כי תבואו אל הארץ

בעליות הראשונות החלה התפתחות מוזיקלית חדשה, שהמשיכה ככל שהתעצבה דמותה של החברה היהודית בארץ ישראל - בניית רפטואר שירים עברי חדש, מותאם לילדים הצעירים, המשלב בין המסורת היהודית, השפה העברית המתחדשת ומעגל השנה והחיים בארץ ישראל. ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, הפך במסגרת זו גם לחג הנטיעות, המסמלות את התחדשות היישוב היהודי באופן מעשי.

השיר "כי תבואו אל הארץ" המוכר כאחד השירים המלווה את ט"ו בשבט במדינת ישראל, נולד בעצם ממקור מעניין. שנות השלושים של המאה העשרים. מנשה רבינא, מגדולי מלחיני ישראל (מלחניו: "אליעזר והגזר", "השקדיה פורחת" "מי ימלל"), ביקש לייצר שיר ילדים ישראלי חדש לט"ו בשבט. לשם כך הוא פנה ליחיאל עדאקי, איש ציבור, מלחין ומוזיקאי מיוצאי תימן, שגם הנהיג מקהלה ובה שמונים איש ואיש לשירת יהודי תימן. עדאקי שילב לחנים תימניים מוכרים למנגינה אחת, והצמיד לה את מילות הפסוק. רבינא עיבד את הלחן והמילים, וכך נולד בשנות השלושים של המאה העשרים השיר "כי תבואו אל הארץ", שנעשה לנחלת כלל ילדי ישראל.

התוצר - המוצג לפניכם, הוא למעשה מעין פיוט משובץ בפסוקים מהמקרא ומהנביאים, כפי שניתן לראות בפירוש הצמוד. שינוי משמעותי הוא בפתח השיר. בעוד הפסוק מדבר על נטיעת כל עץ מאכל, בשיר המילה הסמוכה ל"עץ" היא "תחילה". מדוע? במדרש מופיע, כי תחילת מעשיו של הקב"ה בעולמו היו "במטע תחילה", בהתייחס לעצים שניטעו בגן עדן. המסר מכך הוא לעם ישראל - כאשר ייכנסו לארץ, תחילת עיסוקם תהא במטע. מסר זה מחובר לתפיסה ציונית-מעשית של התיישבות ועשייה.

לביצוע השיר בדיסק "בואו לגני" צירפנו את הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש" בלחנו של אליהו גמליאל, דמות ייחודית, מוזיקאי בולט בישראל בתחום ריקודי העם והשירה. המחרוזת מעבירה את המאזין מהלחן הרך והעדין שבשיר הראשון ללחן הקצבי והמוכר בשיר השני.

אין ספק שהשילוב בין לחן תימני, מקורות מקראיים וישראליות מתחדשת יצר תוצאה נוגעת ללב.

הדיסק "בואו לגני" הופק בשיתוף הזמנה לפיוט, משרד החינוך, יד בן צבי ובתמיכת קרן מתנאל.