مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
לא אשם ולא אישים / נוסח: ספרדים וּבְכֵן הָיָה לְאַיִן מַחְמַד כָּל־עַיִן! עֲוֹנוֹתֵינוּ וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ הֶחֱרִיבוּ נָוֵנוּ, וּפְשָׁעֵינוּ הֶאֱרִיכוּ קִצֵּנוּ, אֲבָל זִכְרוֹן דְּבָרִים תְּהֵא כַפָּרָתֵנוּ, וְעִנּוּי נַפְשֵׁנוּ תְּהֵא סְלִיחָתֵנוּ. וְעַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ, חָרֵב מִקְדָּשׁ, וּבָטְלָה עֲבוֹדָה, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁאֵין לָנוּ: לֹא אָשָׁם וְלֹא אִשִּׁים, לֹא בַדִּים וְלֹא בְלוּלָה, לֹא גוֹרָל וְלֹא גַחֲלֵי־אֵשׁ, לֹא דְבִיר וְלֹא דַקָּה, לֹא הֵיכָל וְלֹא הַר־הַמּוֹר, לֹא וַעַד וְלֹא וִדּוּי בַּשֵּׁם, לֹא זֶבַח וְלֹא זְרִיקָה, לֹא חַטָּאת וְלֹא חֲלָבִים, לֹא טָהֳרָה וְלֹא טְבִילָה, לֹא יְרוּשָׁלַיִם וְלֹא יַעַר הַלְּבָנוֹן, לֹא כַפֹּרֶת וְלֹא כְרוּבִים, לֹא לְבוֹנָה וְלֹא לֶחֶם הַפָּנִים, לֹא מִזְבֵּחַ וְלֹא מְנוֹרָה, לֹא נְתִיחָה וְלֹא נְסָכִים, לֹא סֹלֶת וְלֹא סַמִּים, לֹא עוֹלָה וְלֹא עֲבוֹדָה, לֹא פָרֹכֶת וְלֹא פַּר הַחַטָּאת, לֹא צִיּוֹן וְלֹא צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, לֹא קִדָּה וְלֹא קִנָּמוֹן, לֹא רֵיחַ סַמִּים וְלֹא רֵיחַ נִיחוֹחַ, לֹא שַׁי וְלֹא שְׁלָמִים, לֹא תוֹדָה וְלֹא תְמִידִים. אֲבָל נָתַתָּ לָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת־יוֹם (בשבת: הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת־יוֹם) הַכִּפּוּרִים הַזֶּה, אֶת־יוֹם סְלִיחַת הֶעָוֹן הַזֶּה, אֶת־יוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, יוֹם שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, יוֹם אַדִּיר בִּימֵי שָׁנָה. יוֹם שֶׁתִּמְחָל־בּוֹ אֶת־כָּל־חַטֹּאתֵינוּ, וּתְכַפֶּר־לָנוּ עַל כָּל־עֲוֹנוֹתֵינוּ, וְתַעֲבִיר עַל כָּל־ פְּשָׁעֵינוּ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: כִּי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ: וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל־ה', אִמְרוּ אֵלָיו כָּל־תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח־טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ: |
|
קינה על חורבן בית המקדש וביטול העבודה בו, על רקע הזכרת עבודת המקדש החגיגית של הכהן הגדול והעם כולו ביום הכיפורים בימי קדם. הקטע נֲאֱמר בצמוד לפיוטי 'אשרי עין', בְּתוֹם אחת מנקודות השיא של תפילות יום הכיפורים: אמירת סדר העבודה, המשחזרת בצורה מרהיבה ומפורטת את לוח הזמנים של עבודות המקדש ואת שלל הטכסים של היום הקדוש. בדומה לפיוטי 'אשרי עין', מנְחִית הקטע שלפנינו את קהל המתפללים אל קרקע המציאות הקשה: "וּבְכֵן הָיָה לְאַיִן מַחְמַד כָּל־עַיִן". כל הדברים המרשימים והיפים שהתרחשו סביב המקדש ביום הכיפורים היו ואינם. סדר העבודה החגיגי של הכהן הגדול – שֶׁאךְ זה עתה נאמר ושוחזר – אינו אלא זכרון היסטורי רחוק וכואב, ואינו מתקיים עוד, למרבה הצער, בזמן החורבן והגלות; כל עוד לא באה הגאולה אין אפשרות לקיימו. הצימוד בין "אַיִן" ל"מַחְמַד כָּל־עַיִן" מדגיש שני הפכים: ההוויה המקדשית שׁוֹבַת-הלב שהתבטאה בעבודת הכהנים ובמחילת העוונות בגלוי, ולמולה – הריקנות והאובדן שהגיעו עם החורבן. את הקטע