אל תעש עמנו כלה

• אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָּלָה, תֹּאחֵז יָדְךָ בַּמִּשְׁפָּט - אנא, כאשר אתה בא לשפוט אותנו, אל תכלה ותשמיד אותנו, על אף שמצד הדין אנחנו חייבים.
• בְּבֹא תוֹכֵחָה נֶגְדֶּךָ, שְׁמֵנוּ מִסִּפְרְךָ אַל תֶּמַח - על אף שאנו ראויים לתוכחה על עוונותינו, אנא אל תמחק אותנו מספרך, מפר החיים. הלשון על בקשתו של משה על עם ישראל לאחר חטא העגל: וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. (שמות לב, לב).
• גִּשְׁתְּךָ לַחֲקֹר מוּסָר, רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ רָגְזֶךָ - כאשר אתה ניגש להתבונן במעשינו, אנא הקדם את מידת הרחמים למידת הדין ואל תכעס עלינו.
• דַּלּוּת מַעֲשִׂים בְּשׁוּרֶךָ, קָרֵב צֶדֶק מֵאֵלֶיךָ - כשתראה כמה מועטים ודלים הם מעשינו הטובים, אנא עשה אתנו צדקה וחסד ואל תדון אותנו לרעה.
• הוֹרֵנוּ בְּזַעֲקֵנוּ לָךְ - כאשר אנחנו זועקים לך בתפילה, אנא התייחס אלינו כל הורה, והורה לנו את הדרך הנכונה.
• צַו יְשׁוּעָתֵנוּ בְּמַפְגִּיעַ - כאשר אנו מתפללים אליך לישועה, הבא לנו את הגאולה. בְּמַפְגִּיעַ במשמעות של תפילה, על פי הפרשנות לפסוק בבראשית כח, יא.
• וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי־תָם, פְּתָחָיו רְאֵה כִּי שָׁמֵמוּ - השב את עם ישראל אל ארצם, הריקה מיושביה. אָהֳלֵי־תָם הוא כינוי לעם ישראל, בניו של יעקב אבינו, הקרוי איש תם, כמתואר בבראשית (כה, כז): וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.
• זְכֹר נָאַמְתָּ, עֵדוּת לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי־זַרְעוֹ - זכור את הבטחתך לישראל. הלשון על פי דברים (לא, כא): כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ.
• חוֹתַם תְּעוּדָה תַּתִּיר, סוֹדְךָ שִׂים בְּלִמּוּדֶיךָ - התר ושחרר את החותם הנועל כביכול את התורה, כך שלימוד התורה ישוב לעם ישראל.
• טַבּוּר אַגַּן הַסַּהַר, נָא אַל־יֶחְסַר הַמָּזֶג - מבוסס על הפסוק בשיר השירים (ז, ג): שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג, אותו דרשו חז"ל כמכוון לסנהדרין, שישבו בבית המקדש. הבקשה היא שמוסד הסנהדרין ישוב אף הוא.
• יָהּ, דַּע אֶת־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יְדָעוּךָ, מַגֵּר אֶת־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ - אנא זכור והגן על ישרל עמך המאמינים בך, ואבד את אלו שאינם מכירים במלכותך. הלשון על פי הפסוק בירמיהו (י, כה): שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ.
• כִּי תָשִׁיב לְבִצָּרוֹן, לְכוּדִים אֲסִירֵי הַתִּקְוָה - השב את ישראל לירושלים, ער מבצרם. אֲסִירֵי הַתִּקְוָה הוא כינוי לעם ישראל, שתקוותם להיגאל היא כה עזה, עד שהם כביכול אסורים בתוכה. הלשון על פי זכריה (ט, יב): שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה.