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה. • אוּרִים וְגַם תֻּמִּים וְצֵרוּף שֵׁם בְּסוֹד – גם האורים והתומים, הבהובי האורות של אבני החושן שימשו לתקשורת בין האל והאדם עד חורבן הבית, ומאוחר יותר שימשו צירופי שמות קבליים לקבלת אותות מן האל. כל דרכי ההתקשרות הללו אינן קיימות עוד. • הֲגוֹת תּוֹרָה יְלָדִים עֵת גְּמוֹר – קולם של הילדים ההוגים בתורה ולומדים אותה. • שַׂק אֶחְגּוֹר עַל זֹאת וְאֶפְדֶנּוּ אָפוֹד – אתאבל על כך בבגדים המיוחדים לאבל. • בְּכֵן – לכן. • חֹשֶׁךְ וְקַדְרוּת... יְצוּעֲךְ בּוֹ – את משכבך תרפד בחושך ואפלה, ביטוי נוסף לאבל. • מַפְטִיר – קורא ההפטרה. • וּמוּצָנִיף – תפילת המוסף. • וְגַם פַּיְטָן לְחוֹד – קולו של הפייטן היחיד המזמר לבדו. • מְלוֹךְ הָאִישׁ בְּנוֹ דָּוִד – מלך המשיח שהוא מצאצאי דוד. • יְחַיֶּה עַם – המשיח יחיה ויגאל את ישראל. • בְּסוֹד – זמן הגאולה נעלם מעינינו. |
| عنوان |
יהודה וישראל (חסרה) / מרוקו / ר' מאיר עטיה |
|---|---|
| لحن تراثي |
יהודה וישראל (חסרה) / מרוקו |
| מאפייני הקלטה -ara |
מסחרי |
| السلم الموسيقي |
כללי |
| دورة العام |
לכל עת |
| ملحن |
ללא מלחין ידוע |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