מניעים שני כוחות סותרים: מצד אחד אותה תחושת האפסות וההיעדר של החורבן, שהזכרנו לעיל, ומצד שני – קדושת יום הכיפורים, והתקווה למחילה הגלומה בו למרות הכל. האפסות וההיעדר מורגשים היטב בפיוט 'לא אשם ולא אישּים', המורכב כולו ממשפטי שלילה כפולים ומכופלים על סדר האלפבית: "לֹא אָשָׁם וְלֹא אִשִּׁים, לֹא בַדִּים וְלֹא בְלוּלָה, לֹא גוֹרָל וְלֹא גַחֲלֵי־אֵשׁ, לֹא דְבִיר וְלֹא דַקָּה". הפיוט מפרט שורה של מושגים הלקוחים מתחום עבודת בית המקדש בזמנים שונים, או הקשורים למבנה המקדש וחלקיו, ושכולם אבְדוּ עִם חורְבּנוֹ. מעניין לציין שהפיוט פותח דווקא בקורבן אשם, שהיה מוקרב במקדש לשם כפרה על חטאים; כפרה מהסוג שמבקשים המתפללים ביום הכיפורים. נראה כי לא במקרה פותח הפיוט דווקא בקורבן זה; ההקשר עבורו נכתב נותן בו את אותותיו. הפתיחה מבטאת את כמיהתו של המתפלל למציאת דרך לכפר על חטאיו, בדוגמת קורבן האשם. מאידך, מלבד מתן ביטוי לכמיהה לכפרה, מבליטה הפתיחה בקורבן האשם – בראש שרשרת משפטי השלילה – את החיסרון, את היעדרו של האפיק הראשי למחילת עוונות העם בזמן העתיק: עבודת הכהנים בבית המקדש, ובפרט ביום הכיפורים. היעדר זה עלול להפחיד את המתפלל, שמא אבדה תקוותו להגיע לכפרה וטהרה, בגלל החורבן – שנגרם גם הוא מחטאיו וחטאי אבותיו. בתוך קטע התפילה שלפנינו פועל גם כוח נוסף: האמונה בקדושתו של צום יום הכיפורים ובסגולתו להביא למחילת עוונות; האמונה כי על אף החורבן וביטול העבודה לא התבטלה היכולת של עם ישראל לשוב בתשובה, ולקבל מחילה מבוראו. "... לֹא שַׁי וְלֹא שְׁלָמִים, לֹא תוֹדָה וְלֹא תְמִידִים, אֲבָל נָתַתָּ לָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת־יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה". בתום שרשרת משפטי השלילה המבטאים את ההיעדר, באה המילה "אֲבָל", כתמרור עצור בפני רצף האפסות וההיעדר. המתפלל מביע את אמונתו ותקוותו ש"זִכְרוֹן דְּבָרִים תְּהֵא כַפָּרָתֵנוּ, וְעִנּוּי נַפְשֵׁנוּ תְּהֵא סְלִיחָתֵנוּ". זוהי תקווה כפולה: ראשית, שאזכרת סדר העבודה וסקירתו תהווה תחליף לעבודת בית המקדש עצמה, על פי העקרון של "ונשלמה פרים שפתינו"; לימוד ואמירה של סדר העבודה ודיניו יכול להיחשב כביצועו בְּפוֹעל, בזמן שאין בית מקדש ואין יכולת לקיים את העבודה עצמה. שנית, למרות כל הדגשת ההיעדר והחורבן, חלק חשוב מן הציווי המקראי של יום הכיפורים עדיין מתקיים בימי הגלות: הצום ("עִנּוּי נַפְשֵׁנוּ"). המתפלל מביע את תקוותו שקדושת יום הכיפורים, הצום, וההבטחה התנ"כית של האל כי ביום הזה יכפר על עמו לטהר אותו מכל חטאיו, כולם יעמדו לו כמגן, גם בזמן החורבן. |
| • הָיָה לְאַיִן – נאבד, הושמד, נעלם. • מַחְמַד כָּל־עַיִן – בית המקדש, המרהיב כל עין שהיתה מתבוננת בו. • עֲוֹנוֹתֵינוּ וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ – חטאי הדורות הקודמים וחטאינו בדור הזה. הראשונים גרמו לחורבן, והאחרונים גורמים להמשך המצב הקיים. תפיסה זו באה לידי ביטוי במאמר חז"ל המפורסם, "כל דור שאינו נבנה [בית המקדש] בימיו... כאילו הוא החריבוֹ" (תלמוד ירושלמי, פרק א' הלכה א'). • נָוֵנוּ – בתי מקדשנו. "נווה" הוא בית. • וּפְשָׁעֵינוּ הֶאֱרִיכוּ קִצֵּנוּ – גרמו להמשך הגלות ולדחיית הגאולה. • זִכְרוֹן דְּבָרִים תְּהֵא כַפָּרָתֵנוּ – על אף שלא מתקיימת עבודת יום הכיפורים במקדש על כל פרטיה, הזכרת הדברים – כלומר: סקירת פרוטוקול עבודתו של הכהן הגדול ביום זה במקדש – תהא כפרתנו כמו עבודתו. מקור הביטוי 'זכרון דברים' הוא בארמית, "דוכרן פיתגמי", כפי שמופיע בתלמוד הבבלי (סנהדרין כ"ט, ב'). • וְעִנּוּי נַפְשֵׁנוּ – הצום ושאר העינויים הנהוגים ביום הכיפורים (הימנעות מאכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה), ככתוב: "ועיניתם את נפשותיכם" (ויקרא כ"ג, כ"ז). • תְּהֵא סְלִיחָתֵנוּ – הקב"ה יסלח לנו בזכות הצום והעינויים הנלווים לו כנזכר לעיל. • וּבָטְלָה עֲבוֹדָה – התבטלה עבודת בית המקדש, שאינה מתקיימת בימי הגלות בגלל חורבן הבית. • אָשָׁם – קורבן אשם; אחד מסוגי הקורבנות שהוקרבו במקדש, ככפרה על סוגי חטאים שונים. • אִשִּׁים – ריבוי של "אִשֵּׁה"; קורבנות הנשרפים באש על המזבח. • בַדִּים – בדי הארון, העצים שהיו קבועים בארון העדוּת בקודש הקודשים ובאמצעותם היו נושאים אותו ממקום למקום. • בְלוּלָה – קורבן מנחה, ככתוב: "ואם מנחה על המחבת קרבנך – סולת בלולה בשמן, מצה תהיה". • גוֹרָל – הטלת הגורל על שני שעירי העיזים ביום הכיפורים. • גַחֲלֵי־אֵשׁ – גחלים שהיה מכניס הכהן הגדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים לשם שריפת הקטורת. • דְבִיר – קודש הקודשים בבית המקדש. • דַקָּה – קטורת כתושה, שהוקטרה בקודש הקודשים ביום הכיפורים. "ולקח מלוא המחתה גחלי אש מעל המזבח... ומלוא חופניו קטורת סמים דקה והביא מבית לפרוכת" (ויקרא ט"ז, י"ב) • הֵיכָל – בית המקדש, ובפרט החלק בין האולם לקודש הקודשים. • הַר־הַמּוֹר – כינוי להר הבית, ע"פ מדרשי חז"ל לפסוק משיר השירים: "אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה" (שיר השירים ד', ו'). • הַזָּיָה – הזאה; זריקה של דם פר החטאת לפני ארון הברית ביום הכיפורים, או לחילופין של מי חטאת (מים עם אפר הפרה האדומה) לצורך טהרה. • וַעַד – התכנסות העם למקדש. • וִדּוּי בַּשֵּׁם – הוידוי שאומר הכהן הגדול ביום הכיפורים, ובו מוזכר באופן מיוחד השם המפורש של הקב"ה. "אנא בשם כפר נא לעוונות ולפשעים ולחטאים" (המשנה במסכת יומא, פרק ו', משנה ב'). • זֶבַח – סוג של קורבן בבית המקדש, שרוב בשרו נאכל על ידי בעל הזבח ואורחיו, בעוד חלקים ממנו הוקדשו לאל ולכהנים. • זְרִיקָה – זריקת הדם מהקורבנות על גבי המזבח, על ידי כהן; חלק חשוב מתהליך הקרבת הקורבן. • חַטָּאת – סוג של קורבן המובא בד"כ לשם כפרה על חטאים שונים. • חֲלָבִים – שומנים מסוימים בבהמה, המוקרבים על המזבח. • טְבִילָה – היטהרותו וטבילתו של הכהן הגדול במים, שהתבצעה כמה פעמים במהלך עבודתו ביום הכיפורים. • יַעַר הַלְּבָנוֹן – כינוי לבית המקדש. • כַפֹּרֶת – המכסה, החלק העליון של ארון הברית. • כְרוּבִים – שתי דמויות עשויות זהב, הפורשות כנפים זה מול זה, ושהיו על ארון העדוּת במקדש; נבנו במקשה אחת עם הכפורת. • כִיּוֹר – אחד מכלי המקדש, ששימש את הכהנים לרחצת ידיהם ורגליהם לפני עבודתם בקודש. • כַנּוֹ – בסיסו; הכיור עמד על בסיס עשוי נחושת. "וידבר ה' אל משה לאמור: ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה" (שמות ל', י"ח). • לְבוֹנָה – סוג של צמח בושם בעל ריח נעים, אחד מסממני הקטורת. היו לו כמה תפקידים בבית המקדש, וביניהם – בזיכי לחם הפנים: בזמן שהיו מחליפים את מערכות לחם הפנים על השולחן שבהיכל, היו מקטירים שתי כוסות קטנות עם קומץ לבונה, על מנת שלא יישאר השולחן ריק. • לֶחֶם הַפָּנִים – 12 חלות סולת שסודרו במקדש בכל שבת על שולחן מיוחד, ונשארו שם משבוע לשבוע. הלחם היה נאכל בטהרה על ידי הכהנים (המשמרת היוצאת) בתום כל שבוע. • מְנוֹרָה – מנורת הזהב של המקדש. • נְתִיחָה – חלק מתהליך הקרבת הקורבנות בבית המקדש: חלוקתה של בהמת הקורבן לנתחים (=לחלקים). • נְסָכִים – היין המנוסך ונשפך על המזבח או לחילופין נשרף בקורבן מנחה כשהוא מעורבב עם סולת. • נִחוֹחַ – ריח העולות והקורבנות. • סֹלֶת – מנחת סולת. • סַמִּים – סוגי בשמים עבור תערובת הקטורת. • עוֹלָה – קורבן המוקרב ונשרף כולו על גבי המזבח. • עֲבוֹדָה – הפולחן בבית המקדש, ובפרט זה של הכהן הגדול. • פָרֹכֶת – מסך בד שהפריד בבית המקדש בין שני חלקים בו: בין הקודש לקודש הקודשים. • פַּר הַחַטָּאת – חטאת, כפי שכבר ביארנו, היא סוג של קורבן המובא בד"כ לשם כפרה על חטאים שונים. פר החטאת הוא קורבן פר המובא בתור חטאת, בד"כ על עבירות בעלות אופי ציבורי: קורבנות לכפרה עבור הכהן הגדול (בפרט ביום הכיפורים), או עבור הסנהדרין במקרה שהורו הלכה לא נכונה וגרמו בהוראתם לעבירות חמורות. הקרבת פר החטאת על ידי הכהן הגדול היא חלק מסדר העבודה של יום הכיפורים. • צִיּוֹן – כינוי לירושלים וארץ ישראל. • צִיץ הַזָּהָב, צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ – אחד מלבושי הכהן הגדול: תכשיט זהב המונח על ראשו, סמוך למקום הנחת התפילין של ראש. "ויעשו את ציץ נזר הקודש זהב טהור ויכתבו עליו... 'קודש לה''" (שמות ל"ט, ל'). • קִדָּה – סוג צמח בושם; אחד המרכיבים של שמן המשחה, בו היו מושחים את כלי המקדש ואת הכהן הגדול. • קִנָּמוֹן – סוג צמח בושם; נעשה בו שימוש במקדש עבור שמן המשחה וכן עבור הקטורת. • רֵיחַ סַמִּים – ריח הקטורת. • רֵיחַ נִיחוֹחַ – ריח העולות והקורבנות. • רוֹקַח – סממני הקטורת, או לחילופין: שמן המשחה. • שַׁי – מנחה. • שְׁלָמִים – אחד מסוגי הקורבנות הרבים שהיו מוקרבים בבית המקדש. • תוֹדָה – כלומר: קורבן תודה; קורבן נדבה שהיה מוקרב במקדש, לשם הודאה לקב"ה על ישועה שהושיע בה את מגיש הקורבן. קורבן תודה נחשב סוג של קורבן שלמים. • תְמִידִים – קורבנות התמיד, שהיו מוקרבים פעמיים בכל יום: כבש אחד בבוקר וכבש שני בין הערביים. • אֶת־יוֹם סְלִיחַת הֶעָוֹן הַזֶּה – יום הכיפורים. • מִקְרָא קֹדֶשׁ – יום קדוש, נבדל ושונה משאר הימים במאכלים, במשתה ובבגדים מיוחדים. • יוֹם שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה – חמשת העינויים בהם מתענים היהודים ביום כיפור. • רְחִיצָה – שטיפה או טבילה של הגוף או חלק ממנו במים. • סִיכָה – מריחת הגוף בשמן. • נְעִילַת הַסַּנְדָּל – נעילת נעלי עור. • תַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה – קיום יחסי אישות. • כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: כִּי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ – פסוק מלא מספר ויקרא (ט"ז, ל'). • וְנֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל־ה', אִמְרוּ אֵלָיו כָּל־תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח־טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ – פסוק מלא מהושע (י"ד, ג'). |
| عنوان |
לא אשם ולא אישים |
|---|---|
| دورة العام |
יום כיפור |
| موعد الصلاة |
מוסף |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
