مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
וידוי ליום הכפורים - על חטא שחטאנו יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ, וְתִמְחָל־לָנוּ אֶת־כָּל־חַטֹּאתֵינוּ, וּתְכַפֶּר־לָנוּ אֶת־כָּל־עֲוֹנוֹתֵינוּ, וְתִמְחֹל וְתִסְלַח לְכָל־פְּשָׁעֵינוּ: עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּאֹנֶס. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּבְלִי דָעַת. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּדַעַת וּבְמִרְמָה. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהִרְהוּר הַלֵּב. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּוִדּוּי פֶּה. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזָדוֹן. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחֹזֶק יָד. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטֻמְאַת שְׂפָתָיִם. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיֵצֶר הָרָע. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיוֹדְעִים וּבְלֹא יוֹדְעִים. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּכַחַשׁ וּבְכָזָב. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּלָשׁוֹן הָרָע. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמַרְאִית הָעָיִן. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשִׂיחַת שִׂפְתוֹתֵינוּ. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בַּסֵּתֶר. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעֵינַיִם רָמוֹת. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּפִתְחוֹן פֶּה. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּצַעֲדֵי רַגְלַיִם לְהָרָע. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּקְפִיצַת יָד. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּרָצוֹן. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּשְׁגָגָה. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּתְשׂוּמֶת יָד. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּתִמְהוֹן לֵבָב. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשִׂנְאַת חִנָּם. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּרַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּרְכִילוּת. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקִשּׁוּי עֹרֶף. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּצַוָּאר עָתָק. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּפְרִיקַת עֹל. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעַזּוּת מֶצַח. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּסִקּוּר עַיִן. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּנְטִיַּת גָּרוֹן. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמַשָּׂא וּמַתָּן. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּלְשׁוֹן תַּרְמִית. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּכְנֵסִיָּה שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמָיִם. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיוּהֲרָא. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטֻמְאַת רַעְיוֹן. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחִלּוּל הַשֵּׁם. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזִלְזוּל הוֹרִים וּמוֹרִים. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּוִעוּד עֲבֵרָה. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהוֹצָאַת דִּבָּה. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּדְבָרִים בְּטֵלִים. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגַאֲוָה וָבוּז. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגִלְגּוּל זֶה וּבְגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּבִטּוּי שְׂפָתַיִם. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בַּאֲכִילַת אִסּוּר. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה אֵבָרִים, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה גִידִים, שֶׁל גּוּפֵנוּ וְנַפְשֵׁנוּ וְרוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ, וּנְשָׁמָה לְנִשְׁמָתֵנוּ. וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁגָּרַמְנוּ פְּגָם וּמוּם בְּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה אֵבָרִים, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה גִידִים שֶׁל אֲחֵרִים, וּבְגוּפָם וְנַפְשָׁם וְרוּחָם וְנִשְׁמָתָם, וּנְשָׁמָה לְנִשְׁמָתָם. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם עַל בִּטּוּל מִצְוֹת עֲשֵׂה. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם עַללָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם עַל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם עוֹלָה. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חַטָּאת. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. עַ"חֲ שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם אָשָׁם תָּלוּי וְאָשָׁם וַדָּאי. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מַכַּת מַרְדּוּת. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מַלְקוּת אַרְבָּעִים. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִיתָה בִּידֵי שָׁמָיִם. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם כָּרֵת וַעֲרִירִי. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם גִּלְגּוּל בְּדוֹמֵם, וְצוֹמֵחַ, וְחַי בִּלְתִּי מְדַבֵּר, וְחַי מְדַבֵּר. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם כָּל־מִינֵי יִסּוּרִים. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם כָּל־מִינֵי עֳנָשִׁין. עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית־ דִּין — סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג וְחֶנֶק. עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, בֵּין שֶׁיֶּשׁ־בָּם קוּם עֲשֵׂה וּבֵין שֶׁאֵין בָּם קוּם עֲשֵׂה, בֵּין שֶׁגְּלוּיִם לָנוּ וּבֵין שֶׁאֵינָם גְּלוּיִם לָנוּ. אֶת־שֶׁגְּלוּיִם לָנוּ, כְּבָר אֲמַרְנוּם לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וְהוֹדִינוּ לְךָ עֲלֵיהֶם. וְאֶת־ שֶׁאֵינָם גְּלוּיִם לָנוּ, הֵם גְּלוּיִם וִידוּעִים לְפָנֶיךָ, כִּי הַכֹּל גָּלוּי וְצָפוּי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ, וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד־ עוֹלָם, לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: כִּי אַתָּה סוֹלְחָן לְיִשְׂרָאֵל, וּמוֹחֲלָן לְשִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ. |
|
וידוי מפורט וארוך על חטאים שונים, חטאי הפרט והכלל; המשך של הוידוי הרגיל של יום הכיפורים. מכונה גם "וידוי רבה", כלומר: הוידוי הגדול. במהלך יום הכיפורים נאמר וידוי זה תשע פעמים הוידוי הגדול נאמר גם בתפילת היחיד (לחש) של מנחה בט' בתשרי – האחרונה שלפני יום כיפור; תיקְּנוּ לומר אותו בתפילת המנחה מפני החשש, שמא יינזק האדם חלילה בסעודה המפסקת וימות בטרם הִתְקדּשׁ היום, וכך ימצא את מותו חלילה בלא הזדמנות לוידוי. וידוי "על חטא" מאורגן בסדר אלפביתי, ותוך שימוש בביטויי קבע: כל שורה נפתחת ב"עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ בְּ..." או ב"עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם... " (בצירוף ו"ו החיבור בכל שורה שמספרהּ זוגי); לאחריהם בסדר אלפביתי מסודרים סוגי חטאים שונים, או מאפיינים מסויימים של החטא. אצל הספרדים, מסודרים החטאים בסדר אלפביתי ישר והפוך (מאל"ף על ת"ו, ולאחר מכן מת"ו עד אל"ף; סדר הידוע בתור: תשר"ק), בעוד אצל האשכנזים מאל"ף עד ת"ו כפול: (לכל אות – שתי עבירות). הוידוי מזכיר חטאים בצורה ספציפית מצד אחד וכללית מצד שני: המתפללים מתוודים על חטאים ספציפיים כמו "שנאת חינם", "גילוי עריות", "כחש וכזב" ו"זלזול הורים ומורים", וכן על גורמים או מאפיינים כלליים יותר של עבירות, כמו "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בַּסֵּתֶר" או "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיוֹדְעִים וּבְלֹא יוֹדְעִים". בחלק האחרון של הוידוי כלול גם וידוי כללי יותר ("על חטאים"), המונה קטגוריות-על שונות, של עבירות מדרגות חומרה שונות: "עַל חֲטָאִים שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם עַל בִּטּוּל מִצְוֹת עֲשֵׂה", "עַל חֲטָאִים שֶׁאָנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית-דִּין", "עַל חֲטָאִים שֶׁאָנוּ חַיָּבִים עֲלֵיהֶם עוֹלָה" ועוד. הסיבה לאמירת וידוי ארוך ומפורט, הגם שמרבית המתפללים לא חטאו בכל אחד ואחד מהחטאים שהם מזכירים בו, היא הידיעה כי "כל ישראל ערבים זה לזה", כפי שלימדו חז"ל (שבועות ל"ט); זוהי תפיסה קולקטיבית, הרואה אחריות של היחיד לחטאי הכלל או לחטאים של אנשים פרטיים אחרים. על פי תפיסה זו, היהודי אחראי לאחר; לא רק על עצמו, אלא גם על עמו. הנחת המוצא כאן היא שיש לפְּרט יכולת להשפיע על פרטים אחרים מלבדו, ועל הכלל כולו, ולפיכך הוא נותן את הדין גם על מעשיהם. לפי פרשנות נוספת, האדם מתוודה – כפי שנזכר במפורש בוידוי בנוסח הספרדים – גם על עבירות שעשה בגלגולים קודמים, ולכן עליו להתוודות על כל רשימת העבירות אפילו אם יודע שלא עבר עליהן בימי חייו, שמא בגלגולים אחרים כן עבר עליהן. הוידוי נאמר, כאמור, פעמיים בכל אחת מחמשת התפילות של יום הכיפורים, לילה ויום כאחד: פעם אחת בתפילת היחיד, בלחש, ופעם שנייה בחזרת הש"ץ בקול רם. בעדות הספרדים נהוג שהקהל משתתף אף הוא בוידוי שאומר שליח הציבור: בסוף כל שורה עונה הקהל ביחד "תמחול" או "תסלח" לסירוגין, ואם מדובר בחלק האחרון של הוידוי ("על חטאים") – עונה הקהל "תמחול ותסלח" או "תסלח ותמחול" לסירוגין. בעדות אשכנז נהוג שהקהל שר כמעיין פזמון חוזר "וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת, סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֶּר לָנוּ". בשני המנהגים הקהל הוא חלק פעיל מן הוידוי, ומשתתף בו באופן קולקטיבי בשירה משותפת. הדבר ממחיש בפועל את תפיסת "כל ישראל ערבים זה בזה" שהזכרנו קודם, ומעמיד את כל המתפללים במעמד מיוחד ומרגש של אחדות בפני האל ביום הדין. |
| • בְּאֹנֶס – בהכרח, לא מתוך בחירה. • בִּבְלִי דָעַת – בשגגה. • בְּדַעַת – אף על פי שידענו שזו עבירה. • בְּהִרְהוּר הַלֵּב – מחשבות של איסור. • בְּוִדּוּי פֶּה – וידוי שנאמר מן הפה ולחוץ, ללא כוונה. • בְּזָדוֹן – בכוונה ומתוך ידיעה. • בְּחֹזֶק יָד – ביד חזקה, בתוקף, באלימות. • בְּטֻמְאַת שְׂפָתָיִם – בדיבור אסור ובלתי נקי. ע"פ ישעיה (ו, ה): "כי איש טמא שפתיים אנוכי". • בְּיֵצֶר הָרָע – בכך שגירינו ועוררנו בעצמנו את יצר הרע. • בְּיוֹדְעִים וּבְלֹא יוֹדְעִים – כשידענו שהמעשה אסור וכשלא ידענו שהמעשה אסור. פירוש אחר: חטאנו חטאים בגלוי ובסתר. • כַחַשׁ, כָזָב – שקר. • בְּלָצוֹן – בליצנות. • בְּמַרְאִית הָעָיִן – בראיית מראות של איסור. • בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית – בעבירה על איסורי ריבית, האסורה באופן עקרוני על פי התורה. • בְּשִׂיחַת שִׂפְתוֹתֵינוּ – בעבירות הקשורות לדיבור: לשון הרע ושיחה בטלה. פירוש אחר: התפללנו מן הפה לחוץ ללא כוונה אמיתית בתפילה. • בְּעֵינַיִם רָמוֹת – ביהירות, בגאווה. כלשון הכתוב במשלי (ו, טז-יז): "שש הנה שנא ה'... עיניים רמות לשון שקר, וידיים שופכות דם נקי". • בְּפִתְחוֹן פֶּה – בעבירות הקשורות לדיבור. • בִּצְדִיַּת רֵעַ – במזימות נגד החבר ובנסיונות להזיק לו. • בְּצַעֲדֵי רַגְלַיִם לְהָרָע – בהליכה לשם עבירה. • בִּקְפִיצַת יָד – בסגירת היד, בהימנעות מנתינת צדקה. • בְּרָצוֹן – ההיפך מ"באונס": מתוך בחירה עצמאית וחופשית שלנו ולא בגלל שום הכרח. • שְׁבוּעַת שָׁוְא – שבועת שקר, או שבועה שאין צורך להישבע, או שבועה שאי אפשר לקיימה, ועוד. • בִּתְשׂוּמֶת יָד – בגזל; שליחת היד לכסף שניתן בידיך ושאינו שייך לך, כמו פקדון, או הלוואה. ע"פ ויקרא (ה', כ"א): "...וכיחש בעמיתו בפיקדון או בתשומת יד או בגזל...". • תִמְהוֹן לֵבָב – אטימת הלב. ע"פ הקללה בספר דברים (כ"ח, כ"ח): "יככה ה' בשגעון ובעיוורון ובתמהון לבב". • בְּשִׂנְאַת חִנָּם – בשנאה לשווא; שנאה שסיבותיה לא ענייניות. עבירה חמורה שבגללה נחרב בית המקדש השני, והיא שקולה כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים גם יחד. • בְּקִשּׁוּי עֹרֶף – בעקשנות, בהתעקשות לא לשמוע לדברי תוכחה. • בְּצַוָּאר עָתָק – בגאווה. על פי תהלים (עה, ו): "אל תרימו למרום קרנכם, תדברו בצוואר עתק". • בִּפְרִיקַת עֹל – התנערות מעול התורה והמצוות ועול מלכות שמיים; המחוייבות לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולקיים את מצוותיו. • בְּעַזּוּת מֶצַח – בחוצפה. • בְּסִקּוּר עַיִן – בגאוותנות. על פי הפסוק: "ותלכנה נטויות גרון ומשׂקרות עיניים" (ישעיה ג, טז). פירוש אחר: בראיית העין; הסתכלות על דברים אסורים. • בִּנְטִיַּת גָּרוֹן – בגאוותנות. ע"פ אותו הפסוק הנ"ל. • בְּמַשָּׂא וּמַתָּן – עבירות הקשורות למסחר לא הגון. • בִּלְשׁוֹן תַּרְמִית – במרמה. • בִּכְנֵסִיָּה שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמָיִם – התכנסות והצטרפות של אנשים למטרות לא טהורות. "כל כנסייה... שאינה לשם שמיים – אין סופה להתקיים" (משנה, מסכת אבות ד, יד). • בְּיוּהֲרָא – בגאוותנות. • בְּטֻמְאַת רַעְיוֹן – במחשבות לא טהורות. • בְּחִלּוּל הַשֵּׁם – ביזוי שם שמיים. עבירה חמורה מאוד. • בְּוִעוּד עֲבֵרָה – התכנסות של אנשים עבור דבר אסור. • בְּהוֹצָאַת דִּבָּה – הוצאת שם רע. • בְּגַאֲוָה וָבוּז – ע"פ תהלים( לא, יט): "הדוברות על צדיק עתק בגאווה ובוז". • בְּבִטּוּי שְׂפָתַיִם – בדיבורים של שקר. פירוש אחר: בנדרים ושבועות. • בַּאֲכִילַת אִסּוּר – אכילת מאכלות אסורים, כמו מאכלים לא כשרים, טבל שלא הפרישו ממנו מעשרות, פירות של שנת שמיטה וכו'. • בִּטּוּל מִצְוֹת עֲשֵׂה – אי עשייה של מצוות שנצטווינו בהם, כמו קריאת שמע או לימוד תורה. • לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה – קטגוריה מסויימת של עבירות: סוג של מצוות לא-תעשה הכתובה בתורה, שהאדם העובר עליה מתחייב במצוות עשה שמאפשרת את תיקון העבירה. לדוגמה: גזל. מי שגנב מחברו עבר על איסור "ולא תגזול", והוא מתחייב במצוות עשה – להחזיר את מה שגנב: "והשיב את הגזלה אשר גזל" (ויקרא ה, כג). • עַל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה – מצוות לא-תעשה שאינה קשורה למעשה פיזי, כמו למשל: האיסור לשנוא. • עוֹלָה – קורבן מן הבהמה או מן העוף שנשרף כליל על המזבח. החטאים עליהם חייב אדם קורבן עולה הם חטאים של ביטול מצוות עשה, לאו שאין בו מעשה ולאו הניתק לעשה (כפי שהוסבר למעלה). • חַטָּאת – סוג של קורבן במקדש. כל עבירה שאם עבר עליה בזדון היה מתחייב בעונש 'כרת' – אם עבר עליה בשוגג מביא קורבן חטאת. • קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד – סוג מסויים של קורבן, המשתנה על פי יכולתו הכלכלית של האדם: אם הוא בעל אמצעים מביא כבש, ואם לאו – מביא שני תוֹרים. במידה וידו אינה משגת גם לכך מביא סולת במשקל עשירית האיפה, בלי שמן ובלי לבונה. אדם מתחייב בסוג קורבן זה על חטאים הקשורים בשבועות: אם נשבע ולא קיים, אם העיד עדות שקר וכו'. • אָשָׁם תָּלוּי וְאָשָׁם וַדָּאי – אשם הוא סוג נוסף של קורבן בבית המקדש (איל: כבש בוגר), המובא על עבירות מסוימות: גזילה, מעילה, נזיר שנטמא ועוד. בשרו נאכל ע"י הכהנים. ההבדל בין אשם תלוי לאשם ודאי הוא שאשם תלוי מובא במקרה של ספק עבירה בשוגג – כלומר: לאדם יש ספק האם עבר עבירה. • מַכַּת מַרְדּוּת – הלקאה: הכאה ברצועה על הגוף, שמקבל מי שעבר על איסור דרבנן, או לחילופין שעבר איסור דאורייתא אך לא התרו בו. • מַלְקוּת אַרְבָּעִים – הכאה ברצועה 39 פעמים (או פחות, תלוי במצבו הגופני של החוטא) על מי שעבר במזיד על לאו שיש בו מעשה (ראה לעיל). עבירות המחייבות במלקות ארבעים, למשל – שעטנז, השחתת הזקן ועוד. • מִיתָה בִּידֵי שָׁמָיִם – עונש מוות שלא מבוצע על ידי בית הדין, אלא על ידי האל בעצמו. בעונש זה מתחייבים על עבירות מסויימות, כמו: אכילת טבל (פירות שלא עושרו) אכילת תרומה בטומאה, מעילה ברכוש המקדש ועוד. • כָּרֵת – כריתת נפש האדם ממקורה העליון. • עֲרִירִי – מת בלא בנים. • חַי בִּלְתִּי מְדַבֵּר – בעל חיים. • חַי מְדַבֵּר – בן אדם. • אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית־ דִּין – עונש גזר דין מוות שנגזר על ידי הסנהדרין. יש להדגיש כי בפועל עונש זה לא היה נפסק בצורה תדירה, ועל פי דעת רבי אלעזר בן עזריה המובאת במשנה (מסכת מכות, א) סנהדרין שהיתה גוזרת גזר דין מוות פעם אחת בשבעים שנה היתה נקראת "סנהדרין חובלנית". • עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה – על שלא קיימנו מצוות 'עשה', ועל שעברנו עבירות על מצוות 'לא תעשה' (איסורים). • בֵּין שֶׁיֶּשׁ־בָּם קוּם עֲשֵׂה – מצוות לא תעשה שיש בהן אפשרות לתקן על ידי מעשה (כלומר: לאו הניתק לעשה. וראו הפירוש לעיל). • וּבֵין שֶׁאֵין בָּם קוּם עֲשֵׂה – מצוות לא תעשה שלא גוררות מעשה המאפשר לתקנן. • וְהוֹדִינוּ לְךָ עֲלֵיהֶם – והתוודינו עליהם לפניך. • כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ, וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד־ עוֹלָם, לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת – פסוק בספר דברים (כט, כח). |
| عنوان |
וידוי ליום הכפורים - על חטא שחטאנו |
|---|---|
| دورة العام |
יום כיפור |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
