• אֵל מָלֵא רַחֲמִים – כינוי מקובל לאל בספרות המדרש. בניגוד לחֵמה העלולה למלא את האדם או את האל (ראו אסתר ג, ה), האל מתואר כמי שמלא דווקא ברחמים. • שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים – הגר במרום, בשמים. ראו ישעיהו לג, טז: "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן" ועוד. • הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה – לפי רות א, ט. אולי הכוונה היא למנוחה מחיבוט הקבר שמוצאת הנשמה תחת כיסא הכבוד (ראו שבת קנב, עמוד ב וכן מסכת שמחות א, הלכה ח). • עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה – ביטוי מטאפורי, בחסותו של האל. ראו למשל אבות דרבי נתן "[...] מטתו של משה מוצעת מכל כבודו של עולם כלפי [בנוסחים אחרים: על כנפי] השכינה" (נוסחא ב, פרק כה). • בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים – אולי לפי הגמרא בשבת קנב, ב בה נאמר שלנשמות הצדיקים ישנו מקום מיוחד. • כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים – לפי דניאל יב, ג (ובמדרשים הרבים בעקבות פסוק זה). מעלתם של הצדיקים נשקפת בפניהם הזוהרים בזוהר הדומה לזוהרו של הרקיע, של השמים. • שֶׁחֵרְפוּ נַפְשָׁם – לפי שירת דבורה, שופטים ה, יח. שסיכנו את נפשם, את חייהם. • לָמוּת עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם – כלומר למות כדי להגן על שמו הקדוש של האל, וכאן הכוונה ההגנה על עמו ועל ארצו (ראו ספרא שמיני, לו). • אֱלֹהֵי מַעַרְכות יִשְׂרָאֵל – לפי דברי דוד לגליית: "אָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל א' יז, מה). ואולי הכוונה היא שאנו בוטחים באל במלחמותינו, ואולי נרמז כאן הפסוק: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד, יד. וראו גם דברים א, ל) • וְעִיר הָאֱלהִים – על פי תהלים פז, ג. • בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים – לפי תהלים צא, ד: "בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה". ביטוי ציורי למקום מגונן בקרבת האל. (ראו גם רות ב, יב ועוד) • וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם – לפי שמואל א' כה, כט. וראו אבות דרבי נתן (נוסחא א' פרק יב) "לא נשמתו של משה בלבד גנוזה תחת כסא הכבוד אלא [כל] נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר 'והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים'". • יְיָ הוּא נַחֲלָתָם – לפי שאין לנשמה עוד חלק בעולם הזה האל הוא נחלתה, בדומה לנאמר על שבט לוי: "עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ" (דברים י, ט). • וְיַעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הָיָּמִין – לפי דניאל (יב, יג): "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" מקובל לפרש שזהו ביטוי לתחיית המתים.
|