مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
ירחיק נדוד דוד נעמן / ר' ישראל נג'ארה יַרְחִיק נְדוֹד דּוֹד נַעֲמָן וַאֲנִי בִלְתּוֹ כְּמוֹ אַלְמָן לָשׁוּב עִמִּי לִי הִבְטִיחַ וְהִנֵּה אֵחַר רַב זְמָן שָׁאפְתִּי נְשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דּוֹדָיו קָדוֹשׁ הוּא אֲהוֹדֶנּוּ וְאַנְוֵהוּ בְּשִׁיר יִנְעָם כְּצוּף וּמָן רָבַצְתִּי אֲנִי יוֹנָתוֹ בְּחֵיק אֲדֹנִים זוּלָתוֹ אַלּוּפִי עָזַב בֵּית שִׁבְתּוֹ וַאֲנִי בְּיַד אַלּוּף תֵּימָן אֶל עוֹבְרֵי דֶרֶךְ שָׁאַלְתִּי הַרְאִיתֶם יְדִיד חֶמְדָּתִי? זֶה יָמִים בָּרַח מֵאִתִּי וּפַח חִשְׁקוֹ אֵלַי טָמַן לָמָּה לָבֹא עִמִּי יַפְצִיר כָּלָה קַיִץ עָבַר קָצִיר הֵן מֵאָז אֲסַלֵּד בְּצִיר עַד יִשְׁלַח לִי צִיר נֶאֱמָן |
|
פיוט של ר' ישראל נג'ארה, שנשתמר ככל הנראה רק בקהילת דמשק וכורדיסטאן. בקהילת דמשק הוא מושר כחלק ממחזור שירת הבקשות, ובקהילת כורדיסטאן נהגו לשיר אותו במוצאי שבת, ואף בבית האבל. זהו שיר ערגה וגעגועים לקדוש ברוך הוא, וכמיהה לגאולה בעיצומה של הגלות הארוכה. שתי דמויות מרכזיות מוצגות בשיר: האחת היא דמות של דוברת אישה – דמות האהובה – המתוודעת אלינו דרך מונולוג וידויי כואב שמתפרשׂ לאורך כל השיר. הדמות השנייה היא הדוד, האהוב, שעזב את אהובתו מסיבה לא ברורה, וכעת נודד במרחקים; מתמהמה לקיים את הבטחתו שהבטיח לה, לחזור אליה ביום מן הימים. אין אנו שומעים בשיר את קולו של האהוב, אלא רק את קולה של אהובתו, שמחכה לו. על פי צורתו, כתוב הפיוט כשיר מעין אזורי, ועל פי תוכנו - הוא כתוב כשיר אהבה; הפיוט משתמש ברגשות האהבה ובמארג היחסים הרומנטיים שבין איש ואישה כדי לתאר את רגשותיו של המחבר ושל בני עמו כלפי הקדוש ברוך הוא: כמיהה וערגה מחד, אולם ריחוק ותחושת נטישה מאידך. השיר נכתב בהשפעה ברורה של מגילת שיר השירים, שעל פי המסורת היהודית נכתבה כמשל ליחסים שבין עם ישראל ואלוהיו; עם ישראל נמשל בה לאישה (הרעיה), והאל נמשל בה לאיש (הדוד). המחבר ר' ישראל נג'ארה ממשיך מסורת זו ומשחזר בצורה פיוטית חלק מהתמונות והמצבים הדרמטיים שבשיר השירים: הריחוק מהאהוב, בריחתו וחמיקתו מבית אהובתו, החיפוש שלה אחריו, תוך שהיא מנסה להסתייע בדמויות אחרות בשאלת מקום הימצאו. בנוסף, שזר המחבר בפיוטו שברי פסוקים מתוך המגילה. באופן מעניין רומז השיר לא רק למגילת שיר השירים, אלא גם לאחותה השונה ממנה כל כך, הלא היא מגילת איכה: בעוד שאת שיר השירים נהוג לקרוא בחג הפסח, את מגילת איכה – המספרת על חורבן יהודה וירושלים בידי הבבלים – קוראים בשעת האבל בתשעה באב. הרמיזה לשתי המגילות גם יחד יוצרת דיסוננס מסוים בטקסט; המחבר אוגד יחדיו את סיפור האהבה של עם ישראל מחד, ומאידך את מגילת חורבנו ואסונו. סיפור האהבה בין שתי הדמויות בשיר, כיאה לסיפור אהבה, נרקם כעלילה מורכבת וסבוכה. מצד אחד מגולמת בטקסט מעין האשמה כלפי האהוב, שמאחר לקיים את הבטחתו ("לָשׁוּב עִמִּי לִי הִבְטִיחַ, וְהִנֵּה אֵחַר רַב זְמָן"). מצד שני, נראה כי האהובה מודה ומתוודה שבגדה בו עם מישהו אחר ("רָבַצְתִּי אֲנִי יוֹנָתוֹ בְּחֵיק אֲדֹנִים זוּלָתוֹ"). ברמת הנמשל, אדונים אלה מייצגים את אומות העולם, שהיהודים בגלות משועבדים אליהם. לא ברור עד כמה מצב זה רצוי בעיני האהובה, ועד כמה הוא היה תוצאה של בחירה חופשית, או – לחילופין – מצב כפוי בכוח הזרוע ("וַאֲנִי בְּיַד אַלּוּף תֵּימָן", מבני עשיו המייצג את שלטון הגויים). יחד עם זאת, האהובה ממשיכה להביע את אהבתה החזקה כלפי האהוב, למרות הכל. הפיוט מושפע לא רק מהמגילות אלא גם מז'אנר שירת החשק באסכולת השירה הספרדית. הוא כתוב כשיר אהבה 'חילוני' ומשכנע, עד כדי כך, שעד לסוף הבית השלישי (וביתר שאת סוף הבית הרביעי) הקורא יכול לקבל את התחושה שכלל לא מדובר בשיר קודש אלגורי. חלק מההתנגדות לפיוטיו של ר' ישראל נג'ארה התבססה על מאפיינים אלה של כתיבתו. הלחן של הפיוט איטי יחסית, וחלקים מסוימים בו נמתחים לאורך ומבטאים כך את אורך הגלות וגודל הציפייה לסיומה. הרבה כאב משוקע במנגינת השיר, וישנם ביצועים שלו שנשמעים כמו קינה, זעקות שבר קורעות לב ובכי תמרורים. זאת על אף שסופו מבטיח טובות – "יִשְׁלַח לִי צִיר נֶאֱמָן", האהוב והאהובה יתאחדו בבוא הגאולה. |
| • יַרְחִיק נְדוֹד – ירחיק בנדודיו ובנסיעתו ממני. ע"פ תהלים (נה, ח): "הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד, אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה". • דּוֹד – אהוב. דמות הדוד במגילת שיר השירים; משל לקדוש ברוך הוא. • נְדוֹד דּוֹד – צימוד, היוצר משחק לשוני המבוסס על הצליל הדומה של שתי המלים. • נַעֲמָן – נעים, יפה. ע"פ ישעיה (יז, י): "עַל כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ". • וַאֲנִי בִלְתּוֹ כְּמוֹ אַלְמָן – האהובה בלי הדוד (בנמשל: עם ישראל בלי אלוהיו) דומה לאלמן, איש ששכל את אשתו. ההתייחסות לעם ישראל כאלמן (אומנם על דרך השלילה) מופיעה בירמיה (נא, ה): "כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו". • לָשׁוּב עִמִּי לִי הִבְטִיחַ וְהִנֵּה אֵחַר רַב זְמָן – הדוד הבטיח לאהובה לשוב אליה, אך זמן רב עבר והוא עדיין לא הגיע. הקדוש ברוך הוא הבטיח לגאול את ישראל, אך הגאולה מבוששת לבוא. • לָשׁוּב עִמִּי – מעניין כאן הניסוח "לשוב עם", ולא "לשוב אל": משמע שביחד, גם הדוד וגם האהובה יחזרו יחדיו אל מקום מסוים. גם השכינה (המייצגת את הדוד) וגם עם ישראל (המגולם כאן בדמות האהובה) עתידים לחזור יחד לארץ ישראל עם בוא הגאולה. • שָׁאפְתִּי נְשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דּוֹדָיו – התאוויתי לנשיקותיו, כי אהבתו אלי טובה. ע"פ שיר השירים (א, ב): "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן". • אֲהוֹדֶנּוּ – אודה לו. ע"פ תהלים (כח, ז): "ה' עֻזִּי וּמָגִנִּי, בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי וַיַּעֲלֹז לִבִּי וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ". • וְאַנְוֵהוּ – ע"פ שירת הים, בשמות (טו, ב): "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ". שם המילה 'אנוהו' נתפרשה בכמה אופנים. נדמה שהאופן המתאים לפרש כאן את המילה הוא: ואהלל אותו, אספר בשבחו; או לחילופין: אתנאה לפניו, אתייפה לפניו. • בְּשִׁיר יִנְעָם כְּצוּף וּמָן – בשיר טוב ומשובח, כמו שהצוף והמן (המאכל שירד לבני ישראל במדבר מן השמיים) משובחים בטעמם. טעם המן היה "כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ" (שמות טז, לא). הצירוף "צוף ומן" מופיע בשירים ובפיוטים נוספים, למשל בשירו של ר' אברהם אבן עזרא, "קוראי מגילה": "גַּם בְּחִכְּךָ שִׂים צוּף וּמָן דְּבַר הָמָן". • רָבַצְתִּי אֲנִי יוֹנָתוֹ בְּחֵיק אֲדֹנִים זוּלָתוֹ – אני, אהובתו המשולה ליונה, שכבתי אצל אחרים מלבדו. דמות הרעיה מכונה בשיר השירים בכמה מקומות "יונה". • אַלּוּפִי עָזַב בֵּית שִׁבְתּוֹ – מלכי, אישי האהוב, עזב את הבית. הקב"ה עזב את ארץ ישראל כביכול. דומה ללשון הכתוב (ירמיה ג, ד): "אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה". • אלוף – מלך, שר, אדון, ראש שבט, בעל. • וַאֲנִי בְּיַד אַלּוּף תֵּימָן – ואני מוחזקת אצל מישהו אחר, אלוף תימן – אחד מהשבטים או ראשי השבטים של ממלכת אדום: "אֵלֶּה אַלּוּפֵי בְנֵי עֵשָׂו בְּנֵי אֱלִיפַז בְּכוֹר עֵשָׂו אַלּוּף תֵּימָן" (בראשית לו, טו). נשמע שאותו איש מחזיק בה בכוח הזרוע. הדמות של אלוף תימן מייצגת במסורת את שלטון הגויים, בפרט שלטון רומי והנצרות. • אַלּוּפִי עָזַב בֵּית שִׁבְתּוֹ וַאֲנִי בְּיַד אַלּוּף תֵּימָן – צימוד, משחק לשוני עם המילה 'אלוף', המכוונת פעם אחת אל דמות הדוד האהוב, ופעם אחרת, להבדיל, אל הדמות ההפוכה – אל דמות מלכות הגויים המשעבדת. • אֶל עוֹבְרֵי דֶרֶךְ שָׁאַלְתִּי – שאלתי את האנשים שפגשתי בשיטוטי בדרכים. נראה שהאהובה משוטטת בחיפושים אחרי בעלה, כמו שעושה הרעיה בשיר השירים (ג, ב): "אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי – בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו". הביטוי "עוֹבְרֵי דֶרֶךְ" מוזכר כמה פעמים במקרא, ובפרט במגילת איכה (א, יב): "לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי". עוברי הדרך כאן, כמו השומרים בשיר השירים, מייצגים את אומות העולם. • הַרְאִיתֶם יְדִיד חֶמְדָּתִי – האם ראיתם את אהובי? האם אתם יודעים היכן הוא? ע"פ שיר השירים (ג, ג) : "אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם". • זֶה יָמִים בָּרַח מֵאִתִּי – כבר זמן רב עבר מאז שהוא ברח ממני. בריחת האהוב אף היא ע"פ השיר השירים (ה, ו): "וְדוֹדִי חָמַק עָבָר". • וּפַח חִשְׁקוֹ אֵלַי טָמַן – לכד אותי באהבתו. ניתן להשוות לשיר עברי אחר, מימי הביניים, מאת יצחק אבן אלחאדב: "את יעלת החן, אשר על פח חשק משכתני". דמות האהוב הלוכד את החושק בתכסיסי אהבה היא מוטיב ידוע בשירת החשק בימי הביניים, עוד מתקופת ספרד. • לָמָּה לָבֹא עִמִּי יַפְצִיר – מדוע הוא מתעקש ומסרב לבוא אתי? • כָּלָה קַיִץ עָבַר קָצִיר – עוד קיץ עבר, חלפה לה כבר תקופת הקציר, ועדיין לא שב האהוב – עדיין לא באה הגאולה. ע"פ ירמיה (ח, כ): "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ". • הֵן מֵאָז אֲסַלֵּד בְּצִיר – כבר זמן רב שאני נכווית וסובלת מכאבים. אֲסַלֵּד – איכווה, אסבול מכוויות, אירתע. ע"פ איוב (ו, י): "וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה". צִיר – צירי לידה, ובהשאלה: כאבים. ככתוב בישעיה (כא ג): "עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה". הכאבים של האהובה הם משל לכאבי עם ישראל בגלות. ייתכן ויש כאן רמיזה לחבלי משיח. • עַד יִשְׁלַח לִי צִיר נֶאֱמָן – עד שהקדוש ברוך הוא ישלח את המשיח, המכונה ציר נאמן, ע"פ הכתוב במשלי (כה, יג): "כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו". • עַד יִשְׁלַח לִי צִיר נֶאֱמָן – צִיר – שליח. כאן יוצא השיר ממסגרת מה שמתחזה להיות שירת חשק או שיר אהבה, ומצהיר על משמעותו הדתית בצורה גלויה שאינה משתמעת לשתי פנים. • אֲסַלֵּד בְּצִיר, צִיר נֶאֱמָן – צימוד שלם, המבוסס על המילה 'ציר', שיש לה כמה משמעויות שונות: פעם אחת משמשת המילה 'ציר' במשמעות כאבים, ופעם במשמעות שליח, הנתפסים בהקשר כדבר והיפוכו: הכאבים של הגלות, ובואה של הגאולה. |
| عنوان |
ירחיק נדוד דוד נעמן |
|---|---|
| دورة العام |
מוצאי שבת;שירת הבקשות |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
